פסק-דין בתיק ת"א 15341-08

מבוא

1.                  התובע, יליד 1988, רכב ביום 28.4.08 על אופניים בכביש המוביל מירושלים לכיוון כביש ירושלים תל אביב (דרך מנהרת הארזים שנקראת גם כביש מס' 9). במהלך הרכיבה הוא נתקל ברכב מסוג פולקסווגן LT, (להלן: "הרכב"), שעמד בצד הדרך.  הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע"), היה נהג הרכב והרכב מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת מס' 2.  לטענת התובע האירוע הנדון הוא 'תאונת דרכים' שכן מדובר בפגיעה ברכב שחנה במקום שהוא אסור לחניה ומכאן שחלה אחת החזקות המרבות שבסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, (להלן: "החוק").

2.                  הנתבעים טוענים כי אין מדובר בתאונת דרכים שכן הרכב חנה במקום  שמותר לחנות בו וכן טוענים כי רק פגיעה של רכב ברכב חונה יכולה להוות תאונת דרכים. לפיכך הם מבקשים לדחות את התביעה.

3.                  מאחר והנתבעים הודו בתחילה בחבותם, בכפוף להסתייגות לגבי שאלת קיום רשיון נהיגה (ר' הודעתם מיום 23.4.09), לא פוצל הדיון ומונו שלושה מומחים רפואיים לבדיקת התובע. לאחר שהושלם הליך הבדיקה ובשלב מאוחר יותר, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 10157/09; 10162/09; 296/10  הכשרת הישוב נ' משה דוד פטקין (פורסם במאגרים, 29.6.2010) (להלן: "פטקין")), חזרו בהם הנתבעים מעמדתם וביקשו לחלוק על חבותם. בהתאם לכך נדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה

4.                  התובע מתאר בתצהירו כי בעת שרכב על אופניים באיזור רמות הוא התנגש ברכב שעמד בצד הכביש שהוא כביש מהיר במקום אסור לחניה. לטענתו נהג הרכב היה במקום התאונה וישב ברכבו. בחקירה הנגדית תאר התובע כי נסע ביחד עם שני אחיו וכי סמוך לפני התאונה הוא עצר ורצה להחליף את אופניו עם אחד מאחיו אך האחים לא רצו (עמ' 2). לאחר מכן הוא המשיך בנסיעה, לא ראה את הרכב והתנגש בו (עמ' 3).  הוא לא ידע היכן בדיוק היה נהג הרכב באותה עת אך הנהג הגיע אליו כדי לראות מה אירע (עמ' 4). עוד הפנה התובע לכך שקיים תמרור הניצב לפני המקום בו עמד הרכב והאוסר על החניה.

5.                  הנתבע כותב בתצהירו כי בדרכו ליציאה מירושלים בכביש מנהרת הארזים הוא עצר את הרכב בתוך שולי הדרך במרחק מהדרך עצמה וזאת בשל התחממות המנוע, כיבה את המנוע וירד מהרכב כדי לבדוק את המים. הוא עצר את הרכב באופן שלא הפריע לתנועה ולאחר שעצר הבחין בשני רוכבי אופניים שחלפו על פני הרכב. לאחר מכן הוא שמע קול חבטה בחלקו האחורי של הרכב. ניגש לראות מה קרה ואז ראה את התובע. בין רגע העצירה לרגע שבו אירעה התאונה חלפו מספר דקות.  הוא מעריך כי רוחב שולי הדרך הוא 'פעם וחצי מרוחב הרכב'. גרסה דומה נתן הנהג גם בהודעה שמסר למשטרה בסמוך למקרה (ת/2). בחקירה הנגדית הוא תאר כי הרכב התחמם ולכן ירד לבדוק אם חסר מים או השתחרר צינור (עמ' 9). לטענתו הוא הפעיל את ארבעת המאותתים בטרם ירד מהרכב אך לא היה לו הסבר מדוע הדבר לא נרשם בתצהיר (עמ' 10).

6.                  מתמונות שהוגשו נראה הכביש. כמו כן נראה תמרור הניצב לפני מקום התאונה וממנו נלמד כי תם השטח שהוא 'שטח בנוי' וכי החל מאותו שלב מדובר בדרך שהיא בינעירונית.

7.                  מתוך העדויות, שאין כמעט פער ביניהן, ניתן לקבוע כי התובע רכב על אופניו בדרך שהיא בינעירונית; הרכב עמד בשולי הדרך כאשר הוא נמצא במרחק קצר מהקו הצהוב וכן מותיר מעבר צר מצדו הימני. אחד או שניים מאחיו של התובע הצליחו לרכוב על אופניהם לפני התובע מצדו הימני של הרכב אך התובע שהיה רכוב על האופניים לאחר מכן לא הבחין ברכב ונכנס בו מאחור.

האם מדובר בתאונת דרכים

8.                  אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה זה יש לבחון את השאלה האם חלה במקרה זה אחת החזקות המרבות להגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק ולקבוע האם מדובר ב 'מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו'. בהקשר זה מתחייב הדיון בשאלה האם הרכב שבו נהג הנתבע חנה במקום שאסור לחנות בו והאם פגיעת רוכב אופניים ברכב היא 'פגיעה ברכב'.  עוד יש להידרש לשאלת הקשר שבין עמידת הרכב באותו מקום לבין הפגיעה בו.

האם הרכב חנה במקום שאסור לחנות בו

9.                  השאלה הראשונה בה יש לדון היא האם חנה הרכב במקום שאסור לחנות בו. כמפורט לעיל, חנה הרכב בשוליה של דרך בינעירונית לאחר שאירעה בו תקלה. אף שחניה כזו מותרת (סעיף 69 (ה') לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961) כאשר הרכב יוצא מכלל פעולה היא יכולה עדיין להקים 'סיכון תחבורתי' שיש בו כדי להפוך את החניה לחניה במקום שאסור לחנות בו.

10.              ברע"א 1953/03  הכשרת הישוב חברה לביטוח נ' יצחק אדרי, פ"ד  נח (1) 817 (2004) (להלן: "אדרי") דן בכך כב' המשנה לנשיא, ת' אור, וקבע כי גם כאשר מדובר בחניה שמותרת על פי דין - הרי שככל שיש בה סיכון תחבורתי - יש בה כדי להביא לתחולת החזקה המרבה (אדרי, 824).

11.              המקרה שבפנינו דומה בעובדותיו למקרה שנדון בפסק הדין בעניין אדרי. שם כמו כאן דובר בחניית כלי רכב בשוליה של דרך בין עירונית לצורך תיקון לאחר שאירעה ברכב תקלה ויש לקבוע כמו שנקבע בפרשת אדרי כי מתקיים היסוד של 'חניה במקום אסור לחניה'. נוכח הדמיון בין שני המקרים לא מצאתי כי יש צורך להרחיב בנקודה זו.

האם מדובר בפגיעה ברכב

12.              התובע מבקש לקבוע כי גם כאשר אופניים או הולך רגל פוגעים ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו מדובר בפגיעה המקימה עילת תביעה לפי החוק. הנתבעים טוענים שאין הדבר כך וכי פגיעה ברכב חונה יכולה להיות רק פגיעתו של רכב אחר ברכב החונה. הנתבעים נסמכים בעמדתם על הדברים שכתב כב' המשנה לנשיאה, א' ריבלין,  בפרשת פטקין שם נאמרו הדברים הבאים על ידי כב' המשנה לנשיאה: