פסק-דין בתיק עת"מ 33916-05-13

1)         העותר מבקש להורות על שחרורו ממשמורת, ביטול צו גרוש שהוצא נגדו וחידוש אשרת שהייתו בישראל.

2)         לטענת העותר:

א.         העותר הינו אזרח אריתראי בן כ-27, נכנס לישראל דרך גבול מצרים בשנת 2008, הוענק לו רישיון ישיבה בישראל מכוח הגנה קבוצתית שניתנת לאזרחי אריתראה, ולאחר שזוהה כאריתראי.

לטענתו, בדירה בה התגורר לנה בחורה אריתראית, עמה פיתח קשר רומנטי וקיים יחסי מין בהסכמה, כשישה ימים, ולאחר שלא נענה לבקשתה להינשא לה, התלוננה נגדו כי אנס אותה וכי איים עליה שיהרוג אותה.

ביום 8.12.2011 הוגש נגדו כתב אישום בגין אינוס ואיומים וגרימת חבלות. העותר הכחיש את הדברים, ולאחר שמיעת  עדות המתלוננת, הגיעו הצדדים להסדר טעון לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של מעשה מגונה, ללא איומים וללא גרימת חבלות, והוטלו עליו 16 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים.

ביום 27.2.13 נשלחה ממשטרת ישראל למשרד הפנים בקשה לביטול רישיון ישיבתו בישראל בשל פתיחת חקירה נגדו בעבירות של בעילה באיומים, שלא בהסכמה חופשית, אליה צורפו כתב האישום ופרוטוקול בית המשפט בהליך הנ"ל.

יומיים לפני מועד שחרורו מהמאסר, הועבר למתקן הכליאה "סהרונים", שם נשאל לפשר בואו לישראל, ב-5.3.13 נערך פרוטוקול שמיעת טענות, תחת הכותרת "דברי המתלוננת", הועתקה פרפרזה מהנתונים של משרד הפנים ומכתב האישום המקורי, בלי לציין את העובדה שכתב האישום תוקן, ואז נמסר לו כי אשרתו בוטלה בשל העבירות הפליליות שביצע, אושר צו הגירוש, ובדיון בבית הדין למשמורת ביום 12.3.13, אושר המשך שהייתו במשמורת.

ב.         מן ההיבט המשפטי טען העותר

1.         קיים פגם במדיניות המשיב ויישומו של החוק למניעת הסתננות והנוהל לאכיפה מס' 10.1.0010 המאפשר לפקידי המשיב להכריז על מעצר מנהלי או על ענישה למשך שלוש שנים ויותר, כאשר, שאלת חוקתיות החוק וחוקיות הנוהל תלויים ועומדים בהליך בדיון בבית המשפט הגבוה לצדק, אף שלצורך העניין, יש לצאת מהנחה כי החוק והנוהל הינם חוקתיים.

2.         נפל פגם ביישום הנוהל הנ"ל בכך שהוצא צו גרוש הראשון ללא שימוע, בכך שהמשיב התבסס על העובדות והעבירות נשוא כתב האישום המקורי, בלי להתייחס לכך שכתב האישום תוקן לעבירה של מעשה מגונה בלבד ולביטול האינוס האיומים והחבלה המתוארים, ובכך שגם השימוע השני לא נערך באופן ראוי, בו הוסבר לו מהות ההליך ובו ניתנה לו אפשרות כנה לשטוח את טענותיו כנגד ביטול האשרה והוצאת צו גרוש.

3.         לא ניתן לקבוע כי העותר מסוכן לשלום הציבור רק בשל הרשעתו בעבירה של מעשה מגונה שבגינה נשפט בעונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, שיש בהם כדי להרתיעו שלא לבצע עבירות נוספות.

4.         כיום אין אפשרות להחזירו למדינת מוצאו וגם לא למדינה שלישית, רק שמשמעות החלטת המשיב הינה המשך מעצרו המנהלי.

5.         ההגנה הקבוצתית ממנה נהנה העותר כאזרח אריתראי דומה להגנה של פליט, שזכויותיו נשללות רק בשל "סכנה לביטחון הארץ או אם הורשע בביצוע פשע חמור במיוחד המהווה סכנה לציבור.

6.         בנסיבות העניין, ולאור עברו הנקי של העותר והבעת חרטה כנה, לא היה מקום להחלטות המשיב הנ"ל.

3.         לטענת המשיב

א.         העותר הורשע בעבירה חמורה של מעשה מגונה, שמטרתה מצביעה על מסוכנותו לשלום הציבור.

            בקשת המשטרה כללה חוות דעת של משפטן המצביעה על מסוכנות העותר לשלום הציבור, בהתבסס על עיון בחומר החקירה, בכתב האישום, בהכרעת בית הדין ובגזר הדין, שהתייחסו לכתב האישום המתוקן.

ביום 28.2.13 הוצא נגד העותר צו גרוש, ביום 5.3.13 הובא בפני ממונה ביקורת גבולות לשימוע, וביום 12.3.13, התקיים דיון בעניינו בבית הדין למשמורת.

ב.         העתירה הוגשה בשיהוי בכך שצו הגירוש הוצא ביום 28.2.13, בעוד שהעתירה הוגשה  בחלוף למעלה מחודשיים ומחצה.