לפניי עתירה כנגד החלטת משרד הפנים (להלן:"
המשיב") לדחות את בקשתו של מר שמירה ספיון (להלן: "
העותר") לאשרת שהייה מסוג א/3 הניתנת לאיש דת.
הרקע העובדתי
העותר הינו נתין סרי-לנקה כבן שלושים ושש. ביום 2.8.2007 נכנס העותר לארץ כשברשותו אשרה מסוג ב/1 המאפשרת לו לשהות בישראל כעובד סיעודי. במהלך התקופה בה שהה בישראל, בזמנו הפנוי, הפך העותר, כך לטענתו, לדמות מרכזית בכנסייה הנוצרית האוונגליסטית ליוצאי סרי-לנקה. ככל הנראה בשל עברו כאיש דת במדינת מוצאו (נספח ג 4-2 לכתב העתירה). בשנים בהם פעל העותר בכנסייה, היא הוכרה כעמותה על ידי רשם העמותות (נספח ב1 לכתב העתירה).
ביום 18.1.2010, פנה העותר למשיב במטרה להתחיל בהליך המרת אשרת השהייה שלו, מאשרת עבודה סיעודית לאשרה של איש דת (נספח ז' 1 לכתב העתירה) וביום 21.1.2010 הגיש העותר בקשה להחלפת האשרה שבידיו לאשרת רישיון ישיבה לאיש דת (להלן:
"הבקשה") (נספח ז' 2 לכתב העתירה). בבקשתו, פירט העותר את הנסיבות האמורות, ציין כי עבודת הסיעוד אינה מאפשרת לו לבצע את שליחותו הדתית בצורה נאמנה, בעיקר בשל התפתחותה של הכנסייה. העותר הוסיף לבקשתו מכתב המלצה מראשי המרכז הנוצרי בסרי-לנקה, בו נכתב כי הם רואים בכנסייה בישראל סניף של המרכז. (נספח ב' 2 לכתב העתירה). בנוסף, ציין העותר כי אינו מתכוון להאריך את שהותו בישראל מעבר לתקופה המוגבלת באשרתו הנוכחית (חמש שנים).
ביום 7.4.2010 פנה העותר אל המחלקה לעדות נוצריות של משרד הפנים (להלן: "
מחלקת העדות") בבקשה שתמליץ על העותר לקבל אשרת איש דת ותעביר את המלצותיה, בהתאם לסעיף ב.4 לנוהל הטיפול במתן אשרת כניסה/ מתן רישיון ישיבה/ הארכת רישיון הישיבה לאנשי דת (א/3) (נספח ח לכתב העתירה) (להלן:
"הנוהל"). העותר פעל כך, לטענתו, על מנת לזרז את ההליך.
ביום 5.7.2010, לאחר שטרם קיבל תשובה לאיזו מפניותיו, פנה העותר פעם נוספת למשיב (נספח ט לכתב העתירה).
בין לבין, ביום 9.8.2010, ובעת שהמתין לתשובת המשיב, פגה אשרת העותר לשהייה בישראל וכן הופסקה עבודתו אצל המעסיק, שהחליט שלא להאריך את היתר ההעסקה שלו עצמו. במהלך חודש ספטמבר 2010 פנה העותר אל חברת כוח אדם ,וזו החלה לחפש עבורו מעסיק חדש. לאחר שנמצא מעסיק, פנתה החברה למשיב, על מנת שיחדש את אשרתו של העותר לעבודה סיעודית (נספח י' לכתב העתירה). המשיב סרב לכך מהטעם שלא ניתן לבקש אשרות במסלולים מקבילים, ובקשתו של העותר לאשרת איש דת, עודנה תלויה ועומדת.
בעקבות סירוב זה, הגיש העותר ביום 29.11.2010 עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן:
"העתירה הראשונה") . בסמוך לאחר מכן וביום 3.1.2011 הודיע המשיב כי ייבחן את הבקשה המקורית.
ביום 5.1.2011 נענתה בקשת העותר למחלקת העדות בשלילה בטענה כי "המרכז הנוצרי סרי-לנקה ישראל" אינו גוף מוכר על ידי מחלקת העדות, ולכן אין היא יכולה להמליץ כמבוקש (נספח יא לכתב העתירה). כמו כן, ביום 18.1.2011 נדחתה בקשתו של העותר להחלפת האשרה (נספח יב לכתב העתירה).
החלטה אחרונה זו היא ההחלטה מושא העתירה דנן.
חשוב לציין כי במהלך ההתדיינויות נעתר המשיב לבקשת העותר והסכים, אם עתירתו תדחה, להאריך לעותר את אשרתו הסיעודית.
טענות הצדדים
העותר טוען כי החלטת המשיב ניתנה בשיהוי ניכר. לטענתו, המשיב לא פעל בשקידה ראויה והתעכב יתר על המידה במתן מענה לבקשתו.
לדידו של העותר, החלטת המשיב היא בלתי סבירה. ההחלטה מבוססת לחלוטין על המלצתה השלילית של מחלקת העדות. לשיטתו של העותר, על המשיב לבחון את הדברים באופן עצמאי ובלתי תלוי, ואל לו להישען, באופן מוחלט, על עמדת הגורם הממליץ. כמו כן, המלצת המחלקה אינה יכולה להחליף את ההחלטה גופה.
לעניין ההחלטה מושא העתירה, מוסיף העותר וטוען כי ההחלטה לא נומקה במועד פרסומה. לטענתו, בעובדה זו יש כדי לפגוע בסבירות ההחלטה. באין החלטה, או כאשר ההחלטה אינה מנומקת, הדבר פוגע בזכותו לתקוף אותה בצורה יעילה. בנוסף, טוען העותר כי אין זה ראוי כי המשיב ינמק את החלטתו בשלב מאוחר למועד נתינתה.
כמו כן לטענת העותר, המלצת מחלקת העדות אינה סבירה כשלעצמה. המחלקה לא נימקה ברמה מספקת את המלצתה, וקבעה כי אין המדובר במוסד דתי מוכר. לטענתו, אין למשיב קריטריונים ברורים להכרה במוסד דת לצרכי אשרה, ולכן, כאשר מחלקת העדות לא נימקה מדוע לא יוכר המרכז הנוצרי של סרי-לנקה, כמרכז דתי, יש בכך משום הפליה לרעה.
מנגד, טוען המשיב, כי ההחלטה ניתנה כהלכה ולפי הנהלים הנוגעים לעניין. ביום 5.11.11 התקבלה החלטת המחלקה לעדות נוצריות ולפיה: "המרכז הנוצרי סרי - לנקה בישראל אינו מוכר על ידי המחלקה לעדות נוצריות, ועל כן לא ניתנה המלצה לבקשתו של העותר". לטענת המשיב, אין המדובר במוסד דת כלל, אלא במרכז קהילתי.
לטענת המשיב, לא כל כל גוף נוצרי הפועל בישראל זכאי לקבל המלצה לאשרת איש דת עבור נציגיו, וכמובן שאין לגוף נוצרי כלשהו, אף אם הוא גוף מוכר בישראל, זכות קנויה לקבל עבור נציגים מטעמו אשרות כניסה ושהייה בישראל.
על פי הנוהל, לא ניתן להעניק אשרת איש דת ללא המלצת המחלקה לענייני דתות (סעיף ב' 4 לנוהל). לפיכך, טוען המשיב כי אם לא היה ניתן משקל מכריע להמלצה, או אז היתה החלטתו בלתי סבירה.