הרקע והטענות
1. בתאריך 26.6.2007 רכשו התובעים מן הנתבעות - חברות קבלן - דירת-מגורים בראשון-לציון. חזקה נמסרה להם, לכל המאוחר, בינואר 2010. למרבה הצער, נתגלו בדירה ליקויי-בנייה. מומחה מטעם התובעים, המהנדס אלכסיי גנישב ממשרד "אלגן הנדסה", אמד את עלות תיקונם בכ-86,000 ש"ח. התיקון, העריכו התובעים עוד, יהא כרוך בפינויה של הדירה. את עלותו של זה הם אמדו ב-15,000 ש"ח. בגין עוגמת הנפש הניכרת שנגרמה להם, הוסיפו וטענו, יש לפצותם בסך של 20,000 ש"ח. בסך הכל הועמדה התביעה על 120,881 ש"ח.
גם הנתבעות הצטיידו בחוות-דעתו של מומחה. מהנדס מטעמן, דן ברלינר שמו, בדק את הדירה ומצא בה ליקויים, שעלות תיקונם פחותה מ-1,500 ש"ח. "בדירה קיימים ליקויי בנייה מזעריים", כתב בחוות-דעתו מיום 2.5.2012, "הניתנים לתיקון בקלות" (נספח ו' לכתב-ההגנה). כמו מאליו עלה מן הדברים כי פינוי הנכס - אינו נדרש.
מרכיב עיקרי בטרוניית התובעים נגע לאריחי "גרניט פורצלן", שבהם חופתה רצפת הדירה. נטען כי בניגוד למוסכם היו אלה אריחים מחוספסים, שלכלוך חודר על נקלה אל פני השטח שלהם ועושה את מלאכת הניקוי לבלתי-סבירה. ליקויים נוספים, שעליהם הצביע המומחה מטעם התובעים, נגעו לאחת האסלות ולצנרת הקשורה בה, לסימני רטיבות של-עבר, לפגם באחד החלונות ולסדקים באחד הקירות, שחייבו להשקפתו חיזוק של קירות-הפנים.
דיון
2. בית-המשפט מינה מומחית מטעמו. מהנדסת-הבנין, אינג' אילנה גוטנברג בר-זאב, ביקרה בדירה בתאריך 24.4.2013. היא שוחחה עם נציגי הצדדים כולם. היא עיינה במסמכים שהוצגו לה. היא בחנה את הדירה באורח פרטני ומדוקדק. לסופה של בחינה מצאה המומחית כי האסלה שבחדר הרחצה אכן לא חוזקה כדבעי וישנן נזילות מן הצנרת בה. את סכום התיקון אמדה המומחית ב-600 ש"ח. סימנים ישנים, לרטיבות שהייתה וחדלה באחד מחדרי-השינה, דרשו תיקון שעלותו 200 ש"ח. ליקוי בחלון שבחדר-האורחים ובצלון שעליו הוערך ב-350 ש"ח. 300 ש"ח נוספים נמצא שיש להשקיע בתיקונם של סדקים אלכסוניים במחיצה, המפרידה בין שניים מחדרי-השינה. המומחית הוסיפה ובחנה את סוגיית האריחים. היא חיוותה את דעתה באלה הדברים:
"בפני הריצוף קיים חספוס קל המתאים לפנים של ריצוף קרמיקה ופורצלן ואין בו ליקוי. פני ריצוף הדירה מכוסים בשכבת לכלוך, שיתכן שהיא נוצרה משימוש בחומר שומני לניקוי הריצוף. התובעת לא הראתה לי את החומר בו היא מנקה את הרצפה, בנימוק שאין לה. התובעת גם לא ידעה לומר מה שם החומר בו היא משתמשת לניקוי הרצפה. נציג הצד השלישי הביא לביקור בקבוק של חומר ניקוי מסוג " סיליט באנג" והדגים בפני הנוכחים כיצד ניתן להסיר באמצעותו לחלוטין את הלכלוך מהאריחים. מדובר בחומר ניקוי הנמצא בסופרמרקטים ומחירו בין עשרים לשלושים שקלים. בכל מקרה אין הצדקה להחליף את הריצוף, כאשר את הלכלוך הקיים על אריחי הרצפה, ניתן להסיר בדרך של ניקוי עם חומר ניקוי לרצפות מסוג סיליט באנג (או דומה לו) וכך גם לתחזק את הניקיון של הרצפה" (הפסקה השלישית לחוות-הדעת. ההדגשה והאמור בסוגריים - במקור).
המומחית ציינה כי ניקוי עתידי של הרצפה "בחומר ניקוי סטנדרטי" - יספק. אם יוכח, הוסיפה, כי התובעים לא קיבלו לידיהם חוברת מאת "שיש אלוני" ובה הוראות לניקוי האריחים, יהא מקום לפצותם בעלותו של ניקוי חד-פעמי להסרת השכבה לוכדת-הלכלוך, בסך 1,500 ש"ח. זה המקום לציין כי בכתב-הגנתה הדגישה הצד השלישי, "שיש אלוני", כי בהסכם ההזמנה של האריחים - שנעשה ישירות מולה ואין הנתבעות צד לו - נרשם מפורשות: "פורצלן טהור הינו חומר בלתי מזוגג ולכן יש לו ספיגות מסויימת. הוראות טיפול מוצר זה מפורטות בחוברת 'לבנות חלום'" (פסקאות 14-13 לכתב-ההגנה). מדריך-חלומות זה, שהעתקו נספח לכתב-ההגנה, צורף עוד קודם לכן, נטען, להסכם ההזמנה שעליו חתמו התובעים בחתימת ידם. וכך נרשם במדריך: "אין להשתמש בחומרים שמצוין עליהם קישור לפוליש ו/או וקס. במידה וישתמשו בהם, תיווצר שכבה שמנונית על פני האריח, שעלולה להכתים וגם להשחיר עם הזמן". בכתב-ההגנה הוסבר, עם זאת, כי הכתם איננו סופני. הסרתה החד-פעמית והפשוטה של השכבה השומנית תסלקו, וניקוי עתידי של הרצפות ייעשה בחומר ניקוי פשוט וזמין, ובלבד שאיננו של פוליש או וקס.
3. התובעים קראו את המומחית אל אולם-הדיונים. שם חקר אותה בא-כוחם בחקירה נגדית ממושכת ומקיפה, המשתרעת על פניהם של לא פחות מ-17 עמודים של פרוטוקול. בא-הכוח המלומד לא חסך בשאלות. הוא טרח והגיש תצלומים רבים. הוא לא מיעט, עוד, מהבאתם אל האולם של אריחים. אפילו חומר ניקוי נמצא לו, וכך גם מטלית צחה. רק סירובה הנחרץ של המומחית ליטול את המטלית לידיה ולנקות באמצעותה את המרצפות אל מול עיניו הבוחנות של בית-המשפט - כמו נתקיימה בה המימרה: "שאני אשפשף?!" - סיכל את כוונתו הראשונית של בא-הכוח. אולם, תוכנית חלופית נמצאה חיש-מהר. עורך-הדין נטל את המטלית לידיו, ניקה וגם שפשף, הכל בניסיון למחות את סימניה של חוות-הדעת ולהראות כי לכלוך - על מקומו נותר. "אני אומר לך שלא הוסר הכתם השחור" - הטיח במומחית, לא לפני שבית-המשפט נדרש להמתין כמחצית הדקה בטרם ישלים המוצר את פעולתו. המומחית השיבה מתונות: "איפה היה פה כתם שחור?" (פרוטוקול מיום 5.2.2014, בעמ' 22, ש' 12-11).
המיצג הזה היה, כמובן, מיותר לחלוטין. מומחית בית-המשפט היא מהנדסת-בנין. בכוחה לחוות-דעתה על חומרים, המשמשים בהתקנתן של דירות-מגורים. היא בת-סמכא בקביעה אם חומרי-בנייה שסופקו - לקו בדבר-מה. כמו מומחי הצדדים, גם לה ידע בדבר אופן תחזוקתם המקובל של החומרים אשר שימשו בבנייתה - מלגו ומלבר - של הדירה. "מה הידע שלך בכל מה שקשור לבדיקה ויזואלית של ריצוף?", היא נשאלה בחקירה הנגדית. "אני במקצוע שלי", השיבה במענה מניח את הדעת, "מהנדסת בניין והנדסה אזרחית משנת 1968 בוגרת הטכניון בחיפה, כל חיי המקצועיים עסקתי בניהול פרויקטים של בניה פיקוח עליהם ומאמצע שנות ה-80' אני גם משמשת כמומחית מטעם בית המשפט בנושאים של ליקויי בניה" (עמ' 5, ש' 25-22). יתר האמור בחוות-דעתה ובעדותה של מומחית זו - באשר לחומר-הניקוי שבו משתמשים התובעים או שאינם משתמשים, באשר לפעולתו של נציג "שיש אלוני" בעת הביקור, או באשר לכושרו של צלם לערוך מניפולציות אלו ואחרות בתמונות שצילם - אינו אלא עדות מפי השמועה או דברים, שבינם לבין מינויה כמומחית אין מאום. התרשמותה באולם-הדיונים ממאמציו הכנים של בא-הכוח האוחז במטלית - אף היא לא הייתה טובה מהתרשמותו של כל אחד מן הנוכחים האחרים.
4. אלא, שלא על המומחית הנטל להוכיח את התביעה. על כתפיהם של התובעים הוא מונח. אלה - כשלו בכך, וזה כל ענינה של פרשה זו. התובעים עצמם נמנעו ממסירתה של עדות - בתצהיר של עדות ראשית או בכלל. הם לא קראו לעדות את המומחה מטעמם, המהנדס גנישב. במענה לשאלתו המפורשת של בית-המשפט הצהיר בא-כוחן, בטרם החלה שמיעת הראיות: "לשאלת בית המשפט נבקש להעיד את המומחית בלבד. התובעים לא יעידו. אין עדים נוספים מעבר לכך" (עמ' 4, ש' 17-16). בסיכומיו הוסיף עורך-הדין כי די היה בחקירתה של מומחית בית-המשפט, שכן "כל הראיות האלה[,] כל מה שהיה לתובעים לומר[,] הוצגו כשאלות תוך הצגת ראיות בפני מומחית בית המשפט" (עמ' 31, ש' 3-2).
זולת חקירתה של המומחית הסתפקו התובעים בהצגתן לבית-המשפט של תמונות-על-גבי-תמונות אשר בא-כוחם טען כי הן תמונות של הדירה, על אריחיה. לא הוכח - ומה אעשה ודיני הראיות טרם פסו מן העולם - מי צילם את התמונות הללו, מתי הן צולמו, היכן ניטלו, ומה צולם בן. "התמונות מדברות בעד עצמן" - נאמר לפרוטוקול (בעמ' 4, ש' 8), ולעצמי תהיתי מה היה בכוחן לומר אילו אך יכלו לדבר. "מה שאתה מראה", אמרה המומחית בבית-המשפט, "הגוון הכהה לא היה בזמן הביקור בשום מקום בדירה. לא ראיתי מצב כזה בזמן הביקור שלי במקום. מה שאני ראיתי שונה בתכלית" (עמ' 12, ש' 16). לא הוכח, עוד, בדרך שבה מוכיחים בבית-המשפט, מהיכן נלקחו האריחים אשר הובאו אל האולם. לא הוכח, בדרך שבה מוכיחים בבית-המשפט, מה היה בבקבוק של חומר-הניקוי שנלווה להן. לא הוכח - בדל ראיה לא הובא לדבר - מהן פעולות הניקוי והטיפול, שנקטו התובעים בביתם. ואם לא די באלה, את העיקר בחוות-דעתה של המומחית, היינו, כי כל פגם לא נפל באריחים שסופקו, לא עלה בידי התובעים לערער בחקירתה.
5. המומחית השיבה בשלילה לשאלה אם מדובר באריחים מזוגגים. "לא", העידה, "הם אריחים טהורים. מזוגגים זה ממש זכוכית. לפי מה שאני יודעת ולפי מה שזה נראה זה אריחים לא מזוגגים" (עמ' 6, ש' 3-2). או-אז הוצגה בפניה אריזת-קרטון, שגם אותה הביאו עמם התובעים לאולם-הדיונים מבלי להעיד, בראיה לפי הדין, מהיכן ניטלה ומה קושר אותה לענינם, ועליה הכיתוב: "אריחי פורצלן מזוגג" (ת/5). אלא, שבכך לא היה מאום מן הבחינה המהותית. המומחית העידה כי הדבר אינו משנה מחוות-דעתה. דבריה, במקובץ, היו אלה:
"המראה של האריזה לא משנה את [האמור] בחוות דעתי. אני באתי לראות אם יש ליקוי במרצפות. המראה שלהם [של האריחים] החיצוני אם הם מזוגגים או לא [-] בשני המקרים איך שהם נראו אין בהם ליקוי. [ה]אריח הוא אריח פורצלן. אריח לא מזוגג זה פורצלן טהור שיצא כמו שהוא מהכבישה של הליך היצור. אריח מזוגג זה אריח פורצלן שעבר אחר כך מין טיפול מסוים נוסף לפני האריח. זה לא מחוספס. זה נראה כמו זכוכית למעלה אבל זה עושה אותו יותר חלק ויותר מבריק. לעומת זה אריח טהור הפנים שלו יותר מחוספסים, יש חספוס מסוים כי הוא לא עבר את ההליך הזה. אריח מזוגג שווה אריח לא מחוספס. זה גזור מהמילה זגוגית או משהו כזה. זה ["]זכוכית["]. לא מחורץ. זה כמו משהו חלק ומבריק שציפו בו את האריח כשהוא יצא מהכבישה" (פרוטוקול, בעמ' 6, ש' 31-15).
בין שנכתב על האריזה כך ובין שאחרת, חיוותה המומחית את דעתה על יסוד ניסיונה המקצועי כי האריחים שראתה בביקורה בדירת התובעים היו אריחים, שלא עברו החלקה והברקה לאחר יציאתם ממכבש הייצור. אריחים כאלה, מטבעם, הם מעט מחוספסים יותר אך אין פירושו של דבר כי נפל בם ליקוי. גם בכאלה מקובל להשתמש לריצוף של דירות-מגורים וניתן לנקותם באורח סביר וללא מאמץ מיוחד. "שני [הסוגים] טובים גם לקירות וגם לרצפה", העידה המומחית. "גם אריח לא מזוגג אמור להתנקות. הניקיון הוא אותו דבר. ניקוי יום יומי רגיל זה בדיוק אותו הדבר. החספוס של האריח הטהור הוא לא ברמה שמייצר פוטנציאל ללכלוך רב יותר ממזוגג[.] ברמה יום יומית, לא יום יומית אבל של ניקיון שגרתי, אין הבדל. יכול להיות שבכתמים חזקים יותר באריח הטהור יכול להיות שיש לו ספיגות מאוד נמוכה, בעיקרון לפורצלן יש ספיגות מאוד נמוכה זה חצי אחוז באריח הטהור אבל בעיקרון במזוגג אולי אפשר יהיה יותר קל לנקות כתמים קשים במיוחד. אבל זה לא המצב כאן" (עמ' 7, ש' 24-4).
אם נתכסו האריחים לכלוך, שיערה המומחית, היה זה בשל התנהלותם השגויה של התובעים: "המרצפות נראות כמו מרצפות שעברו טיפול. כנראה בשלב מסוים עשו איזה שהוא טיפול[,] זה לא טיפול של ניקיון אלא טיפול במריחה של חומרים שומניים שהם לכאורה שומרים על פני המרצפת" (עמ' 6, ש' 14). והוסיפה: "שכבת לכלוך יכולה להיות בדרגות שונות. יש לכלוך בן חודש, בן חצי שנה. כשאני ביקרתי במקום היתה שכבה של לכלוך[.] אני ראיתי שהרצפה יש לה מן כיסוי אפור של אבק שמה שנראה היה שהיתה איזושהי שכבה שומנית על המרצפות שהיא ספגה אליה אבק[.] לא כתמים אלא נראה שכל המרצפת מכוסה במידת האבק והלכלוך הזה, וברגע שניקו את זה הפנים הבהירות של המרצפת יצאו לאור" (עמ' 13, ש' 21-17). הדברים נהירים על-פניהם. בשום אופן אין להבינם כאילו ראתה המומחית את התובעים והם "נטולי היגיינה רצפתית" - מונח שטבע בכישרונו בא-כוחם (עמ' 27, ש' 7). אדרבה, היא תלתה את השערתה בדבר כיסוי הרצפה בחומר שומני, לוכד-לכלוך, דווקא בניסיון התובעים לשמור עליה.
אלא שאינך נדרש כאן להשערות. בכל הנוגע לענינים, שבהם היא בקיאה ונקראה לחוות את דעתה, הותירו דברי המומחית רושם של דברים מוסמכים, שיסודם במומחיות ובהכרה של חומרי הריצוף הקיימים בענף הבנייה. הם לא נסתרו בתשובות אחרות, שסיפקה בחקירתה הנגדית. הם התיישבו עם חוות-דעתה שבכתובים. חוות-דעת נגדית - ובה קבע המומחה מטעם התובעים כי "נדבק אליהם לכלוך בקלות ובחוזקה רבה כך שנדרשים מאמצים מרובים ובתדירות בלתי סבירה להסירו" (עמ' 5 לחוות-הדעת) - נותרה מיותמת, בלא שעמדה למבחנה של חקירה נגדית ובלא שנתאפשר לצדדים שמנגד או לבית-המשפט לתהות על קנקנה. יתרה מזאת, בחוות-הדעת הטעים אותו מומחה, מר גנישב, כי "לפי מידע שנמסר לי לא נמסרו לדייר הוראות תחזוקה של הרצפה כנדרש" (שם, שם). על כורחך נמצאת תוהה כלום ענין זה - שלא הוכח גם הוא בבית-המשפט - קנה לאריחים את צביונם כלקויים ושמא, אילו נמסרה החוברת, היה הליקוי, להשקפתו של אותו מומחה, פג. בדברים המעוררים תמיהה, וממילא לא הוכחו גם הם, כתב מר גנישב כי "רק לפני כחודשיים נציג הספק האריחים הורא [כך במקור] להשתמש לניקוי בחומר ניקוי המסויים שעולה לדייר כ-1,800 ש"ח לניקוי חד פעמי של רצפת הדירה. תדירות הניקוי הנדרשת כפעם בשבוע. לפי כך עלות התחזוקה והניקוי של הרצפה מאריחים האלה הינה יקרה מעבר לכל הפרופורציה" (שם). כל זכר לענין שכזה לא נמצא בראיות. הוא לא בא בכתב-התביעה. לא דובר בו בדיון שהתקיים בפני, כל עיקר. מהיכן צץ? האם הניקוי הוא "חד פעמי", או שמא "תדירותו הנדרשת היא פעם בשבוע"? מומחה זה סתם ולא פרש.
6. מה שנמצא לתובעים באולם-הדיונים הוא פסק-דין, בן עשור, של בית-משפט זה בהליך אחר (השופט דר' אחיקם סטולר, ת"א 182509/02 קידר נ' כורש בע"מ (פורסם במאגרים, 15.8.2004)). בבית התובעת דהתם הותקנו אריחי קרמיקה, שאותם הגדיר בית-המשפט "מחוספסים ומחורצים, אשר שמם המקצועי 'אריחים מזוגגים'". אלה נמצאו עטויי כתמים, שקשה היה להסירם בשטיפה רגילה. להגנתה טענה ספקית האריחים כי ניתן היה לנקותם בחומצה מלחית ותוך קרצוף מיוחד של כל אריח ואריח. מומחה, שמינה בית-המשפט, חיווה דעתו כי שימוש באריחים כאלה לריצופה של דירת-מגורים אינו מומלץ. בית-המשפט קיבל מסקנה זו וקבע, עוד, כי במעמד הקנייה לא יודעה התובעת כי נדרש מאמץ מיוחד, מעבר לסביר, לניקוי. לפיכך, הוכרה "אי-התאמה", כמשמעה בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, והתובעת זכתה בתביעתה.
דא עקא, כי לא אוכל לדעת מה כוחו של פסק-הדין ההוא לעניננו. לא אדע מה כושר לו להחליף הבאתן של ראיות בהליך זה שבפני. לא אוכל לדעת אם האריחים, שענינם נדון שם, זהים לאלה שבפנינו. לא אדע אם הסברים, אשר לפי הקביעה לא נמסרו לתובעת שם, נמסרו או שלא נמסרו לתובעים שבפני. לא אוכל לדעת מה בין הטיפול, שנעשה שם עובר להופעתה של הבעיה, לבין זה אשר לפי השערתה של המומחית שבפני הוביל למה שראו עיניה בדירת התובעים. על היעדרו של כוח-שבתקדים ממילא אין צורך להכביר מלים, שהרי בפסק-דין של בית-משפט השלום מדובר, אך כלום הונח ולו בסיס-מעט לטענה בדבר השתק פלוגתא? תשובתי על כך היא בשלילה מוחלטת. לא היה זה אלא בא-כוחם של התובעים אשר אמר בסיכומיו: "זה פסק דין חלוט של מומחה אחר בתיק אחר. לשאלת בית המשפט האם מדובר בהשתק פלוגתא, אני טוען שלא" (פרוטוקול, בעמ' 29, ש' 24-22). לא מיותר, עם זאת, להוסיף כי גם בענין זה חיוותה המומחית שכאן את דעתה: "המומחה [שם] טעה. הוא טעה מאוד. יש פה טעות מהותית של אותו מומחה. הטעות היא שאריחים מזוגגים[...] כל המסקנה שלו בקשר לזה היא לא נכונה כי מזוגגים יש להם את הציפוי מה שנקרא גלזורה כמו זכוכית וכל מה שהוא הגיע למסקנה היא מסקנה מוטעית" (עמ' 18, ש' 14-5). "העתק-הדבק", הצעתו של בא-כוחם המלומד של התובעים לנהוג בפסק-הדין ההוא (עמ' 29, ש' 27), אינה, במלוא כובד-הראש, דרכו של בית-משפט זה. כלום נדרש עוד להוסיף, כי גם את המומחה מן התיק האחר לא קראו התובעים לעדות בהליך שבפני?