פסק-דין בתיק ת"א 21517-08

כללי

הצדדים באדיבותם הסכימו כי הכרעה בתובענה זו תעשה על יסוד הכתב ללא חקירות, אך פסק הדין יהיה מנומק.

הסיכומים  הובאו בפניי רק עתה, והנני לפסוק בדין.

עמדת התובעת

התובעת שכרה את שירותיו של עו"ד מרדכי שורר ז"ל, כדי שייצגה בתביעת נזיקין כנגד המדינה. בעלה המנוח של התובעת נרצח ביום 23.12.87 בהיותו אסיר בכלא מעשיהו, על ידי אסיר אחר.

עו"ד מרדכי שורר ז"ל הביא לקביעה כי על המדינה לפצות את התובעת בסך כספי של 165,330 ש"ח לא כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד נוספים בסך של 17.5%.  סך הכל נפסקו לזכות התובעת במסגרת ע"א (ירושלים) 3452/02 סך של 194,262.75 ש"ח, נכון ליום 03.08.04.

התובעת המתינה להודעת עו"ד שורר המנוח, כי הכסף התקבל עבורה. לטענתה, עו"ד שורר דחה אותה בלך ושוב.

בחלוף הזמן נודע לתובעת, כי עו"ד שורר הלך לעולמו.

כתוצאה מכך פנתה התובעת לפרקליט אחר מטעמה כדי שיברר את המצב הכספי.

אזי, התברר לתובעת במכתב תשובה שנכתב על ידי עו"ד צ'רקה, סגן בכיר לפרקליטת מחוז ירושלים, כי הכספים כבר שולמו לידי עו"ד  שורר בטרם פטירתו. אף נכתב שם כי שולם ביתר של 108,000 ש"ח אשר אותם הוא מבקש להחזיר לאלתר. העתק המכתב צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת.

כנספח ה' לתצהיר התובעת צורף מכתבו של עו"ד שורר אל עו"ד צ'רקה מיום 07.02.05 ובו מגולמת הודעה כי התקבלו אצלו כספים עבור התובעת ואפילו ביתר. התובעת סבורה כי  עו"ד מרדכי שורר ז"ל נטל לעצמו את כספי הפיצויים אשר קיבל עבורה מן המדינה בעקבות פסק הדין.

הואיל ועו"ד שורר נפטר, הגישה התובעת את תביעתה כנגד העיזבון כנתבע מס' 1.

בחלוף הזמן, כך טענה התובעת, הסתבר כי העיזבון חולק וכי מר שי שורר הוא יורשו היחידי של המנוח.

לגרסת התובעת, מר שי שורר ירש מאביו המנוח נכסים רבים, כספים ודירת מגורים ברח' מודליאני 14 ת"א.

היא מתארת כיצד פנתה אל מר שי שורר בבקשה לקבלת הכספים המגיעים לה וכיצד השיב פניה ריקם ואף טרק את הטלפון.

לדבריה, בדקה והסתבר לה כי עו"ד מרדכי שורר ז"ל העביר לבנו כספים רבים עוד לפני מותו. לפיכך, צירפה את שי שורר דנן כנתבע מס' 2 להליך הנוכחי.

אשר לאחריות הנתבע 1, העיזבון, טוענת התובעת כי הוכיחה את חבותו כלפיה באופן מוחלט, התגלה כי הכספים שנפסקו לזכותה בע"א 3452/02 שולמו לידיו. בתשובות לשאלון התגלה כי הוא פתח חשבון נאמנות עבור התובעת בבנק איגוד, חשבון שמספרו: 6602476090, אך נהג בחשבון מנהג בעלים ולא העביר את הכספים שהופקדו בו לידי התובעת.

התובעת סבורה כי המנוח הפר חובותיו כנאמן, לא פעל על פי חוק הנאמנות תשל"ט-1979 ולא על פי חוק לשכת עוה"ד תשכ"א - 1961 וגזל ממנה את הפיצויים שנפסקו לזכותה.

התובעת מבקשת לדחות מכל וכל את טענות הנתבע 2, אותן היא מגדירה כטענות בעלמא לפיהן המנוח שילם לה במזומן לא דרך חשבון הנאמנות וטוענת כי זוהי טענה בדויה שאינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של המנוח בחשבון ועצם פתיחת חשבון הנאמנות. עוד היא מציינת כי הנתבע 2 לא הוכיח את הטענה וכי היא סיפקה לו את כל דפי חשבונות הבנק שברשותה ולא נמצאה בהם כל הפקדה של סכום חריג.