זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב) מיום 15.10.2012, בה התקבלה בקשת הבנק-המשיב למתן צו גילוי מסמכים ומענה על שאלון במסגרת תביעה כספית שהגישו נגדו המבקשים. עוד מופנית הבקשה כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 9.1.2013 לדחות את בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו האמורה וכלפי קביעתו כי לא יוארך המועד להגשת בקשת רשות ערעור עליה. לבסוף, נסובה הבקשה על החלטה נוספת מיום 9.1.2013 בה נדחתה בקשת המבקשים לצו גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון.
1. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז-לוד תביעה כספית על סך של כשנים עשר מיליון ש"ח נגד הבנק-המשיב (להלן: הבנק) בגין סיוע שהגיש הבנק, לטענתם, לגורם שלישי שהציג עצמו בפניהם כיועץ השקעות, הונה אותם וגרם להם נזקים כספיים רבים. לאחר שהחליפו הצדדים ביניהם תצהירי גילוי מסמכים ושאלונים, הגיש כל צד ביום 2.9.2012 בקשה לבית המשפט למתן צו בדבר גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון אך בדיון מקדמי שקיים בית המשפט קמא ביום 19.9.2012, קיבלו הצדדים את המלצתו והוחלט כי תינתן להם שהות לנהל משא ומתן לצורך גיבוש הסדר פשרה וכי הדיון יידחה לחודש ינואר 2013. בתוך כך הגיש כל צד תגובה לבקשת הצד שכנגד לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון וכן הוגשו לבית המשפט תשובות לתגובות אלו. ביום 15.10.2012 קיבל בית המשפט המחוזי במלואה את בקשת הבנק לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון, בקובעו כי תגובת המבקשים לבקשה זו לא נתמכה בתצהיר ולכן "הטיעונים העובדתיים שבה אינם יכולים לעמוד" (להלן: ההחלטה הראשונה).
2. המבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה ובחלוף יומיים עתרו לעיון חוזר בה. בהחלטתו מאותו היום קבע בית המשפט קמא כי הבקשה לעיון חוזר תידון בקדם המשפט הקבוע לחודש ינואר 2013. משלא גובש הסכם פשרה בין הצדדים ולאחר שהוגשו תגובת הבנק לבקשה לעיון חוזר ותשובת המבקשים לתגובה זו, התקיים ביום 9.1.2013 דיון מקדמי נוסף במהלכו דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי היא הוגשה יומיים בלבד לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה וכי לא נטען בה דבר ביחס לשינוי נסיבות אשר יש בו כדי להביא לשינוייה. על כן, כך נקבע, אין מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר ועוד נקבע כי יש לבצע את ההחלטה הראשונה "החל מהיום" (להלן: ההחלטה השנייה). בהמשך אותו הדיון הבהיר בית המשפט בהחלטה נוספת כי אין לראות בדחיית הבקשה לעיון חוזר משום הארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השלישית) והוא הוסיף ודן גם בבקשתם של המבקשים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלונים. בדחותו את הבקשה ציין בית המשפט כי מבוקש בה מידע על אודות חשבונות בנק השייכים לצדדים שלישיים שאינם צד לתביעה וכי לא ניתן לחייב את הבנק למסור למבקשים מידע הנוגע לצדדים שלישיים אלה בלא שהתבקשה הסכמתם. עוד נקבע כי בכתבי הטענות לא נאמר דבר ביחס לאותם צדדים שלישיים ולכן לא ניתן לדעת מהי הרלוונטיות של חשבונות הבנק הללו להליך דנן (להלן: ההחלטה הרביעית).
3. מכאן הבקשה שלפניי המופנית כנגד כל אחת מארבע ההחלטות המתוארות לעיל. לטענת המבקשים שגה בית המשפט בקבלו "על הסף" ובמלואה את בקשת הבנק, אך ורק בשל העדר תצהיר לתמיכה באחת הטענות שהוזכרה בתגובתם. המבקשים טוענים בהקשר זה כי הבנק ביקש גילוי של מסמכים רבים וכי בתגובתם הועלו טעמים שאינם מצריכים תמיכה בתצהיר המצדיקים את דחיית הבקשה, אך בית המשפט התעלם מהם ובחר להתמקד בטענה אחת שלגישתו הצריכה תצהיר ועל כך הכריע באופן גורף את גורל בקשת הבנק והורה על גילוי כלל המסמכים שהתבקשו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי אף שלגישתם כלל לא היה צורך לתמוך את עיקר תגובתם בתצהיר, הרי ככל שסבר בית המשפט כי הדבר נדרש ניתן היה לאפשר להם את תיקונו של הפגם האמור, כפי שאף עשו בפועל בהגישם תצהיר לתמיכה בבקשה לעיון חוזר. אשר להחלטה השנייה שדחתה את בקשתם לעיון חוזר, טוענים המבקשים כי אומנם לא חל שינוי נסיבות במהלך היומיים שחלפו עד להגשת בקשה זו, אך לשיטתם בית המשפט רשאי לעיין מחדש בהחלטה קודמת שנתן גם כאשר נפלה בה טעות בולטת, כפי שלטענתם ארע במקרה דנן. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט שגה כאשר נמנע מלהאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה ולדבריהם אלמלא קבע בית המשפט כי הבקשה לעיון חוזר תידון בקדם המשפט הם לא היו ממתינים ויכולים היו לבקש רשות לערער על ההחלטה הראשונה בתוך המועד הקבוע לכך. עוד טוענים המבקשים כי לגישתם המסלול הדיוני הנכון לילך בו היה הגשת בקשה לעיון חוזר ולא בקשת רשות ערעור. אשר להחלטה הרביעית, בה נדחתה בקשתם לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון, טוענים המבקשים כי בנסיבות המקרה, בהן חשבונותיהם של אותם צדדים שלישיים שימשו לצורך מעשי ההונאה שבוצעו כלפיהם, היה על בית המשפט להתיר את חשיפת הפרטים שהתבקשו ביחס לחשבונות אלו. לטענת המבקשים אותם צדדים שלישיים כרוכים "בקשר בל-ינותק" להליך וחשבונותיהם הם חלק בלתי נפרד ממסכת הראיות והיוו אמצעי למימוש תכנית המרמה שבוצעה בסיועו של הבנק. לבסוף טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא נמנע מלדון ביתר חלקיה של בקשתם בה התבקש גילוי של מסמכים נוספים.
4. בתגובתו טוען הבנק כי החלטותיו של בית המשפט קמא התקבלו בסיומו של הליך שנוהל כראוי, לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים ובהתאם לכל סדרי הדין וכי הן מצויות ב"לב מתחם הסבירות הרחב המסור ממילא לשיקול דעת ערכאת הדיון בנושאים הנדונים". לטענת הבנק, לא זו בלבד שההחלטה הראשונה היתה מוצדקת מן הטעם בו נקב בית המשפט קמא ומטעמים נוספים שהוזכרו בבקשתו לגילוי מסמכים, אלא שהמבקשים כלל אינם יכולים להשיג עליה כעת שכן חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהקשר זה טוען הבנק כי הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה, אינה מעכבת את המועד הקבוע לצורך הגשת בקשת רשות ערעור עליה; כי עמדה בפני המבקשים האפשרות להגיש, ולו למען הזהירות, בקשת רשות ערעור במועד; וכי ממילא אין מקום להתערב בהחלטה הראשונה שכן מדובר בעניינים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בכל הנוגע להחלטה השנייה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר, הבנק טוען כי בקשה לעיון חוזר היא הליך חריג ולפיכך נשקלת רק במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו בא בגדרם. עוד טוען הבנק כי המבקשים כלל לא הצביעו על נסיבות חדשות שהצדיקו את קבלת בקשתם לעיון חוזר וכי אין לאפשר במסגרתה "מקצה שיפורים" לבקשה המקורית. אשר להחלטה הרביעית לדחות את בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון, טוען הבנק כי דרישת המבקשים מתייחסת לקבלת מידע על אודות צדדים שלישיים שאינם צד להליך ואשר כלל לא צורפו לבקשה ועל כן אין להיעתר לה. לטענתו, חשבונותיהם של לקוחותיו הם פרטיים וחסויים ורק בנסיבות "נדירות ביותר" תינתן רשות לגלות פרטים הקשורים בהם. עוד טוען הבנק כי יתר המסמכים שגילויים התבקש כלל אינם רלוונטיים להליך וחלקם אף לא נזכר בכתב התביעה.
להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהוגשה תגובת המשיב, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות העומדות במוקד בקשת רשות הערעור.
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד החלטתי לקבל את הערעור בכל הנוגע להחלטה הרביעית, כפי שיפורט להלן.
תחילה לשלוש ההחלטות הראשונות. כזכור, בהחלטה הראשונה קיבל בית המשפט קמא את בקשת הבנק למתן צו בדבר גילוי מסמכים ומענה על שאלון. החלטה זו התקבלה ביום 15.10.2012 לאחר שנאספו תגובת המבקשים לבקשה ותשובת הבנק לתגובה זו. בית המשפט קבע בהחלטתו כי הטענות העובדתיות המפורטות בתגובת המבקשים אינן נתמכות בתצהיר כדין, ולפיכך נעתר לבקשת הבנק במלואה. המבקשים בחרו שלא להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו בתוך המועד הקבוע לכך ותחת זאת עתרו בחלוף יומיים בלבד לעיון חוזר בה. בהחלטתו השנייה, מיום 9.1.2013, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות שחל במהלך היומיים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה הראשונה, המצדיק עיון חוזר בה. עוד קבע בית המשפט, בהחלטה השלישית, כי אין בדחיית הבקשה לעיון חוזר כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. כעת טוענים המבקשים כי יש להתיר להם להשיג על ההחלטה הראשונה וכי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה לעיון חוזר.
דין טענות אלו להידחות.
בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה הוגשה באיחור של למעלה מחודשיים ימים, ומטעמים ברורים ומובנים הכלל הוא כי הגשתה של בקשה לעיון חוזר היא כשלעצמה אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלגביה מתבקש העיון החוזר (ראו בר"ם 6440/12 ויסמן נ' עיריית ת"א (9.10.2012); רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006)). ככל שסברו המבקשים כי בית המשפט שגה בהחלטתו הראשונה וככל שהיו בפיהם טענות "ערעוריות", היה עליהם לעתור לרשות לערער על ההחלטה שניתנה. משלא עשו כן במועד, אין להם להלין אלא על עצמם (ראו רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן, פיסקה 13 (14.7.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם)). אשר להחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר - לא נטען וממילא לא הוכח כי מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם על בית המשפט לשנות החלטה שיצאה תחת ידיו, בלא שאירע שינוי נסיבות המצדיק זאת. לפיכך, אין כל מקום ליתן רשות ערעור גם לגבי החלטה זו.
6. מסקנתי שונה בכל הקשור להחלטה הרביעית, שעניינה בקשת המבקשים לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון. כזכור, עתרו המבקשים לקבלת מסמכים הנוגעים, בין היתר, לחשבונות בנק של צדדים שלישיים אשר לטענתם שימשו לביצוע מעשי המרמה נושא התביעה. בית המשפט קמא סבר כי אין לחייב את הבנק למסור אינפורמציה הנוגעת לאותם צדדים שלישיים, שאינם צד להליך, מבלי שהוגשה בקשה לקבל את תגובתם. בית המשפט הוסיף וקבע כי "בכתבי הטענות לא נאמר דבר באשר לאותם צדדים שלישיים" ולכן קיים קושי להעריך מהי הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים להליך דנן.
אלא שמעיון בכתב התביעה שהגישו המבקשים נגד הבנק וכן בבקשתם למתן צו לעיון במסמכים ולמענה על שאלון, עולה כי חלק מן הצדדים השלישיים הנזכרים בבקשת המבקשים כמו גם חשבונותיהם בבנק, נזכרו גם נזכרו בכתב התביעה ולמעשה התביעה כולה מבוססת על מעשי מרמה שלפי הנטען בוצעו באמצעות חשבונות אלו (ראו סעיפים 24-22 לכתב התביעה). נראה על כן כי בית המשפט קמא לא הבחין בהחלטתו בין אותם החשבונות ובין חשבונות אחרים שלגביהם נתבקש מידע והם אכן לא נזכרו בכתב התביעה. עוד יצוין כי מעיון בבקשת המבקשים עולה, לכאורה, כי חלק מהמידע שגילויו התבקש אינו נוגע במישרין ובהכרח לחשבונותיהם של צדדים שלישיים זרים להליך. כך, למשל, התבקש גילויים של נהלים שונים של הבנק-המשיב וכן התבקש גילוי של מסמכים שהוחלפו בין הבנק ובין מי שמונה כנאמן על נכסי מבצע מעשי המרמה הנטענים (ראו סעיפים ד.7 ו-ד.9. לבקשת המבקשים, נספח ג' לבקשת רשות הערעור). בנסיבות אלה, אני סבורה כי דינה של ההחלטה הרביעית להתבטל וכי יש להחזיר את הדיון בבקשת המבקשים למתן צו לעיון במסמכים ולמענה על שאלון אל בית המשפט קמא על מנת שיכריע בה בשים לב לאמור לעיל. ויודגש - גילוי מידע הנוגע לחשבונות הבנק של אדם שאינו צד להליך המשפטי אכן יותר רק במקרים נדירים ויוצאי דופן (ראו: בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית, פיסקה 14 (20.6.2005); רע"א 8873/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלחדף, פיסקה 8 (20.9.2005)), אך חיסיון המידע הוא חיסיון יחסי ובהקשר זה נקבע כי בנסיבות מסוימות, בהן הועברו כספים לחשבונו של צד שלישי שלא בתום-לב, ניתן יהיה לגלות מידע על אודות חשבון זה לאחר שניתנה לצד השלישי, העלול להיפגע, הזדמנות להשמיע טענותיו והסתייגויותיו לגילוי (ראו: רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 774 (1993)). על כן, ככל שבית המשפט ימצא כי גילוי המסמכים שנתבקשו ואשר חלקם קשורים לצדדים שלישיים שאינם צד להליך הוא אכן מהותי להוכחת התביעה דנן, איני רואה מניעה לכך שבית המשפט ישוב וישקול לגלותם לאחר שתתבקש ותתקבל עמדתם של הצדדים השלישיים הנ"ל.
7. סיכומם של דברים, הערעור מתקבל בחלקו בהתאם לאמור בפיסקה 6 לעיל.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באייר התשע"ג (17.4.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק+הג