1. עניינה של התביעה שבפני בתביעת התובעת להפרשי נזק שנגרמו לרכבה מסוג טויוטה קורולה שנת 00' שהיה מעורב בתאונת דרכים מיום 29.10.04. הנזק הנתבע מורכב בעיקר מתיקון לקוי שבוצע ע"י הנתבעת 1, לאחר שנפגע ע"י רכב הנתבעת 2.
רקע
2. ביום 29.10.04 עמד רכב התובעת בחנייה ברח' אריה בן אליעזר 6 בחולון. הרכב חנה בצדו השמאלי עם כיוון הנסיעה. במועד זה נהגה הנתבעת 2 ברחוב ומסיבה שאינה ברורה פגע חלקו הקדמי שמאלי של רכבה בחלקו האחורי ימני של הרכב. למשמע ההתנגשות יצאה התובעת מביתה והחליפה פרטים עם הנתבעת 2 אשר הודתה בנסיבות הנ"ל ומסרה את פרטי הביטוח שלה בחברת "איי די איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "
המבטחת").
3. התובעת דיווחה למבטחת על התאונה והנזק והופנתה לתיקון הנזק אצל הנתבעת 1 שעיסוקה במתן שירותי תיקונים לרכב ובעלת מוסך "אלי את אבי". התיקון התבצע תוך ימים ספורים ושוחרר לידיה.
4. במהלך חודשי החורף בשנת 2007 הופתעה התובעת לגלות חדירה מסיבית של מי גשמים לרכב אשר גרמה נזק ניכר לריפוד ולריח עז של רטיבות. התובעת פנתה למוסך המורשה הקבוע בו מטופל הרכב ושם נאמר לה כי התיקון שבוצע על ידי הנתבעת 1 היה רשלני וגרם לנזק חסר תקנה. נוכח האמור פנתה התובעת למבטחת ודיווחה על האמור. המבטחת הפנתה את התובעת לשמאי מטעמה לשומת הנזק ומתן חוות דעתו על מנת ליתן התייחסות עניינית לטענות התובעת. בהמשך פנתה התובעת למר אייל נרקיס (להלן:
מר נרקיס") אשר קבע כי אכן קיים נזק כתוצאה מטיפול כושל של הנתבעת 1 אולם בשל ניגוד עניינים לא יכול היה ליתן חוות דעת. מר נרקיס ניסה אף לגשר בין הצדדים אולם העלה חרס בידו. לאחר האמור בדק מר עידן ויקטור (להלן: "
השמאי ויקטור") את הרכב וקבע בחוות דעתו כי נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 47.5%. התובעת טוענת לרשלנות הנתבעת 1 בתיקון הרכב ולמצג שווא רשלני כלפיה כאשר הרכב הושב לה לכאורה כשהוא תקין.
5. התובעת עותרת לקבלת פיצוי בסך של 52,312 ש"ח הכולל את שיעור ירידת הערך בשיעור של 50% בלבד בהתאם למחיר מחירון (35,000 ש"ח), פיצוי בגין הפרת ההסכם (10,000 ש"ח), שכ"ט שמאי (3,812 ש"ח), הוצאות משפט (1,000 ש"ח) והוצאות כלליות לרבות עוגמת נפש (2,000 ש"ח). לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית ובסך כולל נכון ליום התביעה סך של 67,344 ש"ח.
מנגד מכחישה הנתבעת 1 כי בצעה תיקון רשלני וכן מכחישה קשר סיבתי בין התיקון לבין חדירת המים בחלוף 3 שנים מיום התיקון. לדבריה, ככל הנראה מקור הליקוי בבלאי טבעי של הרכב. עוד מכחישה הנתבעת 1 את חוות דעתו של השמאי ויקטור ולחילופין טוענת כי שיעור ירידת הערך אשר נקבע על ידו הינו 10% בלבד. יתרת ירידת הערך בשיעור של 37.5% נגרמה מנזקי תאונות ולא מנזקי התיקון שבוצע על ידי הנתבעת. דהיינו, השמאי ויקטור קבע כי ירידת ערך בשיעור של 37.5% נגרמה כתוצאה מהתאונה שהתרחשה טרם תיקון הנתבעת את הרכב ולכן ערך הרכב בעת תיקונו היה נמוך ב 37.5% ממחיר השוק שלו. הנתבעת 2 הצטרפה להכחשות הנתבעת 1 ואף הוסיפה כי בכל מקרה אין היא הגורם האחראי לטיב התיקון.
6. במסגרת דיון שנערך בפני ביום 6.6.11 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית למנות את מר אורי גורביץ' כשמאי בורר בתיק זה (להלן: "
הבורר") לשם מתן פסק בוררות בכל השאלות המקצועיות הקשורות בסכסוך ביניהם, ולהותיר את השאלה המשפטית לעניין מועד קביעת ירידת הערך להכרעה נפרדת.
פסק הבוררות
7. הבורר שנתן את הפסק ביום 1.3.12 ציין כי קביעתו בדבר ירידת הערך מתבססת על המלצות איגוד השמאים בחוברת המנחה ברכיב נזק זה. בין ממצאי בדיקתו מציין הבורר כי בדק את הרכב ביום 17.10.11 והתרשם ממצבו הכללי ומתוצאות התיקון שביצעה הנתבעת 1 תוך שלקח בחשבון את העובדה כי הרכב עבר מספר תאונות עובר לתאונה נשוא התביעה. לדבריו, מיקום הפגיעה וסימני התיקון ניכרים עד היום. בנסיבות תביעה זו, העריך את העלות הכספית של ביצוע תיקון חוזר על ידי הנתבעת 1 חלף ביצוע תיקון חוזר בעין.
על כן קבע כי עלות התיקון החוזר בגין עבודות פחחות וצביעה מחודשת על פי הערכתו מגיע לסך כולל של 2,925 ש"ח כולל מע"מ ואת רכיב ירידת הערך בו מחויבת הנתבעת 2 העריך בסך של 9,045 ש"ח. לפיכך, קבע בסיכום חווה"ד כי:
"א. בשל התיקון הלקוי שביצע הנתבע 1 עליו לפצות את התובעת בסכום נומינלי בסך 2,925 ש"ח עובר למועד התאונה.
ב. על הנתבעת 2 פצות את התובעת בהפרש שבין ירידת הערך שבה היא נשאה עובר למועד התאונה, עפ"י חוו"ד של השמאי גינדר בסך 7,455 ש"ח לבין הערכתי בסך 9,045 ש"ח המסתכם בסך נומינלי של 1,590 ש"ח."
המחלוקות הנוספות
8. לאחר הגשת פסק הבורר הגישו הצדדים סיכומים בכתב בשאלות אשר נותרו במחלוקת, והן: המועד הקובע לחישוב ירידת הערך ושיעור ההוצאות. התובעת טענה כי יש ליישם את פסק הבורר בנפרד לגבי כ"א מהנתבעות, ואילו את הנתבעת 2 יש לחייב במלוא הסך שנקבע בגין ירידת ערך - 9,045 ש"ח ולא את ההפרש, שכן הסכום שנקבע על ידי השמאי גינדי ברכיב זה לא שולם לה בפועל. עוד טוענת התובעת כי המועד ממנו יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית הינו יום התרחשות התאונה. התובעת עותרת אף להחזר בגין הוצאותיה לרבות אגרת בית משפט, שכ"ט שמאי ושכ"ט הבורר.
9. בתשובה לכך ניאותה הנתבעת 1 לשלם את הסכום שפסק לחובתה הבורר אולם ללא רכיב ריבית ומע"מ, שכן לטענתה התובעת לא נשאה בהוצאה זו בפועל. לחילופין מבקשת הנתבעת 1 כי במידה ותחויב ברכיב המע"מ הרי שתועבר לידיה חשבונית מס כחוק על מנת שיעלה בידה לקזזה. באשר להוצאות המשפט טוענת הנתבעת 1 כי פסק הבורר הוכיח כי תביעת התובעת לא היתה סבירה לכתחילה, שהרי הוגשה לתשלום סך של למעלה מ 67,000 ש"ח והצריכה את הנתבעת 1 לשכור שירותי ייצוג משפטי. כמו כן אין מקום להחזר הוצאות בגין שכ"ט שמאי כאשר התברר כי חוות דעתו לא הייתה מבוססת דיה. הדבר נכון גם לגבי שכר הבורר אשר קבע כי התובעת זכאית לפיצוי נמוך משמעותית מזה שתבעה.
הנתבעת 2 טענה מצדה כי שילמה למוסך סך של 28,276 ש"ח הכולל הן את ערך התיקון אשר שולם בשני תשלומים שווים ביום 20.12.04 וביום 6.2.05, וכן את סך ירידת הערך בסך של 6,957 ש"ח. כמו כן, היות ומדובר בתביעה נזיקית הרי שחברת הביטוח נושאת בתשלום נזק של המבוטח או צד ג' בעוד שהאחרון ממשיך לעשות שימוש ברכבו ועל כן הנזק מתממש רק במועד מכירת הרכב. לרוב, שמאי המבטחת מעריך את ירידת הערך בסמוך לאחר התאונה והניזוק מקבל את פיצוי בגין ערך הנזק המשוער שייגרם לו עת שימכור את הרכב. בענייננו, התביעה התנהלה בחלוף מספר שנים מיום התרחשות התאונה ועל כן יש לקבוע שיעור נזק ריאלי לירידת ערך נכון למועד מתן פסק הדין. לדידה, אם יימכר רכב התובעת כיום הרי שירידת הערך בשיעור של 13% - בהתאם לקביעת הבורר - תעמוד על 3,712 ש"ח בלבד. לתמיכת טענתה זו צרפה הנתבעת 2 את הנחיית המפקח על הביטוח מיום 28.8.01. נוכח האמור, ולאור העובדה כי התובעת פוצתה על ידי המבטחת בסכום גבוה מזה, אין הנתבעת 2 מחויבת בפיצוי כלל. לחילופין בלבד טוענת הנתבעת 2 כי אם תחויב בתשלום ירידת ערך נכון ליום התאונה הרי שיש להפחית מסכום זה סך של 6,957 ש"ח אשר שולם לה. באשר להוצאות משפט טוענת כי הפער בין סכום התביעה לבין הסכום בו חייב פסק הבורר מצדיק פטור מתשלום הוצאות מחד, והטלת הוצאות המשפט דווקא על התובעת שהגישה תביעה מופרזת באופן קיצוני.
דיון
10. הנתבעת 1 ניאותה לשלם את סכום הקרן שנקבע לחובתה בסך של 2,500 ש"ח אולם בקשה פטור מתשלום מע"מ אלא אם תומצא לה חשבונית מס לשם קיזוז רכיב זה. לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו. חובת הנתבעת 1 לשלם לתובעת את שנקבע בפסק הבורר אשר קבע מפורשות כי ישולם אף רכיב המע"מ על ידה. גם ביחס לריבית לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת 1 שהרי בתביעה נזיקית עסקינן ולולא המחלוקת שניטשה בין הצדדים וודאי הייתה התובעת מקבלת סכום זה קודם לכן. לפיכך, יש לפצותה אף בגין סירוב הנתבעת 1 לשלם לה את הסכום שנקבע עם דרישתה.