פסק-דין בתיק ת"א 3451-08

1.                 התובעת חברת רונאימר, חברה לנייר בע"מ, מיייבאת ומשווקת נייר וקרטון ביקשה לבצע הובלה של מלאי נייר ממחסן "טבת" במושב חגור למחסן התובעת בפארק תעשיות ראם ביום 30.7.07. לצורך ביצוע ההובלה שכרה את שירותי נתבע מס' 1, מר פריד חאג' יחיא. במהלך ההובלה שבוצעה במשאית אליה חובר נגרר, תוך כדי נסיעה נפלה סחורה ומרביתה ניזוקה. שמאי התובעת קבע שהערכת הנזק עומדת בסך 17,523 יורו ליום האירוע.  משכך הגישה התובעת התביעה כנגד מר חאג' יחיא וכנגד הנהג מר נואף גמהור בסך 113,484 ש"ח הכוללת הערכת הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי, עלות שחרור והובלת המטען מנמל אשדוד למחסני "טבת" בשיעור 4.5 % - בסך 4887 ש"ח ושכ"ט השמאי בסך 2700 ש"ח .  כמפורט בכתב התביעה הנתבעים התרשלו בהובלת המטען.

2.                 הנתבעים בכתב הגנתם טענו שהסחורה הועמסה בצורה לקויה על המשאית על ידי אנשי התובעת. עוד טענו שקיים להם כיסוי ביטוחי ומשכך הגישו הודעת צד ג' כנגד כלל חברה לביטוח וכנגד סוכני הביטוח שלהם הרון כיתאני והדיל תלאווי.

3.                 צדדי ג' בכתבי הגנתם טענו שהאירוע אינו מכוסה כלל בפוליסה בהתאם לתנאיה.

4.                 לאור טענות הנתבעים בכתב ההגנה ביקשה התובעת לצרף את חברת "טבת" כנתבעת נוספת בהסכמת הנתבעים. חברת טבת טענה בכתב הגנתה שאנשיה לא היו מעורבים כלל ועיקר בהליך ההעמסה.

5.                 בדיון ההוכחות שהתקיים לאחר שנחקרו העדים הסכימה התובעת לדחיית התביעה כנגד נתבעת מס' 3.

6.                 אחריות נתבעים מס' 1 ו-2 לאירוע:

            הנתבעים הם שנשכרו לביצוע עבודת ההובלה ע"י התובעת ומשכך היה עליהם לבצע העבודה באופן מקצועי כפי שמצפים אנו מבעל מקצוע מיומן ומקצועי.

            הנתבעים טענו שעובדי התובעת הם שהיו במקום ונתנו הוראות לקשירת המטען. כך העיד נתבע מס' 2, הנהג, שמר שלמה מהתובעת היה במקום ההעמסה.

            מר שלמה בן יעקב מנהל הלוגיסטיקה של התובעת שב והעיד שכלל לא נכח במחסן טבת ביום האירוע,  אלא היה במחסן התובעת בפארק ראם (ראה עמ' 6 שורות 117-18 לפרוטוקול). כן העיד שלא היה במקום איש מהתובעת. עדותו היתה ברורה ובית המשפט נותן בה אמון מלא. עלי לציין שעד זה אינו עובד עוד אצל התובעת, ולא הוכח כל ענין שלו בתוצאות הליך זה.

            חיזוק לעדותו מוצאת אני בעדות מר אורי רונן, ממנהלי התובעת שהעיד אף הוא שמר בן יעקב היה אותה עת במחסני התובעת בפארק ראם, התקשר אליו משם ומסר לו אודות האירוע שקרה.

            נתבע מס' 1 העיד שלא היה במקום האירוע במחסני טבת וכי כל מה שיודע נמסר לו מאחרים (ראה עמ' 18 שורות 18-20).

             לא אוכל ליתן אמון בעדות נתבע מס' 2, הנהג,  שכן בתצהירו הצהיר שהסחורה הועמסה על ידי אנשי התובעת (ראה סעיף 4) בעוד שבית המשפט העיד  שמי שהעמיס את המטען על המשאית היו עובדי המחסן, דהיינו עובדי נתבעת מס' 3 (ראה עמ' 25 שורות 19-20). לא קיבלתי ממנו כל הסבר לשוני מהותי זה.  בעדותו בבית המשפט לא התייחס כלל להימצאות אנשי התובעת במקום כאשר העיד על מה שהיה כאשר הגיע למקום להעמיס המטען.  רק לאחר שנשאל השיב שראה שם את מר בן יעקב מהתובעת. (ראה עמ' 26 שורות 31-32). מאחר ועדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות מר בן יעקב המקובלת עלי, איני יכולה לקבלה.

מסקנתי הינה שבמקום לא היו כלל עובדי התובעת.

7.                 לענין האירוע הצהיר הנתבע מס' 2 בתצהירו שאנשי התובעת הם שהתעקשו על צורת העמסת הסחורה ובכמות, כן התייחסו בזלזול לסחורה מאחר וטענו שמדובר בחומר ישן לא בשימוש. הוא סירב לבצע ההעמסה עקב הסיכון הטמון בה, כאשר כבר בעת העמסה נפלו מס' משטחים והם הוחזרו למשאית. מכלתחילה לטענתו היה ברור שהמטען אינו יציב (ראה סעיפים 4, 5 לתצהירו).

            בבית המשפט כלל לא העיד נתבע מס' 2 שאנשי התובעת הם שנתנו הוראות כיצד יועמס המטען. הוא העיד שאנשי נתבעת מס' 3 העמיסו המטען ואילו הוא קשר המטען.  הוא לא טען שהמטען הועמס שלא כשורה, או שהיה בלתי יציב מלכתחילה. נהפוך הוא, מעדותו עלה שכאשר יצא לדרך לא היו לא כל טענות כנגד קשירת המטען ולא אמר דבר לענין צורת הקשירה:

"ש.     אתה במקום לפני שנסעת אמרת למישהו במקום אני ממליץ לא לקשור את הנייר ככה?

ת.        לא אמרתי לאף אחד". (ראה עמ' 26 שורות 24-25).

            בהמשך העיד שכאשר יצא לדרכו סבר שהכל כשורה (ראה עמ' 26 שורות 5-6 לפרוטוקול).

            הנתבע מס' 2 העיד שקשר המטען הן בחבלים והן בחגורות ( עמ' 26 שורות 7,8). כאשר עומת עם העובדה שבתמונות שצילם נתבע מס' 1 ניתן לראות שהמטען שנפל אינו קשור בחגורות אלא רק בחבלים השיב שחבלים טובים יותר מחגורות(ראה בשורות 17-21).