פסק-דין בתיק ת"א 23978-10-10

1.         תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובע יליד 09.12.79.

התאונה קרתה ביום 02.06.00 כאשר התובע נפגע בהיותו נוסע ברכב של הנתבע מס' 1.  התובע לא אושפז אלא שוחרר מחדר מיון לאחר מספר שעות.

לטענת התובע הוא הובהל לבית החולים באמבולנס. על כך אין תיעוד. בחדר מיון התובע התלונן על כאבים בכתף שמאל ובשוק שמאל. בבדיקה של אורתופד בחדר מיון נמצאו שפשופים בשוק שמאל ורגישות מקומית (נספח אורתופדי למכתב השחרור).

כעבור שנתיים פנה התובע לקופת חולים והתלונן על נפיחות מקומית בברך ימין כשבוע (ביקור ביום 22.05.02). התלונות משתרעות על פני מספר שנים. ביום 26.01.07 מאובחן קרע במינסקוס המדיאלי בברך ימין. ביום 18.02.07 התובע עבר ארטרוסקופיה בה נמצא קרע של ה- ACL, קרע מיניסקוס מדיאלי וכונדרופטיה דרגה 2 של ה- MFC. נעשה תיקון של הקרע המניסקלי ושיחזור של ה- ACL  בעזרת גידי ההמסטרינג.

ב- 06.03.08, לאור המשך תלונות, נעשתה בדיקת MRI  שפורש כי יתכן קרע חדש/שארי במיניסקוס המדיאלי בברך ימין.

2.         המומחה מטעם בית המשפט,  ד"ר מ' פרטוש (פרי), קבע כי לתובע נכות בברך ימנית שהוא העריך להיות 15% לפי סעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות  לנפגעי עבודה), תשט"ז -  1956. אולם הוא שלל שיש קשר לתאונה ולא שינה את עמדתו גם לאחר מתן תשובות לשאלות הבהרה. למועד הדיון התובע לא זימן אותו לחקירה בטענה לחסרון כיס.

המומחה עגן את חוות דעתו בכך שהמועד הראשון שהתובע הלין על כאבים בברך היה כעבור שנתיים בא בשעה שאלו נפגע בתאונה הוא היה צפוי להלין על הכאב כבר בחדר מיון ובנוסף התלונות שלו בחדר המיון הם בפלג גופו השמאלי ולא הימני.

3.         התובע עתר לפסוק לו פיצוי בראשי הנזק הבאים:

            נזק לא ממוני - הסכום המקסימלי.

            הפסד שכר לעבר -  סך של 12,000 ש"ח משוערך מיום התאונה;

            הוצאות כוללות לעבר כולל עזרת זולת - בסך של 3,000 ש"ח.

            כמו כן, בא כוח התובע עותר לא להפחית מהפיצוי את שכר המומחה.

            הטענה בהתייחס להפסד שכר בעבר נקשרה לנזק לברך.

בא כוח הנתבעים השיב כי מדובר בתיק של דה מנימיס ומן הראוי שביהמ"ש יתן לכך ביטוי. הוא טען כי על התובע לשאת בעלות שכר המומחה, וכן בהוצאות הנתבעים כולל בשכר טרחת עורך דינם.

נכות רפואית

בתיק הוצע סכום לסיום המחלוקת בפשרה אך הוא נדחה על ידי התובע מאחר וחלק על עמדת המומחה אשר שלל את הקשר בין התאונה לנכות בברך ימין של התובע.

גם ביום שנקבע לשמיעת הראיות המשא ומתן כשל לאור עלויות התיק ועמידת התובע על פיצוי הלוקח בחשבון את מצב הברך. עמדת המומחה בהתייחס להעדר הקשר בין מצב הברך לתאונה מעוגנת בתוכן תלונות התובע בחדר המיון, וטיב סוג הפגיעה שנמצאה בברך הגורמת לכאבים מידיים (תשובה (ב) לתשובות לשאלות הבהרה מיום 27.12.11). היא גם מעוגנת בהעדר כל תלונה רפואית מתועדת מצד התובע עד כשנתיים לאחר התאונה. זה עולה מהתיעוד הרפואי של התובע בתיק מוצגיו ( מוצג ת/ 3). לתובע אין תיעוד המקדים את יום 22.05.02, מועד בו פנה לקופת חולים. כמו כן התובע לא ביקש לתקן את הרישום הרפואי המדבר על כאבים ונפיחות מקומית כשבוע לפני הפניה לרופא בחודש מאי 2002.

המומחה מציין במכתב תשובה לשאלות הבהרה מיום 06.12.11 כי גם לגרסת התובע בפניו הוא התלונן על כאבי ברך ימין בשנת 2001 [תשובה 2 (ה)].

להשלמה, המומחה מציין שהתובע תיאר לו את התאונה להיות חזיתית ועל כך הוא משיב כי "קשה מאוד לדמיין מנגנון של קרע בACL  בתאונה חזיתית" (תשובה (א) לתשובות לשאלות הבהרה מיום 27.12.11).