פסק-דין בתיק ת"א 19171-07

התביעה - כללי

1. התובעת, ילידת 1980, הנדסאית ביו טכנולוגיה במקצועה, עותרת לחייב את הנתבעות בנזק גוף שנגרם לה כתוצאה מטיפול במיטת שיזוף שבבעלות וניהול הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת" או " המכון", לפי העניין).

2. התובעת רכשה מהנתבעת במהלך חודש יוני 2003, מנוי ל-20 כניסות למיטת שיזוף שבמכון הכושר שלה. במהלך 7-10 ימים עברה שני טיפולים. יום לאחר השיזוף השני, הופיעה לראשונה בחייה פריחה מגרדת על כל גופה מלווה בחום. התובעת פנתה לקופת-חולים ולאחר שמצבה התדרדר פנתה לבית-חולים בנהריה, שם טופלה בסטרואידים ועירוי ושוחררה לביתה. כעבור שלושה ימים חזרה הפריחה מלווה בחום, היא סבלה מחולשה כללית וירידה בתאבון, כאבי פרקים, כחלון, קור בידיים ונפיחות ברגליים. לאחר בדיקות שנערכו לה, הופנתה לאשפוז בבית-חולים רמב"ם ואובחנה כסובלת ממחלת הזאבת (SYSTEMIC LUPUS ERYTHEMATOSUS) (להלן: " זאבת" או " לופוס").

מאז התפרצות המחלה מצויה התובעת בטיפולים ומעקב רפואי תדיר, וכן היא נוטלת תרופות לריסון המחלה על בסיס קבוע.

3. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בנזקיה מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין ובנוסף או לחלופין, מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים.

את הנתבעת 2 - מדינת ישראל/משרד הבריאות, (להלן: " משרד הבריאות") מבקשת התובעת לחייב מכוח עוולת הרשלנות המתבטאת באי מתן אזהרות לציבור מפני הסיכונים שבמיטות השיזוף, אי הסדרת תחום מכוני השיזוף בתקנות ואי פיקוח על פעולת המכונים בהם מכון הנתבעת חרף פוטנציאל הסיכון שבהם.

טענות התובעת וראיותיה

4. לתמיכה בקשר הסיבתי בין החשיפה למחלה הוגשה מטעמה חוות דעת ד"ר אורן פרוכטר (מומחה לרפואה פנימית). המומחה קבע בחוות דעתו, כי מיטות השיזוף יוצרות סיכון לנזק גוף, כי סמיכות הזמנים בין הטיפול במכון לבין הופעת התסמינים בהעדר תסמינים קודמים, לאור נתונים בספרות, תומכת בקשר סיבתי מובהק בין התפרצות המחלה לשיזוף. המומחה העמיד את נכותה המשוקללת של התובעת על שיעור 36%. עוד קבע ד"ר פרוכטר כי התובעת מצויה בסיכון ללקות בתופעות נוספות בעתיד ובאחוזי נכות בגין פגיעות בפרקים, מחלות ריאות, חולשות שרירים וכן היא נתונה לסיכון להפלות ספונטאניות. הוא מבהיר כי מדובר במחלה חשוכת מרפא והתרופות שהתובעת נזקקת להן באופן קבוע בעלות תופעות לוואי. כמו כן, הוא מעריך כי תוחלת חייה תקוצר.

5. התובעת טוענת כי מאז פריצת המחלה איבדה את שמחת חייה והיא חיה במתח, חרדה ודיכאון מתמידים, על פי תצהירה, היא מתקשה בתפקוד יום יומי ונזקקת לעזרת צד ג' מעת לעת. לטענתה, עקב המחלה נגרם לה הפסד השתכרות בעבר והיא אף צפויה להפסדי השתכרות בעתיד, נוכח נכותה.

6. התובעת טוענת להיפוך נטל ההוכחה בהתאם לסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין.

לטענתה, נזקיה נגרמו ע"י דבר מסוכן וכי הנתבעת הייתה בעליה של מיטת השיזוף או הממונה עליה, ולכן עליה הראיה, שלא היה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה.

התובעת טוענת כי לא הייתה לה ידיעה או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק, ונראה כי הארוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה ולכן עליה הנטל שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שתחוב עליה.

לחילופין, וככל שהנטל עליה, טוענת התובעת כי רשלנות הנתבעת מתבטאת בפרטים שלהלן: לא וידאה כי מכונת השיזוף תקינה; לא וידאה כי רמת פליטת הקרינה אינה מסוכנת; לא וידאה ולא פיקחה על משך הזמן הבטוח לחשיפה במכונת השיזוף; לא הזהירה את התובעת מפני הקרינה הנפלטת מהמכונה; לא סיפקה לתובעת אמצעי הגנה או קרם הגנה מפני הקרינה הנפלטת ממכונת השיזוף; לא הזהירה את התובעת מפני סיכון להתפרצות מחלת הלופוס כתוצאה מחשיפה לקרינת UV מרוכזת ולא נהגה כמכון סביר וזהיר בנסיבות העניין.

7. התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי גם מכח חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"מ - 1980, בהיותה יצרן כמשמעו בחוק, בשל פגם אשר היה בתא השיזוף או באחד ממרכיביו שגרם לפליטת קרינה שגרמה לפריצת המחלה ולנזק גוף.

לטענתה, בנסיבות המקרה חזקה שתא השיזוף היה פגום, הואיל ונסיבות המקרה מתיישבות עם המסקנה שהיה פגום, יותר מהמסקנה לפיו היה תקין.

8. אשר לנתבעת 2 - מדינת ישראל/משרד הבריאות (להלן: " משרד הבריאות"), טוענת התובעת כי משרד הבריאות התרשל בכך ש: לא הזהיר את הציבור מפני הסכנה שבהתפרצות מחלת הזאבת כתוצאה מחשיפה לקרני UV במכון השיזוף; לא פיקח ולא התקין תקנות הנוגעות לרמת הקרינה המותרת של קרני UV במכוני שיזוף; לא פיקח ולא התקין תקנות לעניין בדיקה תקופתית של תקינות מכונות שיזוף הפולטות קרינת UV; לא פיקח ולא התקין תקנות הנוגעות לגבי זמן החשיפה המותרת במכוני שיזוף הפולטים קרני UV; לא פיקח ולא קבע הנחיות בנוגע לאופי השימוש במכונות הפולטות קרני UV ולא קבע תקנים באשר לשימוש באמצעי הגנה לנחשפים לקרינה במכונות השיזוף דוגמת קרם הגנה.

טענות הנתבעת וראיותיה

9. הנתבעת טוענת כי מיטות שיזוף הן מוצר שנצרך בעולם בבתים פרטיים, במכוני כושר וספורט, במכוני יופי ובמקומות נוספים. מיליוני אנשים ברחבי תבל משתזפים במיטות שיזוף, ובישראל יש אלפי מיטות שיזוף. לטענתה, אין כל סכנה אינהרנטית בעצם השימוש במיטות שיזוף, ואילו הייתה סכנה כזו, משרד הבריאות היה אוסר על השימוש בהן או למצער מתקין תקנות ומפעיל רגולציה. הדבר לא נעשה ואי ההסדרה מדברת בעד עצמה באשר להיעדר סיכון.

10. הנתבעת טוענת כי שימוש במיטות השיזוף מקביל לשיזוף בשמש. אין חולק כי מזה שנים רבות כל הרופאים ואמצעי התקשורת בארץ ובעולם מזהירים את הציבור מפני חשיפה לשמש. לטענתה, הואיל ומכשיר שיזוף הוא תחליף לשיזוף בשמש, הרי שסכנות של שיזוף מהשמש חלות באותה מידה על שיזוף במכונה, וכשם שמי שמשתזף בשמש מסתכן במחלות, לרבות סרטן, כך גם לגבי מי שמשתזף במכונה, לא יותר ולא פחות.