פסק-דין בתיק עת"מ 35692-05-12

בדיון שהתקיים בפני בבקשה לסעד בינייםהסתפק ב"כ העותרים בהצהרת ב"כ המדינה לפיה המדינה לא תאפשר בניה חדשה במקרקעין נשוא העתירה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3. אין חולק כי העותרים הינם בעלים רשומים ו/או זכאים להירשם כבעלים, של חלקים במקרקעין, בשטח של כ-654 דונם, המצויים בסמוך ליישוב נבטים ורשומים על שמם וכן על שמם של אחרים בלשכת רישום המקרקעין בבאר-שבע, בפנקס השטרות ספר 504, דף  מספר 5.

4. שבט אבו קוידר מתגורר על ציר כביש מס' 25, באר-שבע דימונה, מצפון לו וממזרח למושב נבטים, החל משנות ה-60 של המאה הקודמת. חלק מהשטח עליו יושבים בני השבט הינו קרקע בבעלות פרטית, נשוא העתירה, עליה הקימו בני השבט מבנים ללא היתרי בניה. המשיב 6 הינו נציג חמולת אבו קוידר.

5. בשנת 1998 נחתם הסכם מסגרת לפינוי שבט אבו קוידר לישוב רהט אולם, לטענת המדינה, מסמך זה נעדר כל תוקף של הסכם מחייב מאחר ונקבע בסיפא של אותו הסכם כי: " הסכם זה יכנס לתוקף רק לאחר אישורו על ידי הנהלת מנהלת מקרקעי ישראל" ואישור שכזה לא ניתן להסכם מעולם. 

יחד עם זאת, הובהר בפני ב"כ שבט אבו קוידר כי במידה ובני השבט יתפנו למגרשי קבע יתבצע הפינוי בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל כפי שתהיה בתוקף במועד הקובע. לטענת המדינה, הפיתרון להעברת בני השבט לעיר רהט התעכב על רקע הקושי בהקצאת מגרשים זמניים ביישוב עבור כלל בני השבט, המונים כ-3,000 איש, ולשם כך יש להקצות כ-400 מגרשים. קושי נוסף ביישום הפיתרון בעיר רהט הוא התנגדות עיריית רהט שטענה כי העתקת מגוריהם של בני השבט לעיר רהט עלול לעורר סכסוך בין המשפחות.

6. בשנת 2003 עתרו בני שבט אבו קוידר לבג"צ (בג"צ 10747/03) כנגד המדינה וכנגד עיריית רהט על מנת לאכוף את מימוש הסכם המסגרת. המדינה הודיעה בתגובתה כי להסכם המסגרת אין תוקף מחייב, כמפורט לעיל, וכי במסגרת הרחבת העיר רהט יינתן פתרון לבני השבט. בהתאם, ניתן פסק דין של בית המשפט העליון, ביום 1.11.04, אשר אישר את ההסדר שהציעה המדינה לעותרים בדבר תכנון והקמת שכונות ברהט המיועדות לעותרים. עוד קבע בית המשפט העליון, כי חרף התנגדותה של עיריית רהט להסדר המוצע יהא עליה לקבל את התוכניות הנותנות מענה גם לצרכי העותרים. נוכח קביעה זו משכו העותרים את עתירתם והיא נמחקה.

7. אלא שהפיתרון דלעיל לא מומש בשל הביקוש העצום למגרשים ברהט ובפועל התברר כי אין מספיק מגרשים להקצאה עבור כל בני השבט הזכאים. בשנת 2008 שבו ופנו בני שבט אבו קוידר אל בית המשפט העליון, במסגרת בג"צ 745/08, בבקשה כי בית המשפט יורה למדינה ולעיריית רהט לקיים את התחייבויותיהם להסדרת פתרון לאכלוס קבע בעיר רהט.

בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון הוצגו בפני העותרים 3 חלופות לפיתרון. בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 10.12.09, נקבע כי מבין שלוש החלופות שהוצגו בפני העותרים בחרו העותרים את החלופה השלישית והמדינה מנגד התחייבה לקדם את הפעלתה של חלופה זו וליישמה בשטח ולפיכך התייתרה העתירה.

החלופה, שעוגנה בפסק הדין של בג"צ, הינה חלופה המורכבת מהקצאת שטח בין השכונות הדרומיות של רהט לרצועה הצפונית של כביש 31, בתחום שטח לא מתוכנן, מחוץ לקו הכחול של העיר רהט והנמצא בתחום שיפוטה של מועצה אזורית בני שמעון. חלופה זו, כפי שהובהר אף בפני בית המשפט העליון, הינה הקשה והארוכה ליישום והיא כרוכה בשיתוף פעולה מלא, בהסכמתם ובביצוע תאומים רבים מול משרד הפנים, מועצה אזורית בני שמעון, עיריית רהט ומנהל מקרקעי ישראל.

8. בחודש יוני 2009 הוצג אומדן זמנים משוער של כ-5 שנים לביצוע שלבי התפעול הנדרשים לצורך תכנון ופיתוח השטח הנבחר. פרק זמן ארוך זה נדרש לצורך קבלת הסכמה מפורשת של כל הגורמים הרלבנטיים לעניין לרבות משרד הפנים, המועצה האזורית בני שמעון, עיריית רהט ומנהל מקרקעי ישראל; הקמת וועדת גבולות אשר תידרש להעביר השטח המוקצה מתחום השיפוט של המועצה האזורית בני שמעון לתחום השיפוט של המועצה האזורית רהט; הרשאה לתכנון והעסקת חברה מתכננת לצורך הכנת תוכנית מתאר ותוכניות מפורטות לרבות אישורן במוסדות התכנון; בניית תיק שיווק בין באמצעות חברה מנהלת או באמצעות משרד השיכון; פיתוח תשתיות, פיתוח המגרשים עצמם ושיווק המגרשים לזכאים.

9. במהלך השנים 2009-2010, נעשו פניות לקדם את קבלת ההסכמות הגורמים הרלבנטיים לרבות הרחבת תחום שיפוט העיר רהט. לאחר דיונים בנושא התקיימה ישיבה ביום 16.12.10 במשרד הפנים ובה הוחלט על תחילת מהלך תכנוני במסגרתו תבחן האפשרות להרחבת העיר רהט בדרומה של העיר. ביום 24.6.12 התקיימה פגישה נוספת בלשכת הממונה על המחוז בה נכחו נציגי משרד הפנים, לשכת התכנון  ונציגים נוספים מן הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב (להלן: " הרשות") בה הוצהר דבר הצורך בקידום דחוף של תוכנית מפורטת לבני השבט אבו קודר בחלק הדרומי של העיר רהט. בהתאם, הוגשה לאחרונה בקשה לוועדת המכרזים של משרד הבנוי והשיכון לצורך התקשרות עם צוות מתכננים יעודי שיעסוק בנושא.

10. לאחרונה, ביום 15.5.12 התקיימה ישיבה בנוכחות מנכ"ל הרשות ונציגים נוספים מטעם הרשות וכן נציגים של בני שבט אבו קוידר, אשר עסקה בישום והסדרת פתרון התיישבותי לבני שבט אבו קוידר. הוצג פיתרון האכלוס והשלבים לביצועו. וביום 11.9.12 לאחר בחירת הצוות המתכנן נערכה פגישת הכירות בשטח בין גורמים בשבט אבו קוידר לבין נציגי הרשות והאדריכלים.

טענות העותרים

11. טוענים העותרים כי התנהלות המדינה אל מול בני שבט אבו קוידרהיתה לאורך השנים וגם כיום בלתי סבירה עת עצמה עין לנוכח הבניה המורחבת שעשו בני השבט על אדמות פרטיות כשהמדינה, לא רק שלא עשתה דבר כדי למנוע זאת אלא, אף הוסיפה חטא על פשע ובנתה בעצמה על אדמה פרטית השייכת להם, מבני ציבור (בית ספר וגני ילדים) בניגוד לדין.

12. עוד הטעימו העותרים וטענו כי גם היום לאחר שנים בהן מתנהל דיון ציבורי עם בני השבט להעתקת מקום מגוריהם למגורים מוסדרים מגלה המדינה אזלת יד ולא מקדמת באופן אינטנסיבי את פינוי בני השבט מן השטח בו הם מחזיקים ולפחות מן האדמה הפרטית השייכת להם. לטענתם, העובדה כי בעניין בני השבט התנהלו לאורך השנים משאים ומתנים ואף הוצעו פתרונות ישימים על דרך של הקצאת מגרשים לבניה  בישובים שונים והם לא מצאו לנכון לאמצם מלמדים כי אין בני השבט חפצים בפתרון כלשהו ובהעתקת מקום מגוריהם. לטענתם, גם הפתרון האחרון אשר אושר בבג"צ ספק אם יישום לאור הקשיים הרבים העומדים בדרך.