פסק-דין בתיק עפ 71744/05

1.         שני ערעורים: ערעור המדינה על קולת העונש וערעור המשיב על חומרתו.

2.         העובדות

בתאריך 22.12.02 הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר כלל 30 אישומים. התקיימו מספר ישיבות בהן נשמעה עדותם של חלק מעדי התביעה ובתאריך 02.03.05 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו נמחקו שבעה אישומים מכתב האישום והמשיב הודה והורשע ביתר 23 האישומים שיוחסו לו כדלקמן:

א)         שבע עבירות של התחזות לאדם אחר;

ב)         שלוש עבירות של התחזות לעורך-דין;

ג)          19 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות;

ד)         20 עבירות של שימוש במסמך מזוייף;

ה)         13 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבלת דבר במרמה;

ו)          שלוש עבירות של גניבה בידי מורשה;

ז)          עבירה של שיבוש הליכי משפט;

ח)         שתי עבירות של איומים;

ט)         עבירה של הדחה בחקירה.

3.         בגין עבירות אלו הוטלו על המשיב העונשים הבאים: בגין אישום 19 (זיוף החלטות בית משפט) שנת מאסר לריצוי בפועל, בגין יתר האישומים 2.5 שנות מאסר לריצוי בפועל ובסך הכל 3.5 שנים מאסר בפועל בגין כל האישומים דלעיל; 18 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים על עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (שיבוש הליכי משפט); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו אם יעבור על אחת העבירות בהם הורשע, למעט זיוף שלגביו מוטלים 12 חודשי מאסר אותם לא ישא המשיב, אלא אם תוך 3 שנים מיום פסק הדין יעבור על עבירה כאמור. כמו כן, הוטלו על המשיב קנסות - קנס בסך 25,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו ופיצוי המתלוננים, 4 במספר, בסך של 6,000 ש"ח לכל אחד ולמתלוננת נוספת פיצוי בסך 12,000 ש"ח. 

4.         על פי כתב האישום המתוקן הפעיל המשיב בראשון-לציון עסק בשם "מעגלי צדק בע"מ", במסגרתו הציע ללקוחותיו שירותים בענייני הוצאה לפועל. בסמוך לתחילת 1999 פנה המשיב לעו"ד גולדברגר והציע לו לעבוד במשרדו למשך ארבעה חודשים בלבד. לאחר שעזב את המשרד המשיך המשיב לעשות שימוש בשמו של עו"ד גולדברגר, תוך שלעיתים הוא מתחזה לו, חותם בשמו, משתמש בחותמתו ועוד. בשנת 1999 חזר המשיב ופנה לעו"ד ניסנבאום והציע לו לעבוד כעו"ד במשרדו.

המשיב זייף את חותמתו של עו"ד ניסנבאום, השתמש בשמו כלפי לקוחות שונים ללא ידיעתו והסכמתו של עו"ד ניסנבאום. בשנת 2000 זייף המשיב חותמת שמה של עו"ד דאודי, זייף חתימתה, הטביע אותה על מסמכים שונים וטיפל בתיקים שונים ללא ידיעתה והסכמתה. בהמשך, בשנת 2000 סיכם המשיב עם עו"ד אבירם כי הלה יעביר לטיפולו תיקים לצורך ביצוע פעולות טכניות של הוצאה לפועל. המשיב לא הסתפק בכך וזייף את חותמתו וחתימתו של עו"ד אבירם. בשנת 2002 סיכמה עו"ד מזרחי כי תעבוד במשרדו של המשיב כעורכת-דין עצמאית ובתקופה זו עשה המשיב שימוש בחותמתה, זייף חתימתה והתחזה לה. במהלך כל התקופה האמורה הציג עצמו המשיב כמומחה לענייני הוצאה לפועל וטען בפני לקוחות כי הוא מעסיק עורכי-דין שונים במשרדו המטפלים בשבילו בתיקים, זייף מסמכים כדי לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, קיבל במרמה שכר עבור הטיפול בעניינים שונים ואף גנב מלקוחותיו עשרות אלפי שקלים. בין היתר, הגיש המשיב כתבי בית-דין לתיקי בתי המשפט ולתיקי ההוצאה לפועל, כשהוא מתחזה לעורכי-הדין המוזכרים לעיל, מטביע את חותמתם ומזייף את חתימתם. כן ערך המשיב תצהירים בחתימתם וחותמתם המזוייפות של עורכי-הדין השונים ובמהלך שיחות הציג עצמו בשמם של עורכי-הדין הנ"ל. ועוד רבות ונצורות, הכל כמפורט בכתב האישום.

5.         המדינה מערערת על קולת העונש וטוענת כי העונש שהוטל על המשיב בגין כל העבירות החמורות הללו הינו מופלג בקולתו ואין בו כדי לתת ביטוי הולם לחומרת העבירות, היקפן, תחכומן, ריבויין והנזק הרב אשר נגרם למתלוננים בפרט, ולכלל הציבור הרחב. כן נטען שהעונש לא נותן ביטוי הולם לדרך התנהלותו של המשיב ולדפוסי התנהגותו, לרבות בעת ההליכים נגדו. נטען כי מדובר במעשי מרמה מתוחכמים ושיטתיים שנעשו לאורך תקופה ארוכה, על פני 3-4 שנים, במהלכה בנה המשיב תשתית עניפה של מרמה, שקרים וכזב, והכל על מנת לקדם את ענייניו. אין מדובר במעידה חד-פעמית אלא במצגי כזב, אשר דרשו תכנון מוקדם ובניית שיטה והכנת תכנון מורכב. מדובר בעבירות שהיקפי מימדי המרמה בהם היו גדולים ביותר. מעשיו של המשיב היו מופנים כלפי מספר רב של לקוחות, גורמים אחרים, מוסדות  ציבור, לשכת עורכי-הדין, בתי משפט ועוד. המשיב ביצע את העבירות הנ"ל תוך שהוא לא בוחל בכל אמצעי או שיטה להשגת מטרותיו הפסולות.

מוסיפה המדינה וטוענת כי בכל מקרה שנחשפו מעשיו על ידי עו"ד מסויים מצא לו המשיב עורך-דין אחר לעשות שימוש בפרטיו ובשמו. המשיב ניצל את אמונם של עורכי-הדין, התייצב בשמם, זייף חתימותיהם ופגע בשמם הטוב, בפרנסתם ובכבודם ואף הגדיל לעשות בכך שזייף והפך החלטות בית משפט שלא נראו בעיניו, והעבירם לצד שכנגד, על מנת שיפעל על פי ההחלטה המזוייפת ביודעו כי היא הפוכה מההחלטה המקורית.

בעבירות מסוג זה, טוענת המערערת, יש הכרח לנקוט ענישה מחמירה וממצה כדי להגן על האינטרס הציבורי. לעניין הקנס, נטען כי הקנס שהוטל על המשיב, בסך 25,000 ש"ח ושנת מאסר תמורתו, הוא בגדר קנס סמלי, אשר אינו נותן ביטוי הולם לחומרת המעשים והוא הדין לגבי הפיצוי שהוטל על המשיב שהוא רק כלפי עורכי-דין ולא כלפי יתר המתלוננים בתיק, מהם גזל כספם.

6.         המשיב מטעמו מערער על חומרת העונש וטוען כי בית משפט השלום החמיר עמו יתר על המידה, תוך קביעות רבות המתייחסות לאי התייצבותו בבית המשפט למרות שהציג מסמכים רפואיים על מצב פסיכוטי קשה והתדרדרות רפואית. לטענת המשיב, שנת מאסר בפועל בגין אישום מס' 19 הוא עונש חמור, המתייחס לעבירה שנעברה לפני למעלה מארבע שנים. כן נטען כי בית המשפט לא נתן משקל רב להודאתו, לחסכון הזמן השיפוטי, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולפיצוי המתלוננים. כן, לא נתן בית המשפט דעתו למצוקה האישית והכלכלית אליה נקלע המשיב בשנים הרלבנטיות אשר הם למעשה שהובילו אותו לאותן העבירות.