המערער הוא קבלן לעבודות ציפוי אבן הרשום במשרדי המשיב כעוסק מורשה החל מיום 1.8.99. בעקבות הגשת דו"ח למשיב, בו נכללה דרישה להחזר מס ערך מוסף, נערכה למערער ביקורת חשבונות בחודש מאי 2001 במהלכה התברר כי לא ניהל את ספריו על פי תוספת ד2 (ב) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ג - 1973 [להלן - הוראות ניהול ספרים]. המערער לא ניהל ספר הזמנות של עבודות, חשבון עבודה, רשימת מלאי שאינו נכלל בחשבון העבודה, רשימת יתרות לקוחות וספקים ורשימת עבודות בלתי מוגמרות. המערער גם לא שמר תעודות משלוח ולא ניהל רישום אודות תשלומים לספקים; לא נמצאו תיעוד פנים של שוברי קבלה, תיעוד חוץ מלא של קבלות מספקים ולא הסכמי עבודה עם ספקי אבן, למעט הסכם אחד עם גוף בשם עמל כח אדם לחקלאות ולבנין ולהסעות.
לאור הסטיות המהותיות הללו פסל המשיב את ספריו של המערער לשנים 1999- 2001 וחייב אותו בקנס בשיעור 1% מסך עסקאותיו לתקופה הרלוונטית, קנס המסתכם ב - 43,294 ש"ח.
במהלך הביקורת נבחנו חשבוניות על פיהן ניכה המערער מס תשומות ובמקביל נבדקו נתונים במאגר הנתונים של מע"מ אודות מוציאי החשבוניות. המערער גם נחקר ונגבו ממנו הודעות בשני מועדים: הראשונה ב - 21.05.01 והשניה ב- 10.02.02. בעקבות הביקורת וממצאיה והראיות שעמדו בפניו סירב המשיב להכיר במס תשומות בסך של 406,730 ש"ח שנכלל בחלק מהחשבוניות שבידי המערער. הבסיס להחלטה היו ספרי המערער, הודעותיו, הודעות אדם בשם אבו הדואן, מידע ממאגר הנתונים אודות מוציאי החשבוניות לרבות מידע מודיעיני ולאחר שהתברר למשיב כי המערער ניכה במהלך השנים 1999 - 2001 מס תשומות על פי חשבוניות שהוצאו, לדעתו, שלא כדין וכשהן נעדרות הפירוט הנדרש בהתאם להוראות ניהול ספרים. ביום 20.6.02 הוצאו למערער שומות בגין מס תשומות, הן השומות נשוא הערעור.
החשבוניות שלא הוכרו הוצאו על ידי העוסקים הבאים:
בכתב התשובה ובסיכומיו טען המשיב כי החשבוניות נשוא השומה אינן בגדר "חשבוניות מס שהוצאו כדין", כמובנו של הביטוי בסעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 [להלן - חוק מס ערך מוסף] וזה בשל כל אלה:
א. הן נעדרות הפירוט הנדרש בסעיף 47(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף ובהוראות ניהול ספרים החלות מכוחו;
ב. לא צורפו לחשבוניות תעודות משלוח כנדרש בהוראות ניהול ספרים;
ג. מוציאי החשבוניות אינם בגדר "עוסק מורשה" לעניין הספקת אבן ועל כן לא היו רשאים להוציא חשבוניות מס;
ד. אחד ממוציאי החשבוניות כביכול, אבו הדואן מבעליה של ו.ה.י.ב. חברה להשקעות ומסחר בע"מ, נחקר על ידי אנשי המשיב ומסר כי לא הוציא חשבונית ולא קשר כל עסקה עם המערער. מכאן הסיק המשיב כי אין המדובר רק בחשבוניות פיקטיביות, שאינן משקפות עסקה אמיתית, אלא המדובר בחשבוניות שלא הוצאו כדין.
המערער הגיש השגה על שומת התשומות, אולם השגתו נדחתה לאחר שלא הביא כל ראיות נוספות.
המערער חולק על פסילת הספרים ועל שומת התשומות שהוצאה לו. לטענתו, הוא פעל על פי הנחיותיו והערותיו של רואה חשבון שניהל את ספריו באותה תקופה. עוד טוען המערער כי מסר לרואה החשבון בנוסף לחשבוניות המס נשוא הערעור, מסמכים ואישורים שקיבל מספקי האבן השונים. רואה החשבון לא העיר לו שהחשבוניות אינן תקינות או שהמסמכים והאישורים אינם מספקים ובכלל מעולם לא העירו לו כי קיים פגם כלשהו בניהול הספרים על ידיו. לבסוף טוען המערער כי אינטרס ההסתמכות והציפייה מחייב לאשר את צעדיו מאחר שפעל על פי הנחיותיו של רואה החשבון.
בסיכומים טוען ב"כ המערער כי פסילת הספרים, לרבות קביעת השומה לפי מיטב השפיטה, נעשו בחוסר סמכות שכן ממונה חוליית בקורת חשבונות אינו רשאי להחליט על פסילת ספרים, להטיל קנס או לקבוע שומת תשומות לפי מיטב השפיטה. לטענתו, הסמכות נתונה למנהל מס ערך מוסף בלבד, ומשלא הוגשה לבית המשפט כל ראייה בדבר אצילת סמכות מתבקשת מסקנה כי ההחלטות על ביטול ספריו, הטלת קנס וקביעת שומת התשומות נעשו ללא סמכות ויש לבטלן.
ב"כ המשיב טוענת כי הסמכות להאציל סמכויות נעשית על פי סעיף 107 לחוק מס ערך מוסף לשונו כדלקמן:
"107.
הנהלת המס ואצילת סמכויות
(א) הנהלת המס תהיה בידי המנהל ורשאי הוא לאצול מסמכויותיו פרט לסמכויות מכוח סעיפים 112 ,109 ,61 ,30 (א) (1) ו-140.
(ב) שר האוצר רשאי להטיל על נציב מס הכנסה את הנהלת המס לעניין מוסדות כספיים ומלכ"רים, ומשעשה כן יהיו לנציב סמכויות המנהל לעניין זה, למעט הסמכויות לפי סעיפים 58 ו-61.
(ג) אצילת סמכויות על פי סעיפים 77, 79, 82, 91, 95, 108(ב), 112(א)(2), 114 ,113 או 115 טעונה פרסום ברשומות".
בהתאם לסעיף 107 לחוק מס ערך מוסף פורסמה בי"פ 3676 מיום ו' תמוז התשמ"ט, [09.07.89] בעמ' 3507 "הודעה על אצילת סמכויות והסמכות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1976" בה נקבע למי הואצלו הסמכויות לפי סעיפים שונים בחוק מס ערך מוסף. בהתאם להודעה זו הואצלו לממונה חוליית ביקורת חשבונות הסמכויות להוציא שומות, לפסול ולהטיל קנס בשל פסילת ספרים. בכך אני רואה תשובה הולמת לטענת המערער בנקודה זו.
בהודעות שמסר לחוקריו טען המערער כי מי שסיפקו לו את האבן היו כמה בעלי משור אבן מירושלים ומחברון. לעניין התשלום מסר המערער כי לא ניהל כרטיס נפרד לכל ספק בו אמור להיערך מעקב אחר החיובים והזיכויים. הוא הודה כי אין לו רישומים של התשלומים ששילם לספקים ואין בידיו קבלות על התשלומים. המערער אינו זוכר האם השיקים שמסר נמשכו על שם הספקים או על שם אדם אחר. לגבי תעודות משלוח טען המערער כי לא זכור לו אם תמיד קיבל תעודות משלוח ובכל מקרה הוא לא שמר אותן. עוד מסר המערער כי את ההתחשבנות עם הספקים ניהל על גבי פתקים לפי ההובלות ועם תום ההתחשבנות זרק את הפתקים. לגבי אופן התשלום מסר המערער כי בין 60% ל- 80% מהתשלומים בוצעו בשיקים שלגביהם לא קיבל קבלה שכן עם תום ההתחשבנות קיבל חשבונית. גם בעדותו בבית המשפט מסר המערער כי לא שמר תעודות משלוח ולא קיבל קבלות מספקים.