א. פתח דבר:
בעתירה שבפניי מבקשים העותרים, להורות כי מכרז מס' צפ/106/2011, להקצאת 18 מגרשים לבניית 36 יחידות דיור בכפר זנגריה בטל. לקבוע כי התנאי הקובע כי ההרשמה למכרז מותנית בהגשת הצעה על ידי שני מציעים יחדיו, לכל מגרש בגודל של 500 מ"ר (למעט יוצאי או משרתי כוחות הביטחון הרשאים להירשם בנפרד), נגוע בהפליה ומהווה פגיעה קשה בזכות לשוויון. עוד מלינים העותרים כנגד ההחלטה לשווק במסגרת המכרז 18 מגרשים בלבד במקום לשווק את כל הקרקעות שבגוש 13563, 13564 אשר מיועדות לבניה.
ב. הצדדים לעתירה:
העותרים, בנים ובנות צעירים בני המיעוט הבדואי, מתגוררים בכפר זנגריה שבגליל העליון.
המשיב 1 מנהל עפ"י חוק את קרקעות המדינה, קרן קיימת לישראל ורשות הפיתוח (להלן יקרא - "
המינהל"). המשיב 2 הוא השר הממונה על המינהל. המשיב 3 ממונה על חוק חובת מכרזים ועל התקנת תקנות על פיו. המשיבה 4 - ממשלת ישראל, היא הרשות המבצעת. המשיבה 5 מועצת מקרקעי ישראל מוסמכת לקבוע את מדיניות השימוש במקרקעי ישראל, על פי חוק יסוד: מקרקעי ישראל ועל פי חוק מקרקעי ישראל, התש"ך-1960. היא קבעה את מדיניות הפטור ממכרז להקצאת קרקע למגורים למגזר הבדואי בישובי צפון הארץ (ראה החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1103 מיום 27.3.07 והחלטה 1024 מיום 2.5.05 שבוטלה מאוחר יותר). המשיבה 6 היא הרשות המקומית בתחומה מצויים המגרשים מושא עתירה זו.
ג. העובדות הצריכות לעניין:
הישוב טובא-זנגריה ישוב בדואי, מאז שנת 1988 מוגדר ומתנהל כמועצה מקומית אחת. הישוב מחבר בין שני שבטים בדואים: שבט טובא, הכולל כ-5,000 תושבים, ושבט זנגריה, כולל כ-600 תושבים. על מנת לאפשר לבני הישוב להמשיך את הפרקטיקה הבדואית המסורתית ולבנות את ביתם בסמוך לבית הוריהם, מפרסם המינהל מעת לעת מכרזים לשיווק מגרשי מגורים בטובא זנגריה, המיועדים לבני המקום בלבד.
עד שנת 2005, מכרזי המינהל הנוגעים לאדמות כפר זנגריה, הציעו מגרשים המיועדים לבניה בשטח של 500 מ"ר. בשנת 2005 פורסם מכרז צפ/240/2005 להקצאת קרקע למגורים בכפר זנגריה למשרתים בכוחות הביטחון, וכן למחוסרי דיור, ואולם, בשל ההיענות הנמוכה, המכרז נכשל.
בשנת 2009 פורסמו שני מכרזים להקצאת קרקע לבניה למגורים בשטח המועצה המקומית, האחד צפ/317/2009 בכפר טובא, והשני, צפ/322/2009, להקצאת 30 מגרשים בכפר זנגריה. המכרז בכפר טובא הוגבל לתושבי הכפר בלבד ואילו המכרז בכפר זנגריה נפתח לתושבי שני הכפרים. בנוסף, מכרז צפ/322/2009 הגביל את הקצאת הקרקע לשני מציעים יחדיו במגרש של 500 מ"ר (250 מ"ר ליחידת דיור).
בעקבות פרסום המכרז צפ/322/2009, הגישו העותרים כאן עתירה לבג"ץ (בג"ץ 3445/10 זנגריה נ' מינהל מקרקעי ישראל). בתגובתם לעתירה בבג"ץ ציינו המשיבים כי המשיב 1 מתעתד לפרסם מכרזים נפרדים לכפר טובא ולכפר זנגריה, על כן, העתירה נמחקה.
לאחר ההחלטה בבג"ץ פורסם המכרז מושא עתירה זו. מכרז זה אכן הוגבל לתושבי הכפר זנגריה בלבד, אולם נכלל בו גם התנאי להרשמה לשני מציעים יחדיו ביחס למגרש של 500 מ"ר.
מכאן העתירה.
ד. טענות העותרים:
א. ההחלטה להגביל במסגרת המכרז את הקצאת הקרקע לשמונה עשר מגרשים בהיקף של 250 מ"ר ליחידת דיור מלמדת, כשלעצמה, כי בטרם פרסום המכרז לא נעשה על ידי המשיבים הליך של איסוף נתונים לעניין הצורך של בני הכפר זנגריה בהפשרת מגרשים לבניה (מאפייניה המיוחדים של העדה הבדואית). המכרז הוכן באופן שטחי והוא נגוע בפגם היורד לשורשו של עניין ודינו להתבטל.
ב. התנאים שנקבעו במכרז מתעלמים לחלוטין מהמצב התכנוני אשר חל על הכפר זנגריה ומאפשר הקמת בתי מגורים חד משפחתיים על מגרשים ששטחם לא יקטן מ- 400 מ"ר (סעיף 13.5 לתכנית מתאר לטובא זנגריה ג/9687 מיום 14.3.00 וסעיף 3.1.1 לתכנית הרחבה מזרחית לטובא זנגריה, שינוי תכנית מתאר ג/12815 מיום 21.7.08). לפיכך היה על המשיבים לשווק את המגרשים בכפר בהיקף של 500 מ"ר ליחידים ולא לשני מציעים יחדיו כפי שעשו.
ג. הקטנת היקף המגרשים המיועדים לבניה מהיקף של 500 מ"ר להיקף של 250 מ"ר יוצרת תוצאה בלתי צודקת, בעוד הקצאת קרקעות לבניה בגליל ובגולן נעשית במגרשים בשטח של 500 מ"ר לבניה ומעלה, הרי בכפר זנגריה, חרף צרכיה המיוחדים של האוכלוסייה הבדואית, נעשית ההקצאה במגרשים קטנים בני 250 מ"ר בלבד. תוצאה זו איננה צודקת ויש בכך כדי להפלות את תושבי הכפר הבדואי אל מול הישובים היהודים בסביבותיו. לפיכך דין המכרז, שאיננו שוויוני, להתבטל.
ד. כך גם ההחלטה שלא לשווק את כל המגרשים המוכנים לבניה לאחר פיתוח, היא פסולה וככזו מפלה את העותרים הפליה אסורה ביחס לאחרים, ומביאה לכך שהעותרים, ו/או חלקם, אינם יכולים לבנות את ביתם בכפרם.
ה. באשר לנימוקי המדינה לפיהם תחזית צמיחת האוכלוסייה בכפר זנגריה היא גדולה ובהתאם לכך מדיניות התכנון מתחשבת גם בצפיפות גדולה, כמו גם הנימוק לפיו שיווק הקרקע באופן המוצע במכרז נותן הזדמנות טובה יותר למועטי יכולת כלכלית לזכות במגרש הואיל ועלויות הפיתוח מתחלקות בין שני השותפים, וכן הנימוק לפיו שיווק בדרך זו מהווה ניצול הקרקע בצורה מיטבית ויעילה, הרי שאין לנימוקים אלה במה להיאחז. המצב התכנוני אשר חל בכפר זנגריה מאפשר הקמת בתי מגורים חד משפחתיים על מגרשים ששטחם לא יקטן מ-400 מ"ר, ובנוסף בדיקת מספר התושבים בישובים הנמצאים בתחום המועצות המקומיות והמועצה האזורית גליל עליון מלמדת כי מספר התושבים בישובים אלה דומה מאוד למספר התושבים בכפר זנגריה.
ו. השארת עתודות קרקע בעוד שהדרישה המיידית בכפר הינה בהיקפים גדולים, אינה ראויה, אינה סבירה ואינה מידתית. יתרה מכך, נכון להיום קיימים עתודות קרקע בכפר זנגריה, כך ש- 85 מגרשים בני 500 מ"ר המתוכננים לבניה למגורים בכפר עד לשנת 2020, מאושרים לבניה כך שיש בהם די והותר לצרכי הכפר, ואף למעלה מכך.