1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ב' ארבל), בה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מהם לפעול לחילוטה של ערבות בנקאית שניתנה על ידי המשיבה 1, במימון המבקשים, לטובת המשיבה 10.
2. אלו הן העובדות הצריכות לענייננו: המשיב 7 הינו מושב (להלן - המושב) אשר נכנס להליכי הסדרת חובות לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן - החוק). המושב התקשר עם המשיבה 1 (להלן - המשיבה) בהסכם לפיו תקים האחרונה בתי מגורים על מקרקעין שבשטחו ותמכור אותם, ובתמורה לכך תעביר כספים לנושיו. לשם הבטחת התחייבויותיה לפי ההסכם העמידה המשיבה ערבות בנקאית על סכום של 1,305,000 ש"ח (להלן - הערבות) לטובת המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ, הפועלת מכוח החוק (להלן - המנהלה). המימון שנדרש לשם הוצאתה של ערבות זו ניתן, כפי הנראה, על ידי המבקשים, במסגרת הסכמים שנחתמו בין כל אחד מהם בנפרד לבין המשיבה לרכישת שישה מהבתים שזו התעתדה לבנות בשטח המושב. עקב קשייה הכלכליים של המשיבה נבצר ממנה להשלים את העבודות שהתחייבה לבצע, ופרוייקט הבנייה נקלע למבוי סתום. נוכח זאת פנו המשיבים 8 ו-9, נושיו של המושב, למשקם שמונה למושב לפי החוק, בבקשה שיורה למנהלה לפעול לחילוט הערבות.
3. בראותם כן, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 3.6.04 תובענה נגד המשיבים בה עתרו, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו הערבות אינה ניתנת לחילוט. בה בעת הגישו המבקשים בקשה לסעדים זמניים, וביניהם צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים או מי מהם לפעול לחילוטה של הערבות. ביום 7.6.04 נתן בית המשפט צו ארעי האוסר על חילוט הערבות עד להחלטה אחרת. ביום 13.7.04 התקיימה ישיבה בנוכחות הצדדים בה הוחלט, כי בעלי הדין יסכמו טענותיהם בכתב בסוגיית הצו הזמני למניעת חילוט הערבות, וכך נעשה. במקביל הגישו המבקשים, ביום 27.7.04, בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, בנימוק שהמשיבים לא הגישו כתבי הגנה מטעמם במועד בו היה עליהם לעשות כן לפי הדין, קרי, 30 ימים לאחר המצאת כתב התביעה לכל אחד מהם. העובדה שהוחמץ המועד להגשת כתבי ההגנה, ושלא הוגשה גם בקשה להארכת מועד על ידי מי מהמשיבים, אינה שנויה במחלוקת. ביום 23.8.04 החליט בית המשפט שלא ליתן פסק דין כאמור במעמד צד אחד, והורה למשיבים להשיב לבקשת המבקשים תוך 7 ימים. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שבא כוח המבקשים לא התייחס לסוגיית אי הגשת כתבי ההגנה בדיון בבקשה לסעד זמני שהתקיים ביום 13.7.04, על אף שהמועד להגשתם חלף מספר ימים קודם לכן. הוא הוסיף, כי בקשתם האמורה של המבקשים הוגשה רק לאחר שכל בעלי הדין סיכמו את טענותיהם לעניין חילוט הערבות, וכאשר טיוטת ההחלטה בנושא זה כבר הייתה מוכנה. באותו היום, 23.8.04, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי אף בבקשה לסעד זמני. בית המשפט קבע, כי אין הצדקה לעצור את מימושה של הערבות הבנקאית בהיותה ערבות אוטונומית, וביטל את הצו הארעי שנתן ביום 7.6.04. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, הנוגעת לשתי ההחלטות הנזכרות. להשלמת התמונה יצוין, כי בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 20.10.04 הביעו המבקשים, בעקבות המלצת בית המשפט, את הסכמתם להארכת המועד להגשת כתבי ההגנה, בכפוף להצהרתם כי הם שומרים על טענותיהם שהועלו בבקשת רשות ערעור זו.
4. השגתם הראשונה של המבקשים מופנית כלפי הימנעותו של בית משפט קמא מליתן לטובתם פסק דין בהעדר הגנה. לשיטתם, בית המשפט היה מחויב לפי הדין לדון בבקשתם האמורה בטרם ייתן כל החלטה אחרת, מבלי לבקש את תשובת המשיבים לבקשה, ולקבל את תביעתם. סוגיה זו משליכה, לדברי המבקשים, אף על ההחלטה בבקשה לסעד זמני. אליבא דידם, משלא הוגשו כתבי ההגנה במועד, ומשהונחה בפני בית המשפט בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, לא היה מקום לבטל את צו המניעה הארעי אשר אסר על חילוט הערבות. המבקשים מוסיפים ומעלים טענות רבות נגד הנמקתו של בית המשפט המחוזי לגופה של ההחלטה המתירה את חילוט הערבות, אך לנוכח ההכרעה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן, איני רואה צורך להידרש אליהן. המשיבים, מצידם, גורסים כי בעקבות הארכת המועד להגשת כתבי ההגנה, שניתנה על דעתם של המבקשים, התייתרה בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת לסוגיית אי מתן פסק הדין בהעדר הגנה. לגופו של עניין זה מציינים המשיבים, כי הם הגישו במועד את תשובותיהם לבקשה לסעד זמני, מהן עלו מרבית טענות ההגנה שלהם כנגד התביעה, ומשכך, לדבריהם, צדק בית המשפט בסרבו ליתן פסק דין בהעדר הגנה. המשיבים מסתמכים בטענתם זו על עמדת הפסיקה, לפיה לא בנקל יינעלו שערי בית המשפט בפני נתבע כאשר ברור מן הנסיבות שהוא מתגונן אל מול התביעה. טענה נוספת שבפי המשיבים הינה, כי ימים מספר לאחר המועד בו היה עליהם להגיש את כתבי הגנתם החלה פגרת הקיץ בבתי המשפט, אשר אינה באה במניין הימים לצורך המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות). בהתחשב בעובדה זו, אליבא דידם, האיחור בהגשת כתבי הגנתם אינו משמעותי ועל כן אין לייחס לו משקל רב. לאור עמדת המשיבים כי לא נפלה טעות בכך שבית המשפט סירב ליתן פסק דין נגדם, הרי שלדעתם, לא היה פסול אף בהחלטה לבטל את הצו הארעי, הגם שזו ניתנה לפני שנדונה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
5. החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. צודקים המבקשים בטענתם העקרונית באשר לסירובו של בית משפט קמא ליתן לטובתם פסק דין בהעדר הגנה. במקרה בו לא הוגש כתב הגנה במועד, על בית המשפט ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. בית המשפט רשאי להתנות את הדבר, במקרה של תביעה שלא על סכום כסף קצוב, בכך שהתובע יוכיח תחילה את תביעתו באופן מלא או חלקי, אך זאת רק בהתקיים טעמים מיוחדים (תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, מחויב הוא לבחור באחת משתי הדרכים הנזכרות (ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822, 829; ע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מד(4) 4, 10-9 (להלן - עניין עינצ'י); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה) 261 (להלן - זוסמן)). זאת ועוד, הכלל הוא שבית המשפט לא יזמן את הנתבע לדיון בבקשה כאמור, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 97(ב) לתקנות; זוסמן, 264). בענייננו, נמנע בית המשפט המחוזי מליישם איזה מן האפשרויות המוקנות לו בגדר תקנה 97(א), ומשכך, יצאה שגגה מלפניו. הנימוקים שציין אינם מצדיקים את סירובו ליתן פסק דין על אתר, ואף לא את החלטתו לבקש את תשובת המשיבים לבקשת המבקשים. אין כל כלל המחייב תובע לעתור למתן פסק דין בהעדר הגנה מיד בחלוף המועד להגשת כתב ההגנה, או בהזדמנות הראשונה העומדת בפניו. לפיכך, העובדה שהוגשו סיכומיהם של המבקשים בנושא חילוט הערבות בטרם הגשת הבקשה למתן פסק דין, אינה גורעת מזכאותם לקבלת פסק דין לטובתם עם הגשת הבקשה. אף בהימנעותו של בא כוח המבקשים מלהתייחס לסוגיה זו במסגרת הדיון אשר התקיים ימים ספורים לאחר שהוחמץ המועד להגשת כתב ההגנה, לא היה משום ויתור על זכותם האמורה. כמו כן, לנוכח האיחור הבלתי מוכחש בהגשת כתבי ההגנה אין נפקות לעובדה שהמועד לכך חל זמן קצר לפני תחילת פגרת בתי המשפט, כמו גם לעובדה שהבקשה למתן פסק דין הוגשה בתקופת הפגרה. לבסוף, איני מקבל את טענת המשיבים, כי הגשת תשובותיהם לבקשה לסעד זמני שללה את ההצדקה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדם. תשובות אלה אינן יכולות להוות תחליף להגשת כתבי הגנה מטעמם.
6. אכן, הפסיקה סייגה את הכלל שבתקנה 97 בקבעה, כי לא יינתן פסק דין בהעדר הגנה אם בשעה שדן בית המשפט בבקשת התובע לפסק דין כאמור כבר מצוי בתיק כתב הגנה, הגם שזה הוגש באיחור (עניין עינצ'י, בעמ' 9; זוסמן, בעמ' 260). בהקשר זה טוענים המשיבים, כי במועד בו התקיים הדיון הענייני בבקשה לפסק דין בהעדר הגנה, 20.10.04, כבר הונחו בפני בית המשפט כתבי ההגנה של חלקם. כמו כן מנסים הם להיבנות מכך שביום בו נדרש לראשונה בית משפט קמא לבקשתם של המבקשים, 23.8.04, הוגש כתב ההגנה מטעם המשיב 7. ואולם, טענות אלה אינן יכולות לסייע בידם. ראשית, כאשר בית המשפט טועה ומזמין את הנתבע לדיון בבקשה לפסק דין בהעדר הגנה, וביני לביני מוגש כתב ההגנה, אין מתחשבים בכתב ההגנה כיוון שהוא הוגש לאחר המועד בו הבקשה הגיעה לראשונה לעיונו של השופט (ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240, 244 (להלן - עניין נחושתן)). מאחר שבענייננו, כאמור, לא היה מקום לבקש את תשובתם של המשיבים לבקשה למתן פסק דין, יש לקבוע כי היום בו דן בית המשפט בבקשה הינו 23.8.04 ולא 20.10.04. שנית, בהחלטה מיום 23.8.04 לא צוין, כי המשיב 7 הגיש את כתב הגנתו. אין כל אינדיקציה לכך שכתב ההגנה הוגש לבית המשפט, לא כל שכן שהוא הובא בפני השופט שדן בתיק, בשעה מוקדמת יותר באותו היום. שלישית, אלמלא השתהה בית משפט קמא למשך תקופה של כמעט חודש מאז הוגשה הבקשה לפסק דין בהעדר הגנה ועד לדיון בבקשה, לא היה עולה בידי המשיב 7 להגיש את כתב הגנתו גם ביום מתן ההחלטה. על יסוד הגישה שהובעה בעניין נחושתן, הדעת נותנת כי כל עיכוב בלתי מוצדק מצד בית המשפט במתן פסק דין בהעדר הגנה, אשר נותן בידי הנתבע סיפק להגיש את כתב הגנתו, לא ישחק לטובתו. רביעית, לא היה בהגשת כתב ההגנה על ידי המשיב 7 כדי למנוע מתן פסק דין בהעדר הגנה נגד יתר הנתבעים (זוסמן, 260).
7. מן האמור עולה לכאורה, כי שגה בית משפט קמא משלא נתן לטובת המבקשים פסק דין בהעדר הגנה. ואולם, החלטתו זו אינה נתונה עוד לערעור. בהסכימם להארכת המועד להגשת כתבי ההגנה בבית המשפט המחוזי חזרו בהם המבקשים, הלכה למעשה, מבקשתם לפסק דין בהעדר הגנה. משכך, אין הם יכולים להשיג על דחייתה של הבקשה. יחד עם זאת, המבקשים הצהירו כי אין בהסכמתם זו משום ויתור על הטענה, לפיה החמצת המועד להגשת כתבי ההגנה רלוונטית אף להחלטה בעניין חילוט הערבות. לדבריהם, יש להתייחס להחלטה בעניין חילוט הערבות לפי מצב הדברים שהתקיים ביום הינתנה, בו טרם הוגשו כתבי ההגנה מטעם המשיבים. ראיתי לנכון לכבד את הצהרתם של המבקשים בפני בית המשפט המחוזי, ולבחון את ההחלטה באופן המבוקש על ידם. מקריאת פרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 20.10.04 מתקבל הרושם, כי בית המשפט הפעיל על המבקשים מאמצי שכנוע ניכרים על מנת שיתנו את הסכמתם להארכת המועד. אין זה מוצדק, כי ההסכמה שניתנה בנסיבות כאמור תשמש כנגדם במסגרת בקשת רשות הערעור פעם נוספת, במובן זה שההחלטה בעניין הסעד הזמני תיבחן בהתעלם מסוגיית האיחור בהגשת כתבי ההגנה. לנוכח האמור, דעתי היא כי הדין עם המבקשים. העובדה שבעת מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני לא הוגשו כתבי ההגנה על אף שהמועד לכך חלף, חייבת הייתה להשפיע על שיקול דעתו של בית משפט קמא בדונו בבקשה. בהימנעם מלהגיש כתבי הגנה גילו המשיבים דעתם, כי באותה נקודת זמן לא הייתה ברשותם הגנה של ממש כנגד התביעה. טעם זה כשלעצמו הצדיק מתן סעד זמני לזכות המבקשים. יתר על כן, בית המשפט טעה בכך שביטל את הצו הארעי למניעת חילוט הערבות בעוד בקשת המבקשים לפסק דין בהעדר הגנה תלויה ועומדת. לנוכח הוראת תקנה 97 לתקנות כפי שנתפרשה על ידי הפסיקה, המבקשים היו זכאים לכאורה לקבלת פסק דין לטובתם, ובית המשפט המחוזי שגה, כאמור, בסרבו לעשות כן. מקל וחומר שבמצב דברים זה, בו המשיבים אינם מתגוננים אל מול התביעה ובפני בית המשפט מונחת בקשה למתן פסק דין, לא היה מקום ליתן החלטה הפועלת לרעת המבקשים דווקא. מטעמים אלה בלבד, ומבלי להביע כל עמדה בסוגיות המהותיות העומדות על הפרק בכל הנוגע לערבות הבנקאית, סבור אני כי היה על בית המשפט המחוזי להותיר על כנו את הצו האוסר על חילוט הערבות.
8. אשר על כן, הערעור על החלטת בית משפט קמא מתקבל. הצו הארעי שנתתי ביום 3.10.04, האוסר על המשיבים לפעול לחילוטה של הערבות, יעמוד בתוקף עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית בבית המשפט המחוזי. למען הסר ספק יובהר, כי הערבות תישאר בתוקפה עד לסיום ההליכים המשפטיים, וכי תהיה חובה להאריכה אם אלו יתמשכו מעבר למועד הפקיעה הנקוב בה. תוקפו של הצו הזמני מותנה בהפקדה של 75,000 ש"ח, בין במזומן ובין על דרך ערבות בנקאית, להבטיח פיצוי בגין כל נזק שייגרם אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת. הערבות תופקד תוך 10 ימים מהמצאת פסק דין זה למבקשים. לא תבוצע הפקדה כאמור, יפקע הצו הזמני. המשיבים 9-6 יישאו בחלקים שווים בשכר טרחת עורך דין לטובת המבקשים בסכום של 20,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ז בשבט תשס"ה (27.1.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.