|
פסק דין חלקי (בשאלת החבות)
|
עניינה של התביעה בנזקי גוף שאירעו לתובע במספר אירועים כששהה במעצר ובמאסר.
רקע
1. התובע הינו אסיר המרצה עונש מאסר של 23.5 שנים בשל עבירות מין חמורות. ביום 8.3.99 נעצר התובע ובהמשך הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים והוא נכלא בבית מעצר "השרון". לאחר תום ההליכים נגזר דינו של התובע, כיום אסיר בכלא "אוהלי קידר". תביעת התובע עניינה בשלושה אירועים.
האירוע הראשון
: מיום 25.1.00 בו טוען התובע כי בשל רשלנות משטרת ישראל אשר לא שמרה על בטחונו כעציר טעון הגנה ונכלא ביחד עם עצירים אחרים, נגרמו לו נזקי גוף ביד ימין.
האירוע השני:
מיום 3.5.03 בו טוען התובע כי בשל רשלנות שירות בתי הסוהר (להלן: "
שב"ס"), הנתבע 3 תקף אותו בכך ששפך עליו נוזל רותח (לטענת התובע, הנוזל היה שמן) וגרם לו לכוויות.
האירוע השלישי:
מיום 10.7.02 לגביו טוען התובע כי בעת שהוכנס לצינוק ובתואנה לא מוצדקת, ביצע בו הנתבע 4 מעשה סדום חמור בדרך של החדרת מקל לפי הטבעת שלו, לאחר שהורה לו להוריד את הבגדים תוך שהנתבע 4 אמר לתובע: "זה מה שמגיע לאנשים כמוך". הדיון בתיק פוצל להכרעה בשאלת החבות תחילה, בשל חסרון כיס של התובע שלא צירף חוות דעת רפואית לתמיכת טענותיו שברפואה. להלן יפורטו בתמצית טענות הצדדים והראיות ולאחר מכן דיון בשאלת אחריות הנתבעים לאירועים להם טען התובע.
תמצית טענות התובע
2. טוען התובע כי שימש לאורך שנים כמקור מידע משטרתי וסייע בלכידתם של עבריינים, צבר אויבים והפך להיות טעון הגנה. באירוע הראשון, שהה בבידוד אולם סוהרים הוציאו אותו לתא עם עצורים רגילים. העצורים תקפו את התובע בשל שיתוף פעולה עם המשטרה, וגרמו לו נזק צמית ביד ימין. טוען התובע כי המדינה לא סתרה את טענת תקיפתו. טוען התובע כי באירוע השני, מיום 6.5.03, הגיח אליו בריצה נתבע 3, ושפך עליו שמן רותח על פלג גופו העליון. בעקבות האירוע, הורשע הנתבע 3 ונגזר דינו ל - 26 חודשי מאסר. טוען התובע כי התקיפה בה נגרמו לו נזקי גוף, התאפשרה בשל רשלנות המדינה שלא דאגה לסידורי אבטחה הולמים, במיוחד נוכח היותו טעון הגנה ונוכח התרעות אפשריות לתקיפתו וכי ביום האירוע לא היו סוהרים באגף. טוען התובע כי הימנעות המדינה מהעדת מפקד האגף או מתן מידע בדבר נוהלי האבטחה חזקה כי מטרתה להסתיר מידע מהתובע ולפיכך יש להורות על חבות המדינה. באירוע השלישי מיום 10.7.02 טוען התובע שהוכנס לצינוק ע"י הסוהר גדעון לוי. נטען כי בצינוק שהו חמישה סוהרים אשר אחד מהם היה הנתבע 4 אשר בתואנה שאינה מוצדקת אמר לו להוריד בגדים והחדיר מקל שהיה בידו לפי הטבעת של התובע תוך שאמר לו: "זה מה שמגיע לאנשים כמוך". טוען התובע כי מעשי הנתבע 4 מהווים השפלה אישית ובפגיעה מינית בו ובכבודו ולחילופין דרש פיצוי בשל חיפוש שנערך שלא ע"פ הנהלים.
תמצית טענות הנתבעים 1,2,4 (להלן: "המדינה")
3. טוענת המדינה כי אין לה אחריות מוחלטת לכל אירוע בבתי מעצר/כלא ועל התובע הנטל להוכיח תביעתו וכי אין לסמוך ולהאמין לגרסת התובע כבעל דין בכל האירועים הנטענים. לגבי האירוע הראשון, טוענת המדינה כי אין אמת בטענת התובע ולפיה הוחזק בבידוד למשך 9-10 חודשים והתובע כשל בכך שלא הביא כעדים את הנוכחים באירוע והמסמכים האובייקטיבים המעידים על האירוע. לטענת המדינה מדובר בפגיעה עצמית של התובע ש"דפק ידו בקיר". אשר לאירוע השני, טוענת המדינה כי הגרסה ולפיה התובע נתקף ע"י הנתבע 3 בשל כך ששיתף פעולה עם המדינה, הינה גרסה שנולדה בסוף חקירתו הנגדית וכי מדובר בהרחבת חזית פסולה וכי מעשי התובע הם שהביאו לתקיפתו הלא צפויה ע"י הנתבע 3 אשר הורשע בתקיפתו. אשר לאירוע השלישי, טוענת המדינה כי לא הובאה כל ראיה להתקיימות האירוע כפי שטוען התובע ולכל היותר, מדובר בהפרת נוהל חיפוש לגביה נרשמה הערה בתיקו האישי של הנתבע 4.
תמצית טענות הנתבע 3
4. הנתבע 3 אינו מכחיש את האירוע השני בו היה מעורב בשפיכת נוזל רותח על התובע. טוען הנתבע 3 כי מעשהו היה בעקבות התעללות ממושכת של התובע בו, כולל ניסיון לקיום יחסי מין שלא בהסכמה וכי אילו היו מספיק סוהרים באגף, האירוע לא היה מתרחש. טוען הנתבע 3 שיש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי להתרחשות האירוע וכי בהיותו חסר חירות, מצוי במשמורת המדינה, היא שצריכה לפצות את התובע.
הראיות
5. מטעם התובע העידו הוא עצמו. מר טיבי הרשקוביץ, שוטר בדימוס אישר כי התובע שימש בעבר כמקור משטרתי. כן העיד האסיר אסף סייחי, ששהה ביחד עם התובע בזמן האירוע השני (ושגם ביום עדותו (13.10.09) מצוי הוא ביחד עם התובע באותו אגף), שלא היה סוהר באגף בזמן האירוע.
מטעם המדינה לגבי האירוע הראשון, הוגשה תעודת עובד ציבור של משה אוחיון, שהיה קצין משטרה הקשור לאירוע הראשון כשלתעודה צורף קטע רלבנטי לאירוע הראשון מיומן בית המעצר. הצדדים חלקו על קבילות ומשקל תעודת עובד הציבור והמסמך שצורף לה. לגבי האירוע השני, העיד מי שהיה באותה עת, קמ"ן המחוז, הקצין דוד אלזם (מאוחר יותר קודם לתפקיד מפקד כלא ופרש לאחרונה משירות). עדות הזמה שהתרתי לאחר עדות הנתבע 3 הינה של הקמ"ן יוסף כניפס, ששימש בעת האירוע השני כקמ"ן אוהלי קידר, (בעת עדותו, קמ"ן מחוז צפון בשב"ס). המדינה זימנה אסיר אחר, שאול מזרחי (גליקסון) אשר שהה באגף בזמן האירוע, והיום מרצה מאסר לשנים רבות (11.5 שנים). לגבי האירוע השלישי, מטעם המדינה, העיד הנתבע 4 אודות החיפוש שנערך לתובע וכן העיד הסוהר גדעון לוי.
הנתבע 3 אשר רלבנטי לאירוע השני, הגיש תצהיר עדות ראשית רק בשלב מאוחר, לאחר שמיעת עדי התובע. חרף זאת, אפשרתי הגשת התצהיר והנתבע 3 נחקר עליו. כאמור, בעקבות העדות, התרתי עדות הזמה של קצין המודיעין יוסף כניפס.
6. הצדדים הגישו מסמכים רבים לתמיכת טענותיהם, אשר עיקריהם יפורטו להלן: מטעם התובע הוגשו מסמכים רפואיים, אולם לא הוגשה חוות דעת רפואית ונקבע כי הדיון בשלב זה הינו בשאלת החבות. הוגשו מסמכי ת"פ 8267/04 (בית המשפט המחוזי - באר שבע): כתב אישום, כתב אישום מתוקן ופרוטוקול הדיון בו הוכרע ונגזר דינו של הנתבע 3 ל - 26 חודשי מאסר. כן הגיש התובע מסמכים מתוך תיקי שב"ס בנוגע לאירוע השלישי. המדינה הגישה מסמכים הנוגעים לכל האירועים, בין היתר תע"צ בנוגע לאירוע הראשון וקטע רלבנטי מיומן המעצר. המדינה סמכה על מסמך חדר המיון לגבי האירוע הראשון בו נרשם בתולדות המחלה לגבי התובע כי: "
חבט בקיר בטון באגרוף יד ימין". המדינה הגישה את נוהלי שב"ס ביחס לאסירים טעוני הגנה.
ניתוח עדות התובע
7. בשלושת האירועים הבסיס המהותי עליו מושתתת התביעה הינה גרסת התובע כבעל דין, אותה מבקש הוא לחזק בראיות נוספות או בחזקות הנובעות מהימנעות המדינה לזמן עד או מסמך כזה או אחר. כבר כעת אציין התרשמותי מגרסת התובע שלא הייתה סדורה ואחידה ואף בעלת סתירות. כך למשל, טען התובע כי היה תשעה חודשים בבידוד (ישיבת 13.10.09, עמ' 14 ש' 6), טענה שאין בה הגיון, לא הוכחה ואף המדינה הביאה סימוכין לכך שבידוד הינו עונש למשך זמן מוגבל תוך שהוכח שהתובע היה טעון הגנה ברמת הגנה ב', כלומר טעון הגנה שיכול לשהות ביחד עם אחרים המסווגים כמוהו, בניגוד לטעון הגנה ברמה א' שיש סכנה לחייו גם באגף לטעוני הגנה. בהתייחס למספר הסוהרים באגף (באירוע השני), טען התובע כי לא היה אף סוהר באגף, למעט סוהר שפותח את האגף בבוקר, מביא אוכל וסוגר וכך גם בערב (עמ' 14 ש' 20). זאת, בניגוד לתצהירו שם התייחס להיכרותו עם שב"ס, ולכך שמקובל באגפים דומים שיהיו שני סוהרים ושבזמן האירוע השני היה סוהר אחד, שהיה חדש וישב בחדר הסוהרים וסוהר אחר (שני) בבקרה (יגאל הרוש, סע' 43-44 לתצהיר התובע). התובע טען בתצהירו (סע' 35) כי המדינה הוסיפה חטא על פשע, במונעה ממנו פעם אחר פעם טיפולים רפואיים, טענה מופרכת שאינה סבירה ובודאי לא הוכחה. כך הוסיף התובע ופירט (עמ' 21 ש' 24) כי היום הוא יודע מה היה המניע של הנתבע 3 לתקוף אותו אולם התובע לא מצא לפרט את הדברים בתצהירו, דבר שהיה שופך אור רב על האירוע השני והתרשמותי הינה שגרסה "משופרת" זו נולדה לצורך "האדרת" היותו "נרדף" בידי גורמים שונים כטענתו ועל מנת להרחיק עצמו מטענות המדינה כי לא קדמה לאירוע כל התרעה או מידע ולפיו יש מסוכנות מצד הנתבע 3 לתובע. ברי כי בכל אחד מהאירועים יהיה צורך לבחון את מכלול הראיות אולם תובא בחשבון גם התרשמותי מהתובע, שבלשון המעטה, לא הותירה רושם רב.
דיון
אקדים את המאוחר, מסקנתי הינה שדין התביעה כנגד המדינה להידחות, רובה ככולה. מנגד, לנתבע 3 אחריות מלאה לאירוע השני, כפי שאפרט להלן: