ת"א
בית משפט השלום נתניה
|
19979-07-09
19/04/2012
|
בפני השופט:
חנה קיציס
|
| - נגד - |
התובע:
נציגות הבית המשותף חלקה 518 גוש 8260
|
הנתבע:
1. ויולה גביזון
2. מאיר גביזון
|
| פסק-דין |
1. בפני תביעה לצו מניעה, צו עשה ותביעה כספית.
2. התובעים הם בעלי דירות בבנין המצוי בחלקה 518 בגוש 8260, ברחוב ראש פינה 5 בנתניה ואשר נרשם כבית משותף. בבניין נבנו 17 דירות ו-2 מחסנים.
הנתבעת 1 הינה בעלת הזכויות החוזיות במחסנים (חלקות משנה 25 ו-26), בהתאם להסכם מיום 1/1/07, ורשומה לטובתה הערת אזהרה. המחסנים ממוקמים בקומת המרתף בבנין. הנתבע 2 הינו בנה של הנתבעת 1 ומעורב ע"פ הצהרתו ברכישת המחסנים ובשימוש הנעשה בהם.
3. התובעים טוענים כי מאז שנת 1977 שימשו המחסנים לצורכי אחסון בלבד. מיד לאחר שהנתבעים קיבלו את החזקה במחסנים הם החלו להכשיר אותם למגורים. התובע 1 ודיירים נוספים פנו לנתבעים וביקשו מהם לחדול משימוש למגורים, אך פנייתם לא נענתה. התובעים מדגישים כי השימוש למגורים הנעשה במחסנים מנוגד להיתר ולתכניות החלות על הבניין. עוד הם טוענים כי שימוש זה פוגע בתדמית הבניין ובערכו וכי נגרם גם נזק לרכוש המשותף. עוד הם טוענים כי השוכרים במקום עושים שימוש יחודי במקלט הבניין.
4. התובעים עותרים למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים להשתמש במחסנים למגורים, צו עשה לסילוק חיבורי הביוב מתשתית הביוב של הבניין וכל חיבור אחר לרכוש המשותף, לסילוק יד מהמקלט ולתשלום סך של 60,000 ש"ח בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים. בכתב התביעה המתוקן עתרו התובעים לסעדים נוספים (40 ו', ז', ט'-י"ב לכתב התביעה), אך אלו נמחקו בסיום ההוכחות.
5. הנתבעים טוענים כי השימוש שנעשה במחסנים, למגורים, דווקא מיטיב עם הבניין ודייריו, שכן הוא עדיף על שימוש ביחידות למחסנים ושימוש שכזה אינו מזיק לתובעים. התובעים מתנהגים בחוסר תום לב כאשר הם עומדים בדווקנות על שימוש ביחידות כמחסנים, שימוש אשר מזיק לבניין ופוגע בתדמיתו.
6. הנתבעים דוחים את טענת התובעים לפיה גרמו נזק לרכוש המשותף ופגעו בחזות הבניין ולטענתם התובעים הם שחיבלו במשאבת הביוב וכך גרמו להצפת ביוב ביחידות.
7. הנתבעים טוענים כי לא עשו שימוש במקלט מעבר לסביר ולמקובל, וודאי שלא תפסו בו חזקה.
שימוש למגורים
8. התובעים מפנים להיתר הבניה מס' 10/65 מיום 15/5/1973 על פיו אושרה הקמת המחסנים (נספח ד' לתצהיר התובעים); לתב"ע נת/ש/1 מיום 14/6/1987 (נספח ה' לתצהיר התובעים) הקובעת כי במרתף יותרו מחסנים פרטיים לדיירים או חדרי משחקים. הנתבעים אינם טוענים כי השימוש למגורים תואם את ההיתר או התוכניות החלות על הבניין. לאור האמור הוכיחו התובעים כי השימוש במחסנים למגורים נוגד את ההיתר ואת התוכנית החלה על הבניין.
9. יצוין כי הנתבעים ידעו בעת רכישת המחסנים כי השימוש המותר בהם הינו לצורכי אחסון בלבד. בהסכם הרכישה נכתב במפורש כי "המוכר מצהיר כי הממכר נשוא ההסכם זה הינו מחסן ואינה דירה מגורים ו/או דירה על כל המשתמע מכך (סעיף 3.3 להסכם- נספח א' לתצהיר הנתבעים) וכי "הקונה מצהיר כי הובא לידיעתו כי הממכר הינו מחסן על כל המשתמע מכך" (סעיף 4 להסכם). הנתבע העיד בעניין זה כי : "הוא רשם את זה בחוזה. הבנתי שזה מחסן. הוא אמר לי שאפשר יהיה להפוך את זה לדירות מגורים. כשקניתי הבנתי שאני קונה מחסן ולא דירה", (עמוד 20 לפרוטוקול ש' 10-11).
10. הנתבעים מפנים להלכת איגרא-רמא (בג"צ 16/50
איגרא-רמא בע"מ נ' עירית ת"א, בתור ועדה מקומית לבנין ערים, ואח', פ"ד ה 229 (1951)). וטוענים כי לא די בהוכחת שימוש שאינו תואם תוכנית או היתר אלא יש גם להוכיח קיומו של מטרד וזאת התובעים לא עשו. אני דוחה טענה זו; בעא 76 / 759 צביה,
רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן פד לא (2) 169, עמוד 174 נקבע כי:
"מאז בג"צ 16/50, איגרא-רמא בע"מ נ' עירית תל-אביב, , ו-ע"א 140/53,
אדמה נ' לידיה לוי, השתרשה אצלנו ההלכה, במסגרת יחסי שכנים,
שבהתקיים שלושה יסודות כדלקמן נוצרת עילת תביעה המזכה את התובע לבקש צו-מניעה נגד יריבו, ואלה היסודות:
1. הנתבע עשה מעשה בלתי-חוקי;
2. המעשה גרם נזק כספי לתובע או פגע בנוחותו או בהנאה מרכושו;
3. הנזק או הפגיעה הם תוצאה ישירה וטבעית של מעשהו הבלתי- חוקי של
הנתבע.