1. תביעה כספית לתשלום סך של 80,000 ש"ח בגין נזקים שגרמה הנתבעת לתובע, לפי טענתו, עקב אי חיבור ביתו למערכת הביוב המרכזית. מלבד הסעד הכספי, עתר התובע בתביעתו גם למתן צו עשה שיורה לנתבעת לחבר את ביתו למערכת הביוב המרכזית.
2. בישיבה מיום
23.1.2011 הודיעה הנתבעת כי להערכתה ידרשו רק חודשיים לחיבור ביתו של התובע לקו הביוב ואולם רק בישיבה שהתקיימה ביום 13.6.12 הודיעני ב"כ הנתבעת כי ביתו של התובע חובר (סוף סוף!) לקו הביוב, בסמוך לפני כן.
3. משחובר ביתו של התובע למערכת הביוב המרכזית נותרה בעינה רק המחלוקת הכספית, והצדדים הסמיכוני ליתן בענין זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "
חוק בתי המשפט"), כאשר הסכום המירבי שיהא רשאי בית המשפט לפסוק לא יעלה ע"ס של 30,000 ש"ח כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
4.
התובע טועןכי בתחילת שנת 2000 פנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה לשם קבלת היתר בניה לבניית ביתו. כתנאי לקבלת ההיתר שילם היטל עבור חיבור ביתו למערכת ביוב בסך של 10,000 ש"ח ב- 20 שיקים דחויים ע"ס 500 ש"ח.
5. התובע טוען כי לקראת מחצית שנת 2003, בסמוך למועד השלמת בניית ביתו, פנה למחלקת ההנדסה בבקשה לחבר את ביתו למערכת הביוב על מנת שיוכל לעבור להתגורר בבית בסמוך לאחר חתונתו. אולם, לטענתו, על אף הבטחת הנתבעת ולמרות פניות חוזרות ונשנות לא חובר ביתו למערכת הביוב המרכזית.
6. התובע טוען בתצהיר עדותו הראשית כי לאחר שעבר להתגורר בביתו בשנת 2004, מסרה לו הנתבעת כי נוצר קושי לחבר את ביתו למערכת הביוב בשל איחוד הכפרים בסביבה ומחלקות המים והביוב, ולכן הובהר לתובע כי עליו להקים "בור ספיגה זמני" עד שהנתבעת תחבר את הבית לביוב ותשפה את התובע בגין הוצאותיו. לפיכך, טוען התובע כי נאלץ לחפור בגינת ביתו בור ספיגה זמני בעומק של 4 מ' וברדיוס של 3 מ', עם כיסוי של מצע ברזל ובטון, ששימש לפינוי השפכים. כמו כן, חפר התובע תעלת ניקוז וחיבר צנרת מדירתו לבור בעלות של כ- 7,300 ש"ח, בהתאם לפירוט הבא: 2,000 ש"ח - מחפרון; 2,500 ש"ח - צנרת; 2,000 ש"ח - בטון וברזל; 800 ש"ח - קבלן. עוד טוען התובע כי הוציא מידי שנה סך של 250 ש"ח עבור שאיבת הביוב, דבר שגרם לו נזק כולל בסך של 1,500 ש"ח משנת 2004 ואילך.
7. התובע הוסיף וטען כי בתחילת שנת 2009 ועקב מצבו של בור הספיגה הזמני שחפר אשר נסתם לעיתים קרובות וצחנה עלתה ממנו, ושינויים בתשתיות סביב בית התובע הממוקם במדרון ההר, נאלץ התובע להרוס את בור הספיגה, ולבנות תחתיו בור חלופי תוך עקירת 5 עצי זית מגינתו למטרה זו. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי נגרמו לו הוצאות בעטין של עבודות הריסת בור הספיגה והקמת בור חלופי, בסך של כ- 22,103 ש"ח כדלקמן: 2,000 ש"ח - מחפרון; 1,150 ש"ח - משאבת בטון; 6,148 ש"ח - צינורות וחומרים; 4,760 ש"ח - ברזל; 6,045 ש"ח - בטון; 2,000 ש"ח - קבלן ואולם בתביעתו עתר לפיצוי בסך 11,000 ש"ח בלבד בגין התקנת בור הביוב החדש.
8. עוד נטען כי מבורות הספיגה שחפר התובע, חלחלו במשך השנים שפכים לקרקעות צמודות או לקרקעות במפלס נמוך יותר, דבר שגרם לזיהום האדמה, לריחות וליתושים שהצריכו נקיטה בפעולות ריסוס וכיוצ"ב בסך של 1,500 ש"ח ואולם רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה.
9. בנוסף טען התובע כי נאלץ להוציא 250 ש"ל לשנה בגין שאיבת מי הביוב החל משנת 2004 בסכום מצטבר בסך של 1,500 ש"ח.
10. התובע טוען כי פניותיו לנתבעת בעל פה ובכתב בדרישה לחבר ביתו למערכת הביוב או, לכל הפחות, לשלוח ביובית לביתו על מנת לשאוב מי ביוב ולבצע ריסוס שוטף על חשבון הנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה), נענו בטענות כי הנתבעת אינה מבצעת עבודות פרטיות, וכי אי חיבור בית התובע לביוב נובע מבעיה תקציבית, מחוסר בציוד ו/או בכח אדם ו/או מהיעדר תכנון של תשתית הביוב השכונתית.
11. זאת עוד, לאחר שפניית התובע בכתב לראש הנתבעת לא נענתה (נספח ד' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע), פנה התובע בעניין בכתב למשרד להגנת הסביבה (נספח ד' לכתב התביעה), וב"כ התובע אף שלח מכתב ביום 18.4.10 ליו"ר הוועדה הקרואה בנתבעת (נספח ה' לתצהיר התובע). בעקבות פניותיו דלעיל התקבלה תשובה בכתב מן הנתבעת מיום 8.6.10, לפיה:
"המועצה בהליכים להתקנת ולהשלמת חיבור כל הבתים בשכונה הצפונית (ראסל מטל) למערכת הביוב. עד היום,
הפעלת משיבת (צ.ל. משאבת, ע.א.)
הביוב שאמורה לקלוט את מערכת הביוב של השכונה לא הופעלה על ידי משרד שיכון, ולכן נבצר מהמועצה לחבר את התושב והשכונה לקו הביוב שטרם נמצא לו פתרון קצה לסילוק השפכים. לפיכך, נבקשך להתאזר בסבלנות עד לחיבור ביתך למערכת הביוב ע"י המועצה." (ת/2). (ההדגשה אינה במקור, ע.א.)
12. בסיכומיו הוסיף וטען ב"כ התובע כי בחודש ספטמבר 2011 חיברה הנתבעת חלק מן הבתים שבתחום שיפוטה למערכת הביוב, וחפרה שוחה מתחת לבית התובע, אך ביתו שהיה רחוק רק ב- 6 מ' מן השוחה, לא חובר בשל בעיית תקציב, ולכן התובע כדי להתחבר בכוחות עצמו ומיוזמתו לביוב, או אז, ביקשה ממנו הנתבעת להפסיק בביצוע העבודות היזומות שנעשו על ידו.
13. התובע טען בסיכומיו כי החיבור לביוב בוצע באיחור של 10 שנים ממועד התשלום; מה גם שהכספים ששילם אמורים היו צריכים להיות מוחזקים בנאמנות על ידי הנתבעת לצורך חיבור ביתו למערכת הביוב המרכזית.
14. התובע עתר בתביעתו לפצותו בסך של 80,000 ש"ח בגין כל נזקיו והוצאותיו עקב מחדל הנתבעת, בהתאם לפירוט כדלקמן:
השבת הכספים ששולמו עבור היטל ביוב: 10,000 ש"ח (קבלה מס' 5733 צורפה כנספח א' לכתב התביעה)- נראה שטענה זו נזנחה בסיכומים לאור חיבור בית התובע למערכת הביוב המרכזית - ע.א.;
התקנת בור ביוב ראשון בשנת 2004: 7,300 ש"ח;
שאיבת מי קולחין: 1,500 ש"ח
התקנת בור ביוב חדש בשנת 2008: 11,000 ש"ח;
כאב, סבל ועוגמת נפש: 50,000 ש"ח. אולם, לאור המתווה הדיוני, מעמיד התובע את תביעתו ע"ס של 30,000 ש"ח בהתאם לתקרה המוסכמת, כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
15.
הנתבעת טענה כי בשל היקלעותה למצב כלכלי קשה מונתה לה ועדה קרואה וגובשה תוכנית הבראה על ידי משרד הפנים. לטענתה, כחלק מתהליך ההבראה ומשום שחפירת תשתיות ביוב הינה פרויקט יקר מאוד הקשור לתקציבים המתקבלים ממשרד השיכון, נוצר קושי תקצבי שבעטיו לא ניתן היה לחבר את בתיהם של חלק מן התושבים למערכת הביוב המרכזית. ולמרות זאת פעלה הנתבעת לחיבור בתי התושבים ששילמו עבור החיבור למערכת הביוב. הנתבעת הוסיפה כי מיקומו הטופוגרפי של בית התובע הקשה על חיבור ביתו לאור ההוצאות הגבוהות במיוחד הכרוכות בכך.
16. הנתבעת הכחישה כי מי מעובדי הנתבעת התחייב לחבר את ביתו של התובע וטענה כי התשלום ששילם התובע לא יוצר התחייבות של הנתבעת לחיבור ביתו של התובע לקו הביוב באופן מיידי אלא הדבר מותנה בסדרי עדיפויות ושיקולים כלכליים ותקציביים ובכלל זה מיקום הבית של התושב ביחס לקו הביוב והעלויות הכרוכות בחיבור. הנתבעת טענה כי התובע פעל על דעת עצמו כאשר בנה על חשבונו בור ספיגה וטענה כי היא עצמה בנתה בורות ספיגה תקניים שהתובע יכול היה לעשות בהם שימוש כפי שעשו תושבים אחרים בקרבת בית התובע עד לחיבור ביתם לקו הביוב המרכזי.
17. הנתבעת טענה כי התובע ידע או צריך היה לדעת כי ביתו לא יחובר למערכת הביוב המרכזית בסמוך לאחר סיום הבניה ולכן תביעתו לחפירת בור הספיגה הראשון על ידי התובע לא זו בלבד שהתיישנה אלא גם הייתה במסגרת הצפיות הסבירה שלו. נטען כי הבור השני נבנה בשל בנייתו הרשלנית של הבור הראשון וללא קבלת ייעוץ קרקע, מה שהביא לכפל הוצאות. יחד עם זאת, הנתבעת מכירה בחובתה להחזיר לתובע את ההוצאות שנגרמו לו בשל שאיבת הביוב.
18. ביחס לטענת התובע בעניין כאב וסבל, טענה הנתבעת כי אין לפצות התובע בראש נזק זה הואיל והתובע ידע מראש כי ביתו לא יחובר באופן מיידי כי החיבור למערכת הביוב המרכזית יארך זמן. הנתבעת טענה כי יש לפצות את התובע רק בסכום מינימאלי בערך מטרד שיבטא את תחושת האי נוחות של התובע ושל בית המשפט, לאור הזמן הרב שחלף מאז התשלום ועד ביצוע החיבור בפועל.