פסק-דין בתיק עפ 5073/08

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בקרית-גת (כבוד השופט פולוק) בתיק תעבורה 22156/06.

בית משפט קמא הרשיע את המשיב על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות , עבירה לפי סעיף 62(3) וסעיף 39א' לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961.

בית משפט קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים:

1.                  פסילה מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה למשך 24 חודשים.

2.                  חתימה על התחייבות להמנע מלעבור עבירה בסך של 2,500 ש"ח למשך שנתיים.

3.                  מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים.

4.                  120 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שתוגש על ידי שירות המבחן.

5.                  העמדה למבחן למשך 6 חודשים.

בסעיף 3 לגזר הדין קבע בית משפט קמא כי הפסילה תסווג כך המשיב יהא רשאי לנהוג על רכב מסוג משא מעל 15 טון עד לשעה 22:00.

ערעור המערערת מופנה כנגד סיווג הפסילה באשר לטעמה, סיווג זה מרוקן מתוכן את עונש הפסילה ואף מעלה את רמת הסכנה למשתמשים בדרך.

כן טענה המערערת כי השופט קמא לא פירט את הנסיבות המיוחדות אשר הביאוהו לסווג את הפסילה.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי המשיב הורשע בעבירה של סירוב לעבור בדיקה של שכרות ולא בעבירה של נהיגה בשכרות, סעיף שהעונש בצידו הוא רשות להטלת פסילה למשך שנתיים ימים ולא חובה.

ב"כ המשיב טען כי בית משפט קמא קיבל תסקיר משירות המבחן, תסקיר אשר בדק את מכלול נסיבותיו של המשיב ופסק הדין מאזן בין האינטרס הציבורי לזה של המשיב באשר נהיגה על משאית הינה מטה לחמו.

סעיף 64 ד' לפקודת התעבורה קובע כי:

(א)    סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3).

סעיף 62 (3) קובע כדלהלן:

העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 16 (להלן- חוק העונשין) ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט-קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

 (3) הוא שיכור בהיותו נוהג של רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי.

משמע, מי שסירב לעבור בדיקה רואים אותו כמי שנהג בשכרות.