פסק-דין בתיק ת"א 1898-04-11

1.         מדובר בתביעה בסכום של 498,068 ש"ח של בעל משאית כנגד חברת בטוח שביטחה את משאיתו בבטוח מקיף בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה משריפת המשאית, שריפה שגרמה לאובדנה המוחלט.

2.         התובע, בעל המשאית העיד, כי ביום 15.11.10 בשעה 03:00, נהג במשאית מצומת יד מרדכי לכיוון באר שבע כאשר לפתע החל להרגיש ריח של משהו שרוף. הוא חיפש מקום לעצור אך לפתע הקבינה התמלאה עשן והוא בלם בלימת חירום, קפץ מהקבינה והמשאית עלתה בלהבות ולבסוף הוכרזה כאובדן מוחלט.

3.         התובע הגיש בעקבות השריפה תביעה לחברת הבטוח לקבלת תגמולי בטוח בגין אובדן המשאית המבוטחת.

4.         הנתבעת לא חלקה על כך כי המשאית אכן אבדה כתוצאה משריפה וכי יש בפוליסה כיסוי ביטוחי בגין מקרה שריפה. הנתבעת סירבה לשלם לתובע תגמולי בטוח כיוון שטענה, כי מדובר בתביעת מרמה וכי המבוטח הצית המשאית בזדון ולכן היא פטורה מכל חבות וכך נולדה התביעה.

5.         התובע כולל בתביעתו את נזקיו הישירים כתוצאה משריפת המשאית וכן את נזקיו העקיפים שנגרמו לו עקב סירובה של הנתבעת לשלם לו את התגמולים בזמן.

6.         התובע העיד, כי היו לו תקלות חשמל במשאית שלא טופלו כראוי. פעמיים נשרף המחשב וכן היו תקלות עם המזגן (לא הייתה מחלוקת והדבר עלה גם בחקירתו של חוקר מטעם חברת הבטוח כי על רקע טענותיו של התובע קיים סכסוך בינו לבין המוסך שטיפל במשאית).

7.         חברת הבטוח ביססה את טענותיה בעיקר על מסקנותיו של מר ישעיהו מור, מומחה לחקירת דליקות שבדק המשאית לאחר השריפה. חוקר זה שלל אפשרות כי קצר חשמלי הוא מקור השריפה וביסס מסקנתו כי מדובר בהצתה בזדון על הממצאים הבאים:

א.         חלקי מתכת אלומיניום ושמשות נמסו מחום, דבר המעיד על בעירה בטמפרטורה גבוהה מאוד, טמפרטורת בעירת נוזל דליק.

ב.         מוקד השריפה העיקרי היה בתא הנהג אך היו מספר מוקדים נוספים שבהם מצא סימני שפיכת ובעירת נוזל דליק והם: על גריל קדמי, על פגוש קדמי בצד ימין ובצד שמאל, על משקופים תחתונים של דלתות תא הנהג וכן, סימני בעירת נוזל דליק על חישוקי המתכת של שני הצמיגים הקדמיים.

ג.          שטיחי הרכב שבערו למרות שהם עשויים מחומר בלתי דליק.

ד.         הוא מצא על רצפת הרכב בתא הנהג שרידי אדי נוזלים שנחשדו כמכילים חומר דליק. השרידים נשלחו על ידו למעבדתו של ד"ר יגאל בר אילן שהינו כימאי אנליטי והוא מצא, כי בשרידים שדגם נמצאו שאריות בנזין בכמות מזערית (2.75 מיליונית הגרם).

8.         על סמך ממצאים אלה, הגיע מר ישעיהו מור למסקנה, כי המשאית הוצתה בזדון בעת שחנתה בצד הדרך ואדם שפך ופיזר נוזל דליק על קדמת המשאית מבחוץ ובתוך תא הנהג ולאחר מכן השליך אל המשאית חפץ בוער.

9.         התובע הסתמך על חוו"ד של מומחה לחקירת דליקות, מהנדס מוטי פרייברג, שבדק המשאית ומצא, כי גורם השריפה הינו קצר חשמלי.

10.        המומחה פרייברג תישאל עדים וכן מצא מתחת לכיסא הנהג שרידי תחתית אלומיניום של מיכל אירוסול שהינו ספריי נגד חלודה המשמש את הנהג לשחרור ברגים בעת החלפת גלגלים. בנוסף מצא בתא אחסון מאחורי תא הנהג, שרידי גזיה לחימום קפה.

11.        מומחה התובע בדק את מרכיבי ספריי החלודה ומצא, כי אותו ספריי מכיל בנזין בריכוז בלתי ידוע.

12.        על סמך תשאולו את התובע שסיפר לו על כשלים חשמליים תדירים ברכב ועל סמך גולת התכה של קצוות חוטי חשמל שמצא בסמוך להגה הנהג ועל סמך כיוון התפשטות הבעירה לאורך הכבל אל מאחורי תא הנהג, קבע המומחה כי המקור לשריפה הינו קצר חשמלי.

13.        גם המומחה מטעם התובע היה בדעה בדיוק כמו מומחה חברת הבטוח, כי קצר בלבד לא היה מביא לדליקה כפי שאירעה בפועל, אלא שהיה צורך ב"דלק הראשון" להצתה.

14.        מומחה התובע העלה את התרחיש הבא, להתרחשות ההצתה: כשל באחת מצמות הכבלים גרם לקצר חשמלי, שהתיך את בידוד הכבלים וגרם לתחילת הבעירה. מהצמה טפטף חומר דליק פלסטי על אזור שטיחי וקירות הפיברגלס של תא הנהג. מיכל האירוסול התפוצץ כתוצאה מחום הבעירה והיווה את ה"דלק הראשון" להצתת המשאית, כאשר פיצוץ הגזיה וחלקי הפיברגלס הדליקים בתא הנהג הגבירו את קצב עצמת הבעירה והתפשטותה.

15.        ב"כ הנתבעת טען כנגד תרחיש זה כי התובע לא העיד ולא מסר בהודעותיו, בשום הזדמנות כי שמע פיצוצים. בחנתי טענה זו והגעתי למסקנה כי יש הסבר סביר לכך. התובע העיד כי ברגע שהקבינה התמלאה עשן הוא קפץ מידית החוצה, ואז הכל עלה בלהבות. לכן ישנה אפשרות סבירה כי הפיצוצים אירעו לאחר קפיצתו של התובע אל מחוץ למשאית ולכן לא שמע את הפיצוצים.