תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת סחורה מבית אריזה לפרחים שבבעלות התובע.
ההליך
1. התובע, חקלאי המתגורר במושב ניצני עוז, ביטח את המשק שבבעלותו אצל הנתבעת (להלן: "
חברת הביטוח" או "
הנתבעת") בפוליסת "אלומה לחבר מושב" (נספח א לתצהיר עדותו הראשית של התובע; להלן: "
הפוליסה"). במסגרת אותה פוליסה בוטח גם בית אריזה לפרחים המצוי בחצר הבית (להלן: "
המבנה"). באחד הבקרים, עת נכנס התובע למבנה, הוא גילה שנגנבו מהמבנה כלי עבודה ובלונים המכילים חומר חיטוי לקרקע. התובע פנה לנתבעת בדרישה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין נזקיו, דרישתו נדחתה, ומכאן התביעה.
2. לטענת הנתבעת אין כיסוי ביטוחי לאירוע, מאחר והרכוש נגנב במהלך גניבה רגילה, ולא עקב פריצה. הפוליסה שרכש התובע מכסה רק סיכון של פריצה, על כן אין כיסוי ביטוחי לאירוע. התובע טוען שהחפצים נגנבו במהלך פריצה, ועל הנתבעת לשלם לו את מלוא תגמולי הביטוח.
3. מטעם התובע העיד התובע לבדו; מטעם הנתבעת העיד השמאי שערך את חוות דעת השמאי. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם אירע מקרה "פריצה" כהגדרתו של מונח זה בפוליסה. מחלוקת נוספת מתייחסת להיקף הנזק שנגרם.
אבחן טענות אלו כסדרן, ותחילה לעובדות.
העובדות והעדויות
4. בבוקר יום 01.09.09 גילה התובע שמתוך מבנה שבחצר ביתו, נגנבו כלי עבודה ובלונים המכילים חומר חיטוי לקרקע מסוג מטיל ברומייד. התובע אינו יכול לומר בוודאות מתי נגנב הרכוש ובאיזה אופן, ומה שידוע לו הוא שדבר הגניבה נתגלה לו באותו הבוקר. התובע פנה למשטרה והגיש תלונה בגין התפרצות (נספח ה' לתצהיר התובע), ערך רשימה של הסחורה שנגנבה, וביקש הצעת מחיר לרכישת סחורה חדשה (נספח ב' לתצהיר).
הנתבעת שלחה מטעמה שמאי לבחינת נסיבות האירוע, וזה ביקר במקום למחרת היום, 02.09.09, בחן את המבנה שנפרץ כמו גם את הנזק, צילם תמונות, וערך חוות דעת מסכמת (נספח ג' לתצהיר התובע; נ/9). מסקנת השמאי היא שמדובר באירוע של גניבה פשוטה ולא בפריצה, מאחר והחדירה לבית העסק בוצעה ללא הותרת סימני פריצה באלימות ובכוח, בנסיבות שאינן ידועות בוודאות, וגם לא ברור אם מדובר באירוע אחד או במספר אירועים.
5. התובע טוען שבניגוד לחוות דעת השמאי, נותרו במקום סימני פריצה, והוא מצביע על שני סימנים עיקריים: האחד, על גבי מנעול הדלת נותרו עיוותים המעידים על ניסיון פריצה (סעיף 8 לתצהיר), והשני, אחד החלונות נותר שבור בעקבות הפריצה, והשמאי התעלם מכך (סעיפים 9, 19 לתצהיר). בחקירתו הנגדית הבהיר התובע כי כוונתו אינה שהחלון עצמו, היינו שימשת החלון, נשבר, אלא שרפפות התריס שבאחד החלונות נמצאו שבורות (עמ' 15 שורה 16), אף שיום קודם לכן, הן היו תקינות (עמ' 14 שורות 11 - 13; עמ' 15 שורות 21 - 22).
השמאי טוען כי לא הבחין בסימנים האמורים, ובאשר לתריס, אין מדובר בתריס שבור אלא בתריס בו חסרות מספר רפפות, ואלו היו חסרות עוד קודם למועד האירוע וללא כל קשר אליו (עמ' 54 שורות 11 - 30; עמ' 56 שורה 4). זאת ועוד, התובע עצמו אישר שלא נותרו במקום כל סימני פריצה, וזאת בחתימה שחתם על גבי תרשומת בכתב יד שנערכה על ידי השמאי עת ביקר במקום, ובה נכתב שלא נותרו במקום סימנים לפריצה בכוח ובאלימות (נ/7). השמאי העיד שכל המידע הכלול באותה תרשומת, לרבות האישור שלא נותרו במקום סימני פריצה, נמסר לו בזמנו מתובע (עמ' 57 שורה 9 - עמ' 58 שורה 28). יש להעיר שכתב היד כמעט אינו קריא, ובמהלך חקירתו הנגדית הקריא השמאי לפרוטוקול את שכתב (עמ' 53 ואילך).
דיון
6. המונח פריצה הוגדר בפוליסה כך: "
גניבה מתוך מבנה מסיבי ומתוך לול שבוצעה לאחר חדירה לתוך המבנה
ובתנאי שהחדירה או היציאה בוצעה בכוח ובאלימות ונשאו סימנים הנראים לעין המעידים על כך, או שהחדירה נעשתה תוך שימוש במפתחות המבנה שהושגו הועתקו או הותאמו שלא כדין....". (פרק א' לפרקי הכיסוי, רכוש כללי, תת פרק הרחבות כלליות לפרק א', סעיף 6.2). מכאן שבהתאם לתנאי הפוליסה, כדי שאירוע של גניבה ייחשב כאירוע פריצה, יש צורך שיוותרו סימנים המעידים על כך שהכניסה למבנה או היציאה ממנו, בוצעו בכוח ובאלימות.
הכלל הוא שעל המבוטח מוטל הנטל להוכיח את התקיימותו של מקרה הביטוח (ראה לאחרונה רע"א 3260/10
חתמי
לוידס נ'
אליהו
סלוצקי; והאסמכתאות שם). על כן על התובע הנטל להוכיח כי הגניבה אירעה תוך כדי פריצה כהגדרתו של מונח זה בפוליסה. לענייננו, על התובע להוכיח שנותרו במבנה סימנים המעידים על שימוש באלימות ובכוח, בעת הכניסה למבנה או היציאה ממנו.
כאמור, התובע מצביע על שני סימנים, חלון שבור ועיוותים במנעול הדלת.
החלון השבור
7. אין למעשה מחלוקת שבחלק התחתון של אחד התריסים חסרות כל הרפפות, כפי שגם נראה היטב בתמונות שצילם השמאי (נ/1, נ/2). באותן תמונות נראים חלונות המבנה, או חלקם, בכולם מותקנים תריסי רפפות על כל מפתח החלון, כאשר חלק מהרפפות סגורות וחלקן פתוחות. ואולם באחד החלונות המצב שונה, ובחלק התחתון של התריס חסרות כל הרפפות, כך שפתח החלון נותר פרוץ לחלוטין (תמונות נ/1 - נ/2).
על פניו, מדובר בסימן היכול להעיד שהרכוש נגנב תוך שהכניסה למבנה או היציאה ממנו נעשו באלימות ובכוח, ולא תוך כדי גניבה רגילה. יתרה מזאת, מהתמונות עולה שלא מדובר רק ברפפות חסרות, אלא שגם חלק מתופסני הצד להם מחוברות הרפפות, שבורים. גם בכך ניתן לראות סימני פריצה (וראה עדות השמאי, לפיה חלק מתופסני הצד שבורים, ונראים כאילו מישהו חיבל בהם; עמ' 56 שורות 29 - 31; עמ' 59 שורות 27 - 31).
8. אלא שהנתבעת טוענת שהתריס היה שבור עוד קודם לאירוע וללא כל קשר אליו, על כן התריס השבור אינו יכול להוות סימן לפריצה. בתגובה לכך טוען התובע שיום קודם למועד גילוי הפריצה על ידו, התריס היה שלם ותקין (עמ' 14 שורות 8 - 13), ובנוסף לכך, הוא מצא במקום שיברי רפפות וגם בכך הוכחה שמדובר בנזק טרי (עמ' 14 - 15). לטענה אחרונה זו משיבה הנתבעת וטוענת שמדובר בגרסה חדשה המהווה הרחבת חזית אסורה, וגם לגופה הגרסה אינה סבירה ואינה עקבית. השמאי מטעמה העיד שהוא לא מצא במקום חלקי תריס שבורים, ויש לקבל עדותו הנתמכת גם בתמונות שצילם, בהן לא נראים שיברי רפפות (עדות השמאי עמ' 54 שורות 27 - 30; תמונות נ/1 - נ/2).