פסק-דין בתיק עת"מ 25576-07-13

1.                  עתירה לבטל צו הרחקה שהוציא המשיב נגד העותרת 2. העותרת 2 ( "גב' וידאל") נתינת הפיליפינים, מטפלת בעותר 1 ( "מר ענבי"), שהוא חולה טרשת נפוצה. לצער הכל, מצבו של מר ענבי קשה, הוא מתקשה בתנועה ונזקק למכונת הנשמה.

            לטענתו, הוא מתקשה במציאת מטפל מתאים, בין משום שהמטפלים אינם מסכימים לטפל בו, בין משום שלא מצא שפה משותפת עם אחדים.

2.                  הגב' וידאל נכנסה לראשונה לישראל ביום 22.11.1998 וקבלה רשיון מסוג ב/1 (סיעוד). מאז יצאה ונכנסה פעמים מספר, ולאחרונה נכנסה לארץ בתאריך 26.1.2005. תוקף רשיונה היה עד 28.3.2008, אך ביום 20.9.2007 נפטרה המעסיקה האחרונה שלה.

3.                  הגב' וידאל הגישה בקשה למקלט מדיני ביום 3.8.2009, אשר סורבה ביום 10.1.2011. בשלב זה בוטל רשיון מסוג 2(א)5 שהחזיקה מאז הבקשה למקלט מדיני.

4.                  ביום 9.6.2013 נעצרה הגב' וידאל והוצא צו משמורת.

            ביום 17.6.2013 הגיש מר ענבי בקשה להתיר לגב' וידאל להישאר בארץ, מכח נוהל חיים משותפים.

            ביום 18.6.2013 הגישה העותרת ערעור מנהלי על החלטת בית הדין מיום 11.6.2013, שלא לשחררה ממשמורת. בערעורה הבהירה כי היא מטפלת במר ענבי החולה וחיה עמו מזה שנתיים.

            הערעור נדחה בהחלטת כב' השופטת א' יעקב, ס"נ, מיום 9.7.2013.

5.                  ביום 12.7.2013 הוגשה העתירה שלפניי. כנטען בה, יום קודם לכן הוגשה בקשה לוועדה המייעצת להארכת רישיונות של עובדים זרים בענף הסיעוד מטעמים הומניטריים.

            בבקשה שלפני אכן נטען, כי מצבו של מר ענבי מקשה למצוא לו מטפל הולם. כי טיפולה המסור של הגב' וידאל מחזיק אותו בחיים במצב טוב (אמירה שלוותה בתיעוד רפואי של הרופאים המטפלים) ויחסיהם הזוגיים מיטיבים עמו (ראו תעודת ד"ר ניסים קונקי, פסיכולוג).

6.                  הגב' וידאל אכן נקטה כל דרך אפשרית להישאר בישראל: לאחר שהגיעה באשרה לעבודה בסיעוד שתמה, פנתה לקבל מקלט מדיני, ומשסורבה נשארה בארץ והמשיכה לעבוד ללא אשרה, בין השאר אצל מר ענבי. רק לאחר שנתפסה והושמה במשמורת פעלה לבקש היתר מכח נוהל חיים משותפים. משזה לא צלח, וגם ערעור על החלטת בית הדין למשמורת כשל - הוגשה הבקשה שלפני, לשחרורה בשל טעמים הומניטריים.

7.                  ב"כ המשיב הבהירה במהלך הדיון, כי כמות הפניות על רקע טעמים הומניטריים במקרים דומים עולה פי עשרה ויותר על מספר האישורים הניתנים בשנה. לדעתה, כשמדובר במי שהפרה הוראות חוקיות רבות - אין להיעתר לבקשתה.

8.                  לדעתי הטעמים ההומניטריים המיוחדים שנמנו בסעיף 13ו (א)(3)בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 אינם רק כאלו שמתיחסים למצבו של השוהה שלא כדין, אלא גם אם נוכחותו של השוהה חשובה לצרכיהם של אחרים. זו לשון הסעיף, המאפשר לשחרר בערובה שוהה שלא כדין, אם התקיים בו, בין השאר:

            " ...השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי מחמת גילו או מצב בריאותו החזקתו במשמורת עלולה לגרום נזק לבריאותו, או שקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים המצדיקים את שחרורו בערובה, לרבות מקום שעקב החזקה במשמורת יוותר קטין בלא השגחה" (ההדגשות הוספו - א"ש).

            זאת ועוד, אם טובת המטופל היא שיש לשקול, אזי העובדה שהעותרת פנתה פעמים רבות וניצלה כל דרך אפשרית להשאר בארץ אינה יכולה להיזקף לחובתו של המטופל.

9.                  אין אנו יודעים, אל נכון, אם טיפולה של הגב' וידאל במר ענבי הכרחי. ידוע רק שכך רואים זאת מר ענבי ומשפחתו.

            עוד ידוע, כי אין מדובר אלא בתקופת ביניים, שעד מתן החלטה בשאלה אם הגב' וידאל תקבל אשרה מכח טעמים הומניטריים.

            אם כן, נראה שהנזק שבשלילת הטיפול ממר ענבי ע"י הגב' וידאל עתה עולה על התועלת שבהחזקתה במשמורת עד מתן החלטה בבקשתה.

            יתרה מזו, שחרור בערובה יכול לאיין את הקושי באפשרות שהגב' וידאל לא תתייצב מיזמתה להזמנת המשיב או לא תשתף פעולה עם הרחקתה מן הארץ, אם כך ייקבע.