התובעת והנתבעת 2 הן בעלות מניות בחברת Goodmayes Ltd. (להלן:
גודמייז), אשר לה זכויות ביחד עם אחרים בתיק נכסים הכולל ששה עשר מלונות של רשת הילטון (להלן:
מיזם הילטון). הנתבע 1, יגאל אהובי (להלן:
הנתבע או מר אהובי), הינו יזם נדל"ן העוסק ברכישת תיקי נכסים באמצעות ארגון קבוצות רוכשים דוגמת מיזם הילטון. מר אהובי היה והינו הרוח החיה בארגון השותפים לרכישת מיזם הילטון ובניהולו.
התובעת, חברת חבס - ח.צ. השקעות (1960) בע"מ (להלן:
התובעת או חברת חבס) החזיקה ב-3% במיזם (בעקיפין) וביקשה למכור את אחזקותיה. התובעת טוענת כי לצורך כך פנתה, באמצעות מנהלה מר חבס, למר אהובי, וביום 11.1.08, נכרת הסכם, בשיחה בע"פ בין מר אהובי למר חבס, לפיה אהובי, וחברת
Blenheim Properties Group Ltd (להלן:
חברת בלנהיים) ירכשו את מניות חברת חבס במיזם הילטון תמורת 3.1 מיליון ליש"ט. העסקה הייתה אמורה להתבצע בשבוע העוקב. הנתבעים מכחישים כי נכרת הסכם. מר אהובי טוען כי כיוזם ומארגם המיזם הוא ניסה לסייע בידי מר חבס למכור את מניות חברת חבס לשותפים האחרים במיזם.
התובעת מבקשת לאכוף על הנתבעים את ביצוע ההסכם. השאלה אם נכרת הסכם מחייב ומהן ההשלכות של הסכם כזה, אם נכרת, הן השאלות המרכזיות בתובענה שלפניי.
1.
העובדות שלעניין
הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלה אם בין חברת חבס למר אהובי וחברת בלנהיים או מי מהם, נכרת הסכם מחייב, ואם כן מהן השלכותיו של הסכם זה. הצדדים אינם חלוקים על מרבית העובדות הרלבנטיות לתובענה שלפניי.
מר אהובי הוא יזם נדל"ן, העוסק, בין השאר, ברכישת תיקי נכסים באמצעות ארגון קבוצות רוכשים. העסקאות שמנהל מר אהובי, לדבריו הוא, הן בהיקף של עשרות מיליארדי דולר. אין גם מחלוקת, ומר אהובי אישר זאת בעדותו, כי גם במקרה שלפניי, של מיזם הילטון, היה מר אהובי היוזם והמארגן של הקבוצה. בשנת 2005 הציע מר אהובי למספר משקיעים, ביניהם חברת חבס, להשקיע באחת משתי חברות, ששתיהן בעלות מניות בתאגיד המחזיק ב-90% מהיחידות של קרן נאמנות שלה זכויות במיזם מלונאות בבריטניה הכולל 16 מלונות של רשת הילטון. חברת גודמייז, היא אחת משתי החברות האמורות (ההבדלים היו מבחינת אופי ההשקעה, כאשר בחברה אחת היו אמורים להשתלם דיבידנדים לבעלי המניות ובשנייה החזר הלוואה). מספר חברות הצטרפו למיזם. אין מחלוקת, ומר אהובי אישר זאת מספר פעמים, כי חברת חבס ומר חבס לא פנו לשותפים האחרים, וכל המגעים למכירת מניות חברת חבס עם השותפים האחרים נעשו באמצעותו.
המשקיעים התקשרו במסמך הסכמות (על תוקפו המשפטי אעמוד בהמשך הדברים, להלן:
מסמך ההסכמות במיזם), בו נקבע כי המשקיעים יקבלו מניות באחת משתי החברות. עוד נקבעו הוראות במסמך לגבי זכות סירוב ראשונה במקרה שאחד המשקיעים יהיה מעונין למכור את מניותיו במיזם.
חברת חבס רכשה (בדצמבר 2005), 3,846 מניות בחברת גודמייז המהווים 3.846% מהון המניות של גודמייז וכ-3% במיזם. בשנת 2007 החליטה חברת חבס כי היא מעונינת למכור את מניותיה במיזם הילטון. חברת חבס פנתה לגורמים שונים, ביניהם למר אהובי בניסיון למכור את מניותיה במיזם.
2.
טענות הצדדים
אין מחלוקת כי חברת חבס, באמצעות מר חבס ניהלה מגעים עם גורמים שונים, ביניהם מר אהובי, במהלך שנת 2007 בנוגע לרכישת המניות של חברת חבס במיזם הילטון.
מר חבס טוען כי מו"מ זה הבשיל לידי הסכם בשיחה בעל-פה, בה סוכם כי מר אהובי ירכוש את מניות חברת חבס (באמצעות חברת בלנהיים), כנגד 3.1 מיליון ליש"ט, עסקה שהייתה אמורה להתבצע בשבוע לאחר אותה שיחה טלפונית בה נכרתה העסקה לטענתו (11.1.08). מר חבס טוען כי באותה שיחה הציע מר אהובי 3.1 מיליון ליש"ט תמורת מניות חברת חבס במיזם (לאחר שחבס מצידו הציע קודם לכן סכום של 3.6 מיליון ליש"ט), ומר חבס, בשם חברת חבס, קיבל את ההצעה ובכך השתכלל הסכם בין אהובי מצד אחד לחברת חבס מצד שני.
חברת חבס טוענת כי לאחר מכן, וכמתחייב ממסמך ההסכמות במיזם, פעל מר אהובי, מטעמה ובהסכמתה של חברת חבס באשר לזכות הסירוב הראשונה, המוקנית, מכוח אותו מסמך, לכלל השותפים במיזם. לטענת חברת חבס בסופו של יום, בשל פעולותיו של מר אהובי עצמו, לא ביקש מי מהשותפים לממש את זכות הסירוב הראשונה שלו, ועל כן, אהובי, וחברת בלנהיים בה הינו בעל השליטה, מחויבים בחוזה המקורי. חברת חבס תובעת אכיפת ההסכם.
הנתבעים טוענים כי מעולם לא נכרת הסכם מחייב. לטענת מר אהובי כל שעשה, כיוון שהינו הרוח החיה במיזם, היה לעזור לחברת חבס למכור את מניותיה במיזם הילטון. לשם כך פנה לשאר השותפים לצורך מימוש זכות הסירוב הראשונה (על מימוש זכות סירוב ראשונה בהעדר הסכם ראו להלן). לטענתו מספר שותפים הסכימו לרכוש ולאחר מכן, בעקבות המלצתו שלו חזרו בהם. עם זאת, כך לטענת מר אהובי, הוא המליץ לשותפים לחזור ולהיענות להצעת חברת חבס למכור את מניותיה, ובעקבות כך ביקשו חמישה שותפים, ביניהם חברת בלנהיים לרכוש את מניות חברת חבס. אולם, כך לטענתו, בסופו של יום, לא השתכללו חוזים אלו, לאור התנגדות הבנק המממן, Royal Bank of Scotland (להלן:
הרויאל בנק) להסכמים אלו. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי מרגע שחלק מהשותפים ביקשו לממש את זכות הסירוב הראשונה, הרי שגם אם היה הסכם בין הנתבעים לחברת חבס (דבר שהנתבעים, כאמור, מכחישים), ממילא פוקע החוזה המקורי או שאינו נכנס לתוקף, כיון שהינו חוזה בעל תנאי מתלה או תנאי מפסיק, ושוב לא ניתן לתבוע מכוחו.
עוד טוען מר אהובי, כי ככל שנכרת הסכם וככל שההסכם מחייב, הוא מעולם לא רכש מניות בשמו שלו, ועל כן ניתן לחייב אך ורק את חברת בלנהיים.
3.
האם בין חברת חבס לנתבעים נכרת הסכם מחייב
חברת חבס טוענת כי בינה לבין הנתבעים נכרת הסכם מחייב, בשיחה בעל-פה, בין מר אהובי ובן מר חבס (בשם התובעת), שהתקיימה ביום 11.1.08, בעקבות מגעים קודמים (גם הם בעל-פה) שהיו בין הצדדים. לתמיכה בטענותיה הביאה חברת חבס שורה של מסמכים, מאוחרים למועד כריתת ההסכם, המעידים, כך לטענתה, על כך שבאותה שיחה נכרת הסכם בין הצדדים. להלן אביא את המסמכים, וכן את התייחסותו של מר אהובי בחקירתו לאמור בהם.
א.
מכתבו של מר אהובי להרצל חבס מיום 14.1.2008
מכתב זה חשוב לענייננו כיון שהוא נשלח ביום 14.1.08, היינו, שלושה ימים לאחר אותה שיחת טלפון בה, לטענת התובעת, נכרת ההסכם נשוא התביעה. לאור זאת, אביאו במלואו:
"14 ינואר 2008
אל:
Mr. Hertzel Habas
מאת:
Igal Ahouvi, Blenheim Properties Group Ltd., London