פסק-דין בתיק רע"צ 32307-10-11

בקשה לסילוק הערעור על הסף.

1.         עסקינן בערעור שהוגש על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, גב' ג'באלי מיום 25.7.11, אשר ניתנה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 13-01074-10-7 ובה נדחתה בקשה המערערים לחייב את צד ג', בחוב הפסוק לפי סע' 48 לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז-1967.

2.         צד ג' הגישה בקשה לסילוק הערעור על הסף בטענה כי זה הוגש באיחור.

הבקשה הועברה לתגובתו של ב"כ המערערים, ביום 10.11.11 (ועל כך מעיד אישור המסירה המצורף לבקשת צד ג' מהיום), ואולם תגובה טרם הוגשה עד עצם יום זה.

3.         לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתיה, ובהעדר תגובה מטעם המערערים, מצאתי להיעתר לה ולהורות על סילוק הערעור על הסף.

4.         המערערים, כפי שהם עצמם ציינו בפתח הודעת הערעור, קיבלו את החלטת כב' הרשמת ביום 19.9.11.

            בהתאם לתקנה 120 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979, המועד להגשת ערעור על החלטת  רשם הוצל"פ הינו 20 ימים מיום המצאת ההחלטה (ובעניינו עד ליום 9.10.11), על כן ברי כי ערעור זה, אשר הוגש ביום 24.10.11, מוגש באיחור של 15 ימים ומבלי שהוגשה בצידו בקשה להארכת מועד ו/או טיעון כלשהו אודות האיחור ולמעשה די בדברים אלה כדי להביא לסילוק הערעור.

5.         הגם כי לא הובאה עמדתם של המערערים בעניין (שכן כאמור תגובה מטעמם לא הוגשה) ולמען הסר ספק אציין כי פגרת סוכות אין בה כדי לעזור למערערים, הן מפני שימי האיחור עולים על ימי הפגרה והן מפני שפגרת סוכות אינה מעכבת את מניין הימים לצורך הגשת ערעור על החלטת רשם הוצל"פ. 

            בבסיס הדברים עומדים שני אלה :

            א. תקנה 529 לתקנות סדה"א, התשמ"ד - 1984 אינה חלה על מועדים שנקבעו בתקנות ההוצל"פ (ומועד הגשת ערעור על החלטת רשם הוצל"פ נקבע בתקנות ההוצל"פ), וכך מורה התקנה " תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת."(ההדגשה של הח"מ).

            ב. תקנה 128 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי: " תקופת פגרה של לשכת הוצאה לפועל לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שקבע בית משפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל לענין הגשת התנגדות לביצוע שטר או תביעה על סכום קצוב, אלא אם כן הורה בית המשפט, רשם או רשם ההוצאה לפועל, הוראה אחרת". (ההדגשה של הח"מ).

                מאחר והתקנה מתייחסת מפרושות אך להתנגדות לביצוע שטר ותביעה על סכום קצוב, המסקנה המתבקשת הינה, איפוא, כי תקופה הפגרה אינה מעכבת את מניין הימים לגבי שאר העניינים ובכלל זה הגשת ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ.

בעניין זה ראה ע"א (חיפה) 4783/07 רחל ירום נ' אוניברסיטת חיפה , בר"ע (חיפה) 679/03 גיתית כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר בע"מ נ' אביב מלכה ובר"ע (תל אביב) 2444/04 כיי ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע.

6.         למעלה מן הצורך ובהתעלם מהאיחור בהגשת הערעור אומר כי סיכוייו של הערעור קלושים שכן דומה כי לא נפל פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש בהחלטת הרשמת.

מבלי להכביר מלים אומר כי העיקול שהוטל אצל צד ג' - העיקול נשוא הבקשה - הינו עיקול שהו טל על נכס ספיציפי של המשיב מס' 2 (החייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ), מכוח סע' 43 לחוק ההוצל"פ. משהתברר בסופו של יום כי אותו נכס שפרטיו הובאו בבקשה (המכולה) אינו נמצא בבעלותו של המשיב, לא היה בסיס להטלת העיקול וגם לא לחיוב צד ג' בסופו של יום. ודוק, העיקול הספיציפי נשוא ענייננו, ניתן במסגרת בקשה להטלת עיקול לפני מסירת האזהרה וכעיקול נכסי חייב מכוח סע' 43 לחוק ההוצל"פ כאשר בזמנים הרלוונטיים להטלתו לא נתבקשה, וממילא לא אושרה, הטלת עיקול תוך הרמת מסך בין החייב לבין חברת דינמה. משהוברר כי הנכס/המכולה לא נמצאת בבעלותו של החייב, העיקול לא 'תפס' מאום ומכאן שהוצאת הנכס מידיה של צד ג' אינו נחשב להפרת צו העיקול ואינו מביא לחיובה לפי סע' 48 לחוק ההוצל"פ. 

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הערעור על הסף.

בנסיבות, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  ל'  שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.