פסק-דין בתיק עת"מ 40822-11-12

הרקע העובדתי

1.                  העותר מס' 1 אזרח ישראלי (להלן: "העותר") והעותרת מס' 2 אזרחית אוקראינה (להלן: "העותרת") הם, לטענתם, בני זוג המנהלים חיים משותפים החל מחודש דצמבר 2010. החיים המשותפים החלו לאחר שביום 25.11.10 נכנסה העותרת לישראל מכוח אשרת תייר שהונפקה לה; שבועיים לאחר מכן העותרים הכירו ו"לאחר מפגשים רומנטיים ואין סוף שיחות נפש הבינו השניים כי הם אוהבים זה את זו באהבה אמיתית" והחלו בחיים משותפים.

2.                  כעולה מן העתירה ביום 22.2.11 ניגשו העותרים ללשכת רשות האוכלוסין בפתח תקוה והגישו בקשה למתן מעמד לעותרת. הם זומנו ליום 20.3.11 ואז שאלה עובדת מחלקת האשרות את העותרת האם הייתה בעבר בישראל. העותרת השיבה בשלילה וכך גם השיב העותר בתשובה לאותה שאלה - האם העותרת שהתה שלא כחוק בעבר. ביום 21.3.11 ולאחר שהתברר כי העותרת שהתה בעבר בישראל משך חמש שנים ללא אשרה ונוכח העובדה כי לא הודתה בכך בפני עובדת משרד הפנים נדחתה בקשת העותר והעותרת נדרשה לעזוב את הארץ.

3.                  על החלטה זו הוגשה השגה בפני ועדת ההשגה לזרים ואולם זו נמחקה בשל אי מיצוי הליכים ובמקומה הוגש ערר לראש רשות האוכלוסין וההגירה. לאחר שעמדת העותרים התקבלה ניתנה ביום 1.6.11 החלטת ראש דסק מרכז ולפיה יש לערוך לעותרים שימוע מעמיק. ביום 13.6.11 זומנו העותרים ללשכה בפתח תקוה וביום 27.6.11 התייצבו שם ונערך להם שימוע לשם בחינת כנות הקשר. 

4.                  ביום 11.7.11 דנה ועדה לשכתית בתיק העותרים אשר החליטה כי למרות ההתרשמות כי העותרים מתגוררים יחד, יש חשש כי בקשת העותרת מוגשת לצורך הכשרת שהייתה בישראל.

5.                  התיק הועבר לבדיקת המטה וביום 20.7.11 התקבלה החלטת ראש דסק מרכז לפיה יש לאשר את בקשתם של העותרים לאור התרשמות הלשכה וכי כל הארכת אשרה לעותרת תלווה בשימוע מעמיק ותאושר על ידי המטה בלבד.

6.                  ביום 27.7.11 העבירה הלשכה למטה את תיק העותרים עם המלצה להטיל על בני הזוג ערבות בנקאית גבוהה לצורך פתיחת התיק.  בהמלצת מנהלת הלשכה לקביעת ערבות נכתבו הדברים הבאים:

"בני הזוג עברו להתגורר יחד אחרי שבועיים הכרות. האישה שיקרה בלשכה במצח נחושה. בן הזוג הישראלי שיקר/לא ידע על שהותה הבלתי חוקית. מבקשת להטיל עליהם ערבות גבוהה (50,000 ש"ח) כי ה"התאהבות" היא לצורך קבלת מעמד בלבד - אחרי שכל הדרכים האחרות נסגרו בפניה. ציינו בשימוע השני ש"שיקרו כי פחדו" ולכן איני יכולה לייחס משמעות רבה לשימוע."

7.                  ביום 24.8.11 הוחלט על ידי המטה לקבל את המלצת הלשכה.

8.                  בהמשך לכך אושרה ביום 29.8.11 בקשת העותר להסדיר את מעמדה של העותרת בעקבות חיים משותפים לפי נוהל 5.2.0009 (להלן: " נוהל הסדרת המעמד"). לצד האישור כוללת ההחלטה חיוב להפקיד ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ש"ח. החלטה זו (נספח 1 לעתירה) ניתנה על ידי מרכזת אשרות בלשכת רשות האוכלוסין בפתח תקוה. העותרים מציינים בעתירתם כי הדרישה להעמדת הערבות נעשתה על אף העדר טענה כלשהי בדבר כנות הקשר.

9.                  בקשה שהגישו העותרים ביום 11.9.11  לביטול ההחלטה, שהוגדרה כערעור, הועברה למטה רשות האוכלוסין בירושלים  וכך גם ערעור מפורט יותר שהוגש. משלא ניתנה החלטה על ידי מי מגורמי משרד הפנים באותם בקשה או ערעור - פנו העותרים בהשגה שהוגשה לוועדת השגה לזרים.  ביום 15.10.12 ניתנה החלטת ועדת ההשגה לזרים המאשרת את עמדת רשות האוכלוסין וההגירה להעמדת ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ש"ח ומכאן העתירה.

החלטת  ועדת ההשגה

10.              בהחלטה מושא העתירה מתוארת תמצית העובדות ובהן כי העותרת נכנסה בעבר לישראל כתיירת בשנת 2000 ושהתה משך חמש שנים באופן בלתי חוקי תוך שהיא עובדת כמטפלת סיעודית. עוד מוזכרת ההחלטה לפתוח בהליך להסדרת מעמדה מכוח נוהל הסדרת מעמד אך תוך דרישת הפקדת ערבות בסך של 50,000 ש"ח. מכאן נפנה יושב ראש ועדת ההשגה לבחינת טענות העותרים כי אין לרשות האוכלוסין סמכות לקבל את ההחלטה שהתקבלה. היא מפנה לכך שלפי סעיף 11 ג' לנוהל הסדרת המעמד רשאי מרכז אשרות להתנות את אישור הבקשה בהפקדת ערבות באישור מנהל הלשכה וכי גובה הערבות ייקבע בהתאם לנוהל ערבויות (5.1.0004) (להלן: "נוהל ערבויות"). נוהל זה, כך נכתב בהחלטה, מאפשר לדרוש העמדת ערבות בסכום של 20,000 ש"ח עד 100,000 ש"ח ממבקשי מעמד עם היסטוריה של שב"ח, הסתננות, פלילים וכו'.  מאחר והנהלים מאפשרים את הטלת הערבות ובהתחשב ברקע של העותרת הסכום שנקבע סביר ומידתי - נדחתה ההשגה.

הטענות

11.              העותרים טוענים כי ההחלטה לעניין הערבות התקבלה ברמת הלשכה והיא אינה סבירה, אינה מידתית ומנוגדת לנהלים. הם מפנים לנוהל הסדרת המעמד, כפי שהיה קיים במועד הגשת הבקשה, שם נכתב בסעיף ג' 5 כי ניתן לדרוש ערבות בסכום של 30,000 ש"ח בהתקיים ארבעה תנאים: כי בן הזוג הזר שהה בעבר בישראל באופן לא חוקי; הערבות נדרשת לשם כניסתו של הזר לישראל; הערבות מתבקשת בשל חשד בדבר כנות הקשר וככל שהערבות היא בסכום העולה על 30,000 ש"ח נדרש אישרו המטה לפי המלצת מנהל הלשכה.

12.              לטענת העותרים לא מתקיימים התנאים: הערבות אינה נדרשת לשם כניסת הזר לישראל כי במקרה זה הכירו בני הזוג בישראל והעותרת שהתה בעת הגשת הבקשה כאן; לא מתקיים חשד בדבר כנות הקשר והסכום נקבע על ידי מנהל הלשכה בלבד ללא אישור המטה. מאחר ולא התקיימו התנאים להטלת ערבות היה על רשות האוכלוסין לאשר מעמד מסוג ב'1 למשך שנה ללא דרישת ערבות.

13.              העותרים מזכירים בעתירה כי נוהל ידועים בציבור השתנה לאחר מכן, ביום 13.9.12, וכעת הוא מתיר דרישה להפקדת ערבות תוך שהוא מפנה לנוהל הערבויות אך מבהירים כי הנוהל המעודכן אינו חל עליהם ועמדתם היא כי אין להחיל את הנהלים למפרע ובכל מקרה גם לפיו האפשרות לדרישת ערבות מותנית בכך שזו תידרש אם יש חשש לכנות הקשר.

14.              באשר להחלטה מושא העתירה, שניתנה בהשגתם, מפנים העותרים לכך כי הנימוקים לדחיית ההשגה נשענים על הוראות נוהל הסדרת המעמד המעודכן ואינם מתייחסים לנוהל שהיה תקף במועד דרישת הערבות. על פי הנוהל התקף אין כלל מקום לפנייה לנוהל הערבויות. אף אם היה נקבע כי ניתן לפנות לנוהל הערבויות הרי שזה מאפשר דרישת ערבות בסכום של 15,000 ש"ח ברמת הלשכה.

15.              המשיבים מתייחסים בתשובתם לטענות העותרים לעניין הערבות והם סבורים כי הייתה סמכות לקבוע ערבות לאחר שאנשי הלשכה לא השתכנעו מכנות הקשר. בהתאם לכך הם נסמכים על סעיף ג' 11 לנוהל הסדרת המעמד המעודכן המאפשר דרישת ערבות בהתאם לנוהל ערבויות.