כללי
1. לפניי עתירתו של אייל חטואל (להלן:
"העותר") כנגד החלטת הממונה לפי חוק כלי היריה, תש"ט-1949 (להלן:
"חוק כלי היריה"), לדחות את עררו של המערער על החלטת פקיד רישוי כלי ירייה לבטל שלושה רישיונות של כלי ירייה שהיו בידיו של העותר כדין.
ההחלטה לבטל את הרישיונות נעוצה באירוע מסוים, שהתרחש ביום 3.6.10, אשר יתואר להלן. תחילה בוטלו הרישיונות ביום 12.8.10, והערר על כך נדחה ביום 6.2.11. ואולם, אין ספק כי אותה ההחלטה בערר נשענה על עובדות שאינן נכונות, שכן נכתב בה שכלי רכבו של העותר נפרץ, וכי נגנב ממנו כלי ירייה שברשותו: דברים שלא אירעו במציאות. לפיכך ביקש המשיב לקיים בחינה מחודשת של העניין בערר (ראו החלטתי מיום 8.5.11). ואולם, גם בהחלטה המחודשת נדחה הערר, ביום 30.5.11. דיון נוסף קוים ביום 5.6.11, ובעקבותיו הוגש כתב תשובה על ידי ב"כ המשיב. לאחר שמיעת הטיעונים ועיון בכל החומר שלפניי, הגיעה העת לפסוק את הדין.
העובדות הרלוונטיות
2. העותר הוא בן 47, נשוי ואב לשלוש בנות, קצין במילואים ביחידה קרבית ומתנדב ביחידת בילוש של מג"ב. כמו כן הוא מתנדב בבסיס ההפעלה של מג"ב במושב חירות שבו הוא מתגורר. לעותר אין עבר פלילי. הוא מחזיק ברישיונות לכלי נשק קרוב לעשרים שנה ללא כל הפרה הנוגעת לרישוי כלי ירייה. במסגרת עבודתו כשמאי הוא מסייר ברחבי הארץ, ולרבות ביישובים המוגדרים כ"יישוב זכאי", ומכאן הצורך וההצדקה לכך שיישא כלי ירייה.
מלבד אקדח, מסוג זיגזאואר, החזיק העותר ברישיון שני כלי נשק נוספים: רובה ציד מסוג בנלי, ורובה זעיר מסוג אנשוץ. בעקבות האירוע ביום 3.6.10, תפסה המשטרה את האקדח, ולאחר מכן הודיע המשיב לעותר על ביטול הרישיונות לכל כלי הנשק שבידיו. העותר התבקש להפקיד את שני כלי הנשק האחרים במשטרה, וכך עשה.
3. האירוע בו עסקינן התרחש כאמור ביום 3.6.10 בשעת בוקר. העותר החנה את רכבו מסוג טויוטה לנדרובר בסמוך למרכז מסחרי בנתניה. הוא יצא מרכבו לזמן קצר כדי להסדיר עניין ביטוחי אצל סוכן ביטוח שמשרדו נמצא בסמוך. לדברי העותר, משרדו של סוכן הביטוח ממוקם בחזית של בניין משרדים על שפת המדרכה הקרובה לרכב, והיה קיים קשר עין בין המשרד לבין רכבו של העותר. אין חולק כי בצאתו מרכבו השאיר העותר את האקדח שברשותו כשהוא בין שני המושבים הקדמיים שברכב. אין גם חולק כי הרכב היה סגור ונעול, וכן שהעותר הפעיל את מערכת האזעקה. מתברר כי אזרח התקשר למשטרה והודיע שראה כלי נשק בין שני המושבים הקדמיים ברכב, שעל מקום הימצאו דיווח. שוטר הגיע למקום, ולאחר זמן קצר (השוטר העריכו ב-15 דקות) חזר העותר לרכב. העותר הביע מיד את צערו על כך שהשאיר את האקדח ברכב "לכמה דקות". בהודעתו בתחנת המשטרה זמן קצר לאחר מכן, ציין העותר כי שגה בכך שהשאיר את האקדח בין שני המושבים. לדבריו, הפעיל שיקול דעת שגוי כשהחליט להגיע לפגישה ללא נשק. הוא ציין כי נעל את הרכב, הפעיל את מערכת האזעקה, וכי מדובר ברחוב ראשי שיש בו תנועה ואין זה מקום מבודד:
"אך בכל זאת שגיתי. זו הפעם הראשונה שקורה לי דבר כזה".
4. יצוין כי ביום 18.1.11 הוגש לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום, שבו הואשם העותר, בהזנחת השמירה על כלי ירייה, עבירה לפי סעיף 339(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הדיון בתיק זה נדחה לדצמבר 2011, לאחר שב"כ העותר מסר כי בכוונתו להגיש ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב הליכים.
בדיון בפניי הוצגו מסמכים מתיק המשטרה. במזכר של רב פקד אסף זילברשטיין מיום האירוע, ציין קצין המשטרה כי העותר ביקש ממנו שלא ייתפסו שני כלי הנשק האחרים שברשותו. קצין המשטרה כתב כי לנוכח התרשמותו מהעותר החליט שלא לתפוס את שני כלי הנשק האחרים (ראו גם מסמך מתאריך 23.6.10). במסמך אחר מופיעה המלצה של תובעת
"לסגור ח.ע.צ. [שפירושו: חוסר עניין לציבור]
" - והצטרפות להמלצה זו על ידי תובעת מוסמכת.
במסמכים נוספים שהגיש ב"כ העותר מצויה תכתובת, שקדמה להגשת כתב האישום, בינו לבין סגן ניצב דדו זמיר, ראש ענף תביעות מחוז מרכז. מהתכתובת עולה כי בין השניים דובר על אפשרות סגירתו של התיק מחוסר עניין לציבור, אך סנ"צ זמיר היתנה זאת בהסכמה מפורשת לחילוט/השמדת הנשק.
במסמך נוסף מהתיק (שלא ברור מי כתבו), צוין כי בזמנו הציע ראש ענף התביעות לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור, בכפוף לחילוט הנשק וויתור על הרישיון, אך עתה אין הוא חוזר על ההצעה, אם כי
"ניתן לסיים בשל"צ ללא הרשעה".
5. כאמור בוטלו הרישיונות של שלושת כלי הנשק ביום 12.8.10, כאשר הטעם שניתן לכך הוא:
"הזנחת שמירה על כלי ירייה". הערר של העותר נדחה, ולהלן תוכן ההחלטה מפברואר 2011:
"לדחות את הערר - העורר החזיק בשלושה כלי ירייה ברישיון תקף.
בניגוד לתנאי הרישיון, הקובעים כי "בעל כלי ירייה חייב לשמור על כלי הירייה במקום בטוח ונעול ובשום אופן אין להשאיר כלי ירייה ברכב". העורר השאיר את כלי ירייה ברכב, הרכב נפרץ וכלי הירייה נגנב.
כנדרש בחוק, ערר זה הועבר לתגובה נוספת של הקצין הבכיר הממונה במשטרה. בתגובתו שבסימוכין ... מיום 13 בדצמבר 2010, ממליץ הקצין הממונה, שלא לחזור מעמדתה [כך
] משום תיק פתוח פ"א 7894/10 בתחנת נתניה בעבירה של הזנחה ושמירה [כך]
על כלי ירייה".
6. החלטה זו הייתה שגויה עובדתית שכן, כפי שכבר פורט, הרכב לא נפרץ וכלי הירייה לא נגנב. על כן, ביקש ב"כ המשיב כי העניין יוחזר להחלטה מחודשת של הגורם המוסמך. ברם, גם החלטה זו הייתה שלילית, והפעם נוסחה כדלקמן:
"לדחות את הערר - העורר החזיק בשלושה כלי ירייה שתוקף רישיונם יפוג ב-30 יוני 2011. בניגוד לתנאי הרישיון הקובעים כי "בעל כלי ירייה חייב לשמור על כלי הירייה במקום בטוח ונעול ובשום אופן אין להשאיר כלי ירייה ברכב", העורר הזניח את כלי הירייה והשאירו ברכב, דבר העלול להוות סיכון רב לשלום הציבור ולביטחונו. לו כלי הירייה היה נגנב מתוך הרכב, היה יכול כלי הירייה להגיע לארגוני פשיעה או לגורמי טרור
ופח"ע.
הועדה בחנה שוב את כל הנתונים שעמדו בפניה ואת עמדת משטרת ישראל שפורטה במסמך ... מיום 22 מאי 2011, לאחר התייעצות עם הגורמים הרלוונטיים החליטה הועדה שלא להחזיר את הרישיונות לעורר עד לתום תקופת תוקף הרישיונות שהיו בידיו קרי 30 יוני 2011.