1. זהו פסק דין בתביעת התובעת, לחייב את הנתבעת מס' 3, להעביר את זכויותיה בנכס מקרקעין בישוב עומר, על שם הנתבעים מס' 1 ו-2, ולרשום משכנתא על הנכס לטובת התובעת, מכח הסכם מכר שנכרת בין הנתבעת מס' 3 והנתבעים מס' 1 ו-2, ולחילופין, לחייבה בהשבת סכום ההלוואה שהעניקה התובעת לנתבעים מס' 1 ו-2, לצורך רכישת הנכס, בהתאם להתחייבות שחתמה הנתבעת מס' 3 לענין זה, כתנאי להעמדת ההלוואה האמורה. הוחלט לקבל את התביעה ביחס לסעד החלופי, ולחייב את הנתבעת מס' 3 בתשלום סכום ההלוואה. להלן הנימוקים.
2. הנתבעת מס' 3 (להלן:
"הנתבעת"), הינה בעלת זכות חכירה לדורות במקרקעין בישוב עומר, ומתגוררת בבית שבמקרקעין (להלן:
"הנכס").
לכתב התביעה צורף הסכם למכירת הנכס, אשר נחתם, ע"פ האמור במבוא להסכם, ביום 27.7.95, ונחזה כחתום ע"י הנתבעת, כמוכרת, והנתבעים מס' 1 ו-2 (נגדם כבר ניתן פסק דין), ה"ה בוטרוס, (להלן:
"בוטרוס"), כקונים (להלן:
"ההסכם"). המסמך נחתם לטענת התובעת, בפני הנתבע מס' 4, עו"ד ברוך סולומון, אשר ערך את ההסכם (להלן:
"עו"ד סולומון").
כן צורפו לכתב התביעה, בין היתר, אישור על רשום משכון על זכויות בוטרוס ע"פ ההסכם, לטובת התובעת, צילום המחאה לפקודת הנתבעת בלבד, משורטטת ונושאת הערה
"לא סחיר למוטב בלבד", על סך 462,762 ש"ח שהיווה חלק מן ההלוואה המובטחת במשכנתא, שהעניקה התובעת לבוטרוס לצורך רכישת הזכויות בנכס, וכן מסמך הנושא כותרת
"התחייבות המוכרים", הנחזה כחתום ע"י הנתבעת (להלן:
"התחייבות המוכרים"). בשולי התחייבות המוכרים אישר עו"ד סולומון, כי המסמך נחתם בפניו ע"י הנתבעת, ביום 7.8.95.
בפתח התחייבות המוכרים, הוספו בכתב יד במקומות המתאימים לכך, סכום ההלוואה, פרטי המוכרים והקונים, כתובת הנכס, ומועד עריכת ההסכם. מן המבוא למסמך עולה בבירור, כי חתימתו היוותה תנאי להעמדת ההלוואה המובטחת במשכנתא, לזכות בוטרוס. בהמשך פורטו התחייבויות הנתבעת כדלקמן:
"1. אין התנגדות מצדנו שכל זכויות הלווים בדירה ישועבדו לטובתכם להבטחת ההלוואה.
2. אנו נעביר את הבעלות ו/או את זכויות החכירה לדורות בדירה על שמות הלווים בלשכת רישום המקרקעין ו/או במנהל מקרקעי ישראל ו/או בכספי החברה המשכנת במועד שנקבע בהסכם הרכישה, כשהדירה חפשית מכל חוב, התחייבות, שעבוד, עיקול או זכות כל שהיא של צד שלישי.
3. מאחר וחלק מהתמורה שקבלנו ממכירת הדירה מומן על ידכם כהלוואה ללווים, ובהסתמך על ההוראות הבלתי חוזרות לעיל, אנו מתחייבים, שאם יבוטל הסכם הרכישה, מכל סיבה שהיא, אנו נחזיר לכם מיד, עם הביטול, את סכום ההלוואה הנ"ל בצרוף הריבית והפרשי הצמדה על קרן וריבית לפי חישובכם ללא צורך בדרישה מצדכם. התשלום יעשה על ידינו כאמור, לפני ביצוע כל תשלום אחר ע"ח החזר כספים ללווים.
4. התחייבות זו על כל סעיפיה היא בלתי חוזרת".
יצוין, כי ביום חתימת ההסכם, נחתמה גם הצהרה על מכירת זכות במקרקעין, על גבי טופס של משרד מס שבח מקרקעין (המסמך המקורי סומן
ת/2).
כמו כן, נחתמה במועד האמור - 7.8.95, התחייבות עו"ד סולומון להעביר את הזכויות בנכס על שם הרוכשים, כפוף למילוי התחייבויותיהם, ובד בבד, לרשום משכנתא לטובת התובעת.
לטענת התובעת, היא העמידה לבוטרוס הלוואה על סך 510,000 ש"ח, אשר ניתנה בחלקה כאמור, בשיק על סך 462,782 ש"ח שנמשך לפקודת הנתבעת, ואשר סחירותו ועבירותו הוגבלו כאמור בהערה מתאימה, והיתרה בסך 47,218 ש"ח, הועברה ישירות לבוטרוס, ושימשה לתשלום חובות של הנתבעת, שסילוקם היה תנאי להעברת הזכויות בנכס.
לטענת התובעת, פיגרו בוטרוס בתשלום החזרי ההלוואה, ועל כן, העמידה התובעת את יתרת ההלוואה לפרעון מיידי. ההלוואה לא נפרעה, והתובעת פתחה בהליכי מימוש משכון נגד בוטרוס, בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, מכח המשכון שנרשם לטובת התובעת, על זכויותיהם בנכס. התובעת טענה, כי תוך כדי הליכי מימוש המשכון, התברר לה ביום 19.2.03, כי עסקת המכר טרם הושלמה, החזקה בדירה נותרה בידי הנתבעת בלבד, והזכויות בדירה טרם הועברו על שם בוטרוס. במצב זה, לא היתה עוד, לסברת ב"כ התובעת, תועלת במימוש המשכון על זכויות בוטרוס בנכס.
היות שהתובעת הסתמכה בעת מתן ההלוואה, בין היתר, על התחייבות המוכרים, טענה, כי היא זכאית לסעד של צו עשה, אשר יחייב את הנתבעת להעביר את הזכויות על שם בוטרוס, ולרשום משכנתא לטובת התובעת, ולחילופין, אם ייקבע שההסכם בוטל, זכאית התובעת לטענתה, לסעד של השבת הסכום שהובטח באמצעות התחייבות המוכרים, בהתאם להתחייבות הנתבעת בסעיף 3 להתחייבות האמורה.
בסיכומיה טענה התובעת, בין היתר, כי התברר לה שההסכם נערך ע"י הנתבעת וע"י בוטרוס, מתוך כוונה להונות את התובעת, ולהעשיר את הנתבעים על חשבונה. התובעת טענה בהקשר זה, כי ההסכם הינו חוזה למראית עין, והיות שהיא הסתמכה עליו, כאשר העמידה הלוואה לבוטרוס, הרי שהיא זכאית לסעדים האמורים.
3. הנתבעת טענה בכתב הגנתה בין היתר, כי התביעה התיישנה עובר להגשתה, משום שמן המועד שנועד להעברת הזכויות על שם הנתבעים ע"פ ההסכם - 24.11.95, ועד מועד הגשת התביעה, חלפו למעלה משבע שנים, וכן חלפו למעלה משבע שנים, מן המועד בו העבירה התובעת לנתבעים, לטענתה, את כספי ההלוואה.
יצוין, כי הנתבעת הגישה בקשה לדחיה על הסף מחמת התיישנות, אולם בהמשך הסכימו הצדדים, כי המחלוקת לענין זה תוכרע בפסק הדין.
הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה, את עצם כריתת ההסכם הנטען. לטענתה, לא התכוונה להתקשר בהסכם זה, לא קיבלה את התמורה האמורה בהסכם, לא התכוונה מעולם למסור את החזקה בביתה לבוטרוס, לא התבקשה לעשות כן, וממילא לא עשתה זאת. לטענתה, ההסכם גם בטל, משום שלא שולמו המיסים בגינו.
הנתבעת ציינה, כי היא סובלת מפגיעת ראש, ומוכרת כנכה בשיעור 100% ע"י המל"ל, ולטענתה,
"...נפקויות נכותה הינן, בין היתר, אי-הבנה מלאה של נושאים מורכבים כגון עיסקת-מכר של זכויותיה בביתה וכן תלות גבוהה באנשים בניהול ענייניה".