רקע
1. בעלת המכרז-המשיבה 1 היא חברה ממשלתית, העוסקת באחזקה ובפיתוח של רשת הכבישים הבינעירונית בישראל. כחברה ממשלתית, היא כפופה לחוק חובת מכרזים, התשנ"ב-1992, ולתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג-1993.
בחודש ספטמבר 2012 פרסמה המשיבה 1 את המכרז הנדון עתה, שנועד לבחור שלוש חברות שתבצענה את כל עבודות האחזקה השוטפת של כל כבישי המשיבה 1, משך תקופה של 24 חודשים (עם אופציה להארכה). מסירת העבודות נעשית בחלוקה לשלושה מרחבים: צפון, מרכז ודרום. פעולות האחזקה חולקו על-ידי בעלת המכרז למספר דיסציפלינות, כמו סימון צבע על הכבישים, אחזקה והתקנה של מעקות וכיו"ב.
2. ועדת המכרזים של המשיבה 1 קיבלה החלטה בדבר הזוכות במכרז ביום 5.2.2013. המבקשת, אחת המתמודדות במכרז, קיבלה הודעה בדבר תוצאות המכרז בשעות הצהריים של יום 7.2.2013 (תשובת המבקשת מיום 26.5.2013 לתגובת המשיבות לבקשה להארכת מועד, סעיף 32). אין מחלוקת בין בעלי-הדין, כי המועד לתקיפת החלטה זו חלף, וזאת בשים-לב לתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: " התקנות").
המבקשת עותרת להארכת המועד שנקבע בתקנה 3(ב) הנ"ל.
3. לאחר קבלת הודעה בדבר אי-זכייתה במכרז (על-בסיס ההחלטה הנ"ל מיום 5.2.2013), פנתה המבקשת בדרישה לקבלת התיעוד הרלוונטי למכרז שבמחלוקת ולהחלטתה של ועדת המכרזים. המבקשת אינה חולקת על כך שביום 5.3.2013 היה בידיה כל התיעוד הנדרש ( סעיף 47 לתשובה הנ"ל של המבקשת מיום 26.5.2013). לשון אחר: חודש ימים לאחר החלטת ועדת המכרזים, ובטרם חלף המועד לפי תקנה 3(ב) הנ"ל, היה בידי המבקשת התיעוד הדרוש להכנת עתירה התוקפת את אי-זכייתה במכרז.
4. המבקשת לא פנתה לבית-המשפט. במקום זאת, כתבה (באמצעות עורך-דין) ביום 13.3.2013 אל המשיבה 1 והעלתה שורה של טענות כלפי המשיבות 5 ו-7, לפיהן משיבות אלה אינן עומדות בתנאי-סף שנקבעו במכרז. פנייה זו הועברה מכוח ההחלטה של ועדת המכרזים לתגובה של המשיבות הנוגעות בדבר, ולאחר חילופי מכתבים החליטה ועדת המכרזים ביום 21.4.2013 לדחות את כל השגותיה-תלונותיה של המבקשת. המבקשת אומרת, כי רק ביום 29.4.2013 קיבלה את ההודעה על החלטתה האחרונה של ועדת המכרזים.
טענות המבקשת
5. בא-כוחה המלומד של המבקשת טוען שתי טענות: בראשונה נאמר, שלאור השתלשלות העניינים, דהיינו פרק-הזמן שנדרש לקבלת התיעוד והעובדה שחלף זמן נוסף לצורך הבדיקה של ועדת המכרזים ועובר להחלטתה השנייה, הרי ראוי להאריך את המועד להגשת עתירה התוקפת את ההחלטה בדבר הזוכות במכרז.
הטענה השנייה היא, שלמעשה תוקפת העתירה הנוכחית את ההחלטה של ועדת המכרזים מיום 21.4.2013, ותקיפה זו הוגשה ביום 2.5.2013 ולכן אינה לוקה בכל שיהוי.
דיון והכרעה
6. אחרי ששקלתי את התיעוד הכתוב שהוגש על-ידי כל הנוגעים בדבר, אינני סבור שניתן לקבל את עמדת המבקשת. ההחלטה בדבר הזוכות במכרז ניתנה בראשית חודש פברואר 2013. תקנה 3(ב) לתקנות מורה, שעתירה המבקשת לתקוף החלטה זו, צריכה להיות מוגשת לבית-המשפט לכל המאוחר בתוך 45 יום. בידי המבקשת היה כל התיעוד הדרוש לתקיפת החלטת ועדת המכרזים, בטרם חלף המועד הנ"ל. פנייתה של המבקשת אל המשיבה 1 במכתב מיום 13.3.2013, הכולל טענות בדבר אי-עמידה בתנאי-סף של מתמודדות אחרות במכרז, מלמדת, כי במועד זה לא רק שהתיעוד הנדרש כבר היה בידיה, אלא שגם לימוד הנתונים העובדתיים והמשפטיים, כבר הושלם. המבקשת בחרה לפנות אל המשיבה 1 במקום לעתור לבית-המשפט. אינני סבור, שבעל-דין יכול להאריך את המועד לפנייה לבית-המשפט בדרך של פנייה חלופית לבעל-הדין שכנגד. משמעות קבלת עמדתה של המבקשת היא, שכל פנייה של מתמודד במכרז לוועדת מכרזים, לאחר שניתנה החלטה של ועדה זו לגופו של עניין, תביא להארכת המועד להגשת עתירה המבקשת לתקוף את החלטתה המקורית של ועדת המכרזים. תוצאה זו אינה סבירה, ואף פוגעת במתמודדים אחרים במכרז. מתמודדים אלה זכאים לכך שבירור טענות כלפיהם בבית-המשפט יידון בתוך תקופה קצובה שנקבעה בתקנות. עמדת המבקשת משמעותה, שמתמודד אחר במכרז יהיה חשוף, כמעט ללא הגבלת זמן, לאפשרות של נקיטת הליך משפטי נגדו.
מועד השיהוי הסטטוטורי הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות קובע רף עליון לפנייה לבית-המשפט. לא יתכן שניתן יהיה לשנות רף עליון זה, על-ידי פנייה חד-צדדית של מתמודד במכרז לוועדת המכרזים. ברור, שוועדת המכרזים אמורה לדון באופן ענייני בכל פנייה אליה. גם מצופה מוועדה זו, שתחליט בעניין על-בסיס טענות מעודכנות שתקבל מהנוגעים בדבר. עם זאת, בעל-דין הפונה לבעלת המכרז, במקום לפנות לבית-המשפט, אמור להיות ער לכך שהוא עשוי להחמיץ את המועד שנקבע בתקנה 3(ב) לתקנות.
7. העתירה שבפניי איננה מתייחסת להחלטתה השנייה של ועדת המכרזים. המבקשת עותרת (ראו: סעד ב' לעתירתה), לביטול ההחלטה מיום 5.2.2013. זו העתירה העיקרית של המבקשת והיא לוקה בשיהוי סטטוטורי.
אני חושב, שניתן ללמוד לענייננו מהכלל לפיו אין בפנייה מאוחרת לערכאה דיונית, כדי להאריך בדיעבד מועד להגשת ערעור על החלטה מוקדמת. ב-רע"א 9162/12 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013), ציטט כב' השופט נ' הנדל בסעיף 5 סיפא, את רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006), שם קבע הנשיא א' גרוניס כי "בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות בקשה לעיון חוזר".
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עת"מ (מחוזי-י-ם) 1770/09 יתרב - חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ' המל"ל (1.11.2009), (שצוטט על-ידי ב"כ המש' 1), שם כתבה לענייננו הנשיאה מ' ארד, שם, סעיף 14:
"העותרת טענה כי ההחלטה שאותה היא תוקפת בעתירתה היא ההחלטה מיום 31.8.09, שבה נדחתה בקשתה לתקן את הצעתה, ולא ההחלטה מיום 16.6.09, שבה נקבעו תוצאות המכרז. אין לקבל טענה זו. העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת - או שאותה עליה לתקוף - בעתירתה, היא ההחלטה מיום 16.6.09 שבה נקבעו תוצאות המכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן. " (הדגשה הוספה).
8. המבקשת מציינת, שמן הראוי להתייחס באופן ליברלי לבקשתה לאורכה לפי תקנה 3(ג) לתקנות. היא אומרת, שנקטה באמצעים סבירים כדי להשיג את התיעוד הנדרש וללמוד אותו. בא-כוחה המלומד מציין, שהייתה הצדקה לפנייה העניינית אל המשיבה 1 קודם להגשת העתירה לבית-המשפט.
אני מסכים עם נימוקי המשיבה 1, שאין מקום בענייננו להאריך את המועדים. בעלת המכרז חייבת בקידום העבודות שלביצוען פורסם המכרז. אינטרס זה עולה בקנה אחד עם אינטרס הציבור, ועם זה של המשיבות האחרות. המועד להגשת עתירה, שנקבע על-ידי מחוקק המשנה, כבר לקח בחשבון את האינטרסים השונים ואיזן ביניהם. אין מקום, בנסיבות המקרה הנוכחי, שאינן חריגות, לאורכה נוספת.