1. התביעה שלפני עניינה סכסוך שכנים המתנהל, בין היתר, בבית משפט זה במשך תקופה העולה על 5 שנים ומתפרש על פני עשרות רבות של מסמכים ובקשות.
2. הצדדים הינם בעלי זכויות חכירה לדורות בחלקה הידועה כחלקה 387 בגוש 6740 שהינה מגרש בשטח של 486 מ"ר הנמצא ברחוב החיל 10 בחולון (להלן:
"החלקה"). על החלקה בנויות שתי יחידות דיור צמודות קרקע. ביחידה החזיתית מתגוררים התובעים (להלן:
"היחידה הקדמית") וביחידה העורפית מתגוררים הנתבעים (להלן:
"היחידה העורפית"). זכויות הצדדים בחלקה הינן בבעלות קרן קיימת לישראל, ורשומות במושע. לא קיים הסכם בדבר אופן השימוש והחזקה בחלקה.
3. עיקר המחלוקת שבין הצדדים הינו בדבר אופן המעבר מרחוב החיל אל היחידה העורפית. הגישה היחידה האפשרית מהרחוב ליחידה העורפית הינה דרך השטח של היחידה הקדמית (להלן:
"שביל הגישה").
4. הנתבעים, המעוניינים בהסדרת שביל הגישה, הגישו בקשה להיתר בנייה לועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון. לאחר הליכים ארוכים בפני רשויות התכנון והבניה ניתן על ידי הרשויות המוסמכות היתר בנייה המאפשר בניית קיר בתוך החלקה אשר יצור הפרדה בין שתי היחידות, באופן שיתאפשר מעבר מהרחוב ליחידה העורפית דרך החלקה (להלן
"קיר ההפרדה").
5. בניית קיר ההפרדה ויצירת שביל הגישה באופן שיתאפשר מעבר ליחידה העורפית, גורע משטחה של היחידה הקדמית. משכך, הגישו התובעים ביום 6.9.2005 את כתב התביעה המקורי כנגד הנתבעים, וכן כנגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה וקרן קיימת לישראל ובמסגרתה עתרו ליתן סעד הצהרתי בדבר ביטול היתר הבניה שניתן על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה וליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לפגוע בזכויותיהם הקנייניות של התובעים על דרך של בנית גדר/קיר הפרדה.
6. בד בבד, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעים. כבוד השופט אורנשטיין בהחלטתו מיום 7.9.2005 קבע כי:
"אין חולק כי לא קיים הסכם שיתוף או הסכם אחר, המסדיר את אופן השימוש בחלקה וממילא האוסר על מעבר במקרקעין ליחידה העורפית. סבורני כי גם אם היה הסכם כאמור, וגם אם היתה נקבעת בו תניה לפיה לא תהיה זכות מעבר ליחידה העורפית דרך המקרקעין, דינה להתבטל כל עוד לא תובטח זכות קניינית המאפשרת גישה בשביל השכן ליחידה העורפית ואבהיר. כאמור הגישה הנוכחית הינה רק דרך שביל השכן מבלי שיש מחוייבות של החלקה הסמוכים למתן זכות מעבר של קבע כגון זיקת הנאה, ומכל מקום המבקשים לא הציגו כל ראיה לכך. עצם העובדה כי המעבר קיים בפועל, אינה מהווה ראיה מספקת לכך שקיימת זכות כאמור. העתרות לבקשה משמעה שאם בעל המקרקעין הסמוכים יחליט שאינו מתיר יותר את השימוש בשביל השכן,
לא תהיה כל גישה ליחידה העורפית!!! למותר לציין כי זו תוצאה שהדעת אינה סובלת. כאשר נשאל בא כוח המבקשים הכיצד ניתן יהיה להגיע במקרה כאמור ליחידה העורפית, לא היה מענה ענייני".
7. ביום 4.9.2006, ובהתאם להסכמת הצדדים, מינה כבוד השופט אורנשטיין את השמאי נתן בן חיים כמומחה מטעם בית המשפט לצורך הגשת מפת מדידה המחלקת את החלקה בין הצדדים בהתאם לזכויותיהם הקנייניות ובאופן שיתאפשר מעבר מחזית החלקה ליחידה העורפית. עוד הוסכם בין התובעים לבין הנתבעים כי התביעה כנגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה וכנגד מינהל מקרקעי ישראל תידחה.
8. במסגרת חוות דעתו של השמאי בן חיים הוצעו שתי הצעות לפתרון הסכסוך שבין הצדדים. דא עקא, כבוד השופט אורנשטיין בהחלטתו מיום 16.8.2007, קבע כי לא ניתן לאמץ את חוות דעתו של השמאי בן חיים מאחר והמוצע בה לאופן חלוקת החלקה איננו תואם את הזכויות הקנייניות של הצדדים, ואילו הסכמת הצדדים למינויו הוגבלה לתאימות לזכויות קנייניות. עוד קבע כבוד השופט אורנשטיין, כי נוכח הקשיים עליהם הצביע המודד בן חיים, נראה כי לא ניתן ליישם את הזכויות הקנייניות של הצדדים במלואם על ידי חלוקה. משכך הורה על המשך שמיעת התיק.
9. בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט מנהיים ביום 15.10.2007 הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, אשר קיבלה תוקף של החלטה, ולפיה נקבע, בין היתר, כי:
"ההליכים בתיק יוקפאו למשך 45 יום מהיום על מנת לאפשר לב"כ הצדדים לפנות למינהל מקרקעי ישראל כדי להסדיר את זכויות החכירה של הצדדים במקרקעים לרבות בשטח החצר הכלול בהם. במסגרת זו יוסדרו חלוקת השטחים בין בעלי הדין, יוגדר שטח החלקה הכולל, יוגדר השטח הצמוד לכל צד ותקבענה זיקות הנאה או זכויות מעבר לפי הצורך".
10. בעקבות ההסכמה, פנו הצדדים למינהל מקרקעי ישראל ובמכתבו מיום 3.12.2007 נכתב כי
"לאחר בדיקת תיקי המינהל עולה כי מדובר בחלקה בה בעלי הזכויות רשומים במושע היינו, אין זכויות מוגדרות לאף אחד מהשכנים בחלקה הנ"ל. המינהל ממליץ לבצע רישום בית משותף לצורך ייעול הרישום והקלה בביצוע פעולות עתידיות בחלקה זו. כמו כן, ביצוע הרישום יתן מענה לסכסוך השכנים הנמשך זה כבר מספר שנים".
11. נוכח מכתב המינהל, התקיים ביום 10.1.2008 דיון בפני כבוד השופט מנהיים, אשר קבע בהחלטתו כי מאחר וכתב התביעה איננו כולל סעד של פירוק שיתוף, הרי שלא ניתן להורות על רישום בית משותף, ומשכך התיר לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן.
12. ביום 10.3.2008 הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו עתרו התובעים ליתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים אשר ימנע פגיעה בזכויותיהם הקנייניות וכן עתרו להורות על פירוק שיתוף במקרקעין.
13. כל ניסיונות בית המשפט, על כל מותביו, לנסות ולהביא הצדדים לסיום הסכסוך בכל דרך, לרבות על דרך של פירוק שיתוף בדרך של מכירת המקרקעין, לא צלחו. משכך, קבע כבוד השופט מנהיים את התיק להוכחות.
14. ביום 30.5.2010, ובטרם שמיעת הוכחות בתיק, נערך על ידי ביקור במקום. נוכח נכונותם של התובעים למנות שמאי לצורך קביעת ערכו של שביל הגישה, מחד, ונכונותם של הנתבעים לשלם עבורו, מאידך, הוסכם בין הצדדים על מינויו של שמאי מטעם בית המשפט (ראה פרוטוקול ביקור במקום).
15. עם זאת, נוכח טענת התובעים כי באפשרות הנתבעים לעבור בשטח שממזרח ליחידה, אשר לטענתם הינו שטח בבעלות הנתבעים, הוסכם בין הצדדים כי בטרם ימונה שמאי, הבעלים לשעבר של היחידה שממזרח, הגב' אגמי, תוזמן למתן עדות בבית המשפט וככל שמעדותה יעלה כי הנתבעים אינם יכולים לעבור אלא דרך שטח היחידה הקדמית, הרי שיבנה קיר ההפרדה כדלקמן:
" . . . מוסכם כי יוקם קיר הפרדה בשביל המחלוקת בהתאם להיתר הבניה באופן שהנתבעים יוכלו לעשות שימוש בלעדי בחלק המזרחי והתובעים בחלק המערבי של הקיר.
כמו כן, מוסכם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, שהינו שמאי או מודד, אשר חוות דעתו תהא
מכריעה והוא יקבע את תשלומי האיזון בכל השטח שבבעלות התובעים והנתבעים,
ככל שיש מקום לתשלומי איזון.