פסק-דין בתיק ת"א 2084-08

1.         עניינו של פסק דין זה במה שנותר מתוך תביעה שבה עולות טענות בדבר עוולות המתבצעות בעולם האינטרנט.

2.         תביעה זו הוגדרה בפרק "מבוא" שבכתב התביעה (המתוקן בשנית) כדלקמן:

"עניינה של תביעה זו כפי שיפורט להלן, הינה הפרה בוטה של סימן מסחרי רשום ומוכר היטב של התובעים, ביצוע עוולת גזל, גניבת עין ועוולות נוספות אחרות שבוצעו על ידי הנתבעות ביחד ו/או לחוד.

במעשיהן ובמחדליהן, אשר יפורטו להלן בתביעה זו, גרמו הנתבעות ו/או מי מטעמן לנזקים כספיים ולפגיעה במוניטין שצברו התובעים".

לטענת התובעים, הנתבעת 1 עושה שימוש בסימן המסחרי הרשום שלהם, וזאת באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת 2. הדבר נעשה כך שמי שמקיש את המילה "משרדיה" באזור החיפוש של אתר "גוגל" במטרה להגיע לחנות הווירטואלית של התובעים, מוצא בתוצאות החיפוש את מודעת הפרסום שיזמה וניסחה הנתבעת 1 (ראו סעיפים 30-23 של כתב תביעה זה).

3.         ביום 25.9.08 הוגשה הודעה בדבר מינוי כונס נכסים זמני לאכיפת שעבוד שוטף לטובת בנק הפועלים על נכסי התובעת 1 בתיק פש"ר (מח', ת"א) 1651/08 ועל מינוי מפרק זמני לתובעת 1 בתיק פש"ר (מח', ת"א) 1640/08.

בעקבות אותה הודעה הוסכם בקדם המשפט (מ-26.4.09) ש"התובעת 1 תימחק מכתב התביעה".

4.         בתיק פש"ר 1651/08 הנ"ל עתרו התובעים 3-2 לקבוע כי "זכויות הקניין הרוחני הגלומות בשם משרדיה בשם הדומיין ובאתר האינטרנט אשר פעל תחתיו הן בבעלות מוחלטת של [התובעת 1]" וכן לקבוע כי יש לראות סכום מסוים שהתקבל עבור הזכויות באתר ככזה ששולם עבור הקניין הרוחני ולכן התובעים 3-2 הם אלה שזכאים לו. בית המשפט המחוזי בת"א דחה בקשה זו, תוך שקבע כי התובעים 3-2 העבירו את כל הזכויות הקנייניות שהיו להם באתר האינטרנט (ראו סעיף 3(ו) להחלטה).

5.         בעקבות ההחלטה הנ"ל עתרה הנתבעת 2 (ב-15.8.10) לדחיית התביעה על הסף. בקדם המשפט שהתקיים ב-21.9.10, לאחר שהוגשו תשובות בכתב בעניינה של  הבקשה הנ"ל, נרשמו ההסכמות כדלקמן:

"מוסכם לראות בנתבעת 1 מבקשת נוספת לסילוק התביעה על הסף. מוסכם גם להמתין לתוצאות הבר"ע שתוגש, כאשר כל הצדדים שומרים על כל הזכויות והטענות לגבי מה שיעמוד על הפרק לאחר ההכרעה בה".

6.         התובע 2 אכן השיג על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט העליון, ועשה זאת בדרך של ערעור בזכות (ע"א 7415/10). מכוח החלטתו של רשם בית המשפט העליון              (מ-26.10.10) היה גם התובע 3 צד להליכי הערעור, ועל פי בחירת התובעים 3-2 מעמדו היה כשל משיב פורמאלי (ראו החלטת הרשם שם מ- 6.12.10).

ביום 23.4.12 התקיים דיון בערעור בבית המשפט העליון, וניתן בו פסק דין כהאי לישנא:

"בהמלצת בית המשפט הודיע המערער כי הוא חוזר בו מהערעור. הערעור נמחק ללא צו להוצאות".

7.         ב-13.5.12, זמן לא רב לאחר פסק הדין הנ"ל, עתרו התובעים שנותרו בתמונה לחידוש ההליכים בתיק דנן. במסגרת התייחסויות לאותה בקשה, עתרו הנתבעות לדחיית התביעה על הסף. לאחר שהתובעים הנ"ל השיבו לאותן התייחסויות ניתן להכריע במה שעל הפרק.

8.         לנוכח מכלול השתלשלות העניינים ברי כי יש לדחות את תביעת התובעים שנותרו בתמונה, בשל כך שאין להם עילת תביעה נגד הנתבעות.

9.         מהחלטת בית המשפט המחוזי, שהפכה חלוטה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, עולה בבירור כי אין לתובעים 3-2 כל זכויות קניין רוחני העשויות להקנות להם זכות תביעה נגד הנתבעות. בנוסף למה שצוטט לעיל (בסעיף 4) מאותה החלטה, ניתן להביא עוד כמה ציטוטים נבחרים המדגישים זאת. בסעיף 3(א) להחלטה נאמר  כי "הכוונה הייתה להעביר את פעילות העסק לחברה וכי כך גם הוצג הדבר בפני הבנק". בסעיף 3(ב) שם נאמר כי "בעת שנערך השעבוד הצף בשנת 2006, לא נאמר על ידי המבקשים דבר שהיה בו כדי להצביע על כך שנכסי החברה ששועבדו לבנק אינם כוללים את אותו קניין רוחני". בסעיף 3(ד) לאותה החלטה נדחתה טענת התובעים דנן כאילו דמי ניהול ששולמו להם מלמדים על היותם בעלי זכויות בקניין הרוחני, תוך שנאמר כי "אין לראות בטענה בדבר דמי הניהול אשר הועברו במסגרת החשבון, כתמיכה כלשהי בטענה כי סכומים אלה שולמו למבקשים בגין השימוש בזכויות הקניין של משרדיה".

10.       מכל האמור עד כה עולה כי אין ממש בטענת התובעים 3-2 לפיה הם אינם מושתקים מלטעון כלפי הנתבעות את שהם טוענים. אדרבה, נתקיימו במקרה דנן כל היסודות המקימים השתק כזה. במסגרת ההחלטה עמדה להכרעה שאלת הבעלות בקניין הרוחני, ההכרעה בה הייתה דרושה למה שעמד שם על הפרק, והיא הוכרעה בבירור והפכה חלוטה.

על האמור לעיל אוסיף, לעניין המועדים הרלבנטיים, כי בהחלטה הנ"ל נקבע שכבר בשנת 2006, בעת יצירת השעבוד השוטף (הצף), לא היו זכויות הקניין הרוחני בידיהם של התובעים 3-2. מכתב הפנייה של התובעים אל הנתבעת 1, אשר בו עולות לראשונה טענות בדבר הפרת הזכויות, הוא מ-4.11.07 (נספח ג' לכתב התביעה הנ"ל). נמצא, שגם אם בוצעו ההפרות הנטענות, הרי שהיה זה בשלב שבו לא היו לתובעים 3-2 כל זכויות קניין המקימות להם את שהם תובעים בתביעה דנן.

11.       לנוכח כל האמור, תביעת התובעים 3-2 נדחית על הסף, ובכך מסתיימים ההליכים בתיק כולו .