השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא, האם העובדות המפורטות בכתב התביעה מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:
"החוק").
רקע
1. התובע, יליד 1972, הגיש נגד הנתבעת תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, על פי הנטען, בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.2.05. בכתב התביעה נטען, כי התובע, שעבד כנהג אוטובוס דאז, סיים את מסלול נסיעתו, עצר את האוטובוס והחל בביצוע סריקה בטחונית לקראת המשך נסיעתו בחזרה לנצרת. התובע החל בסריקה הבטחונית תחילה בתוך האוטובוס, כאשר הוא בודק במבט עין תוך כדי הליכה צד אחד של המושבים, ומשהגיע לצד האחורי של האוטובוס ירד במדרגות כדי לבדוק את המדרגות, ועל מנת שיוכל גם משם להביט ולבדוק מתחת למושבים. משסיים בדיקת המדרגות ועמד לעלות בחזרה לאוטובוס להמשך בדיקת המושבים מהצד השני בדרכו למושב הנהיגה להמשך נסיעתו, החליק במדרגות האחוריות ונחבל בכתף יד ימין (להלן:
"התאונה").
2. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את עצם אירוע התאונה. עוד הוסיפה הנתבעת, כי נסיבות התאונה, המוכחשת כשלעצמה, אינן מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק.
3. ביום 24.3.2011 התייצבו הצדדים לישיבת קדם משפט בפני, במהלכה חזר ב"כ הנתבעת על עמדתו לפיה נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה אינן מהוות תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. מאחר שנסיבות האירוע, כפי שנטענו בכתב התביעה, מעוררות ספק בשאלה אם הן עונות על הגדרת תאונת דרכים, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב בשאלה משפטית זו. אם ייקבע שהעובדות הנטענות אינן מהוות תאונת דרכים, דין התביעה להידחות. ברם, אם ייקבע שעובדות אלו אכן מהוות תאונת דרכים, יהיה צורך לקבוע את התיק לשמיעת ראיות בשאלת עצם אירוע התאונה.
טענות הצדדים
4. ב"כ התובע טען, כי היות והתאונה אירעה בזמן עלייתו בחזרה לאוטובוס, גם אם היתה תחילה לצורך המשך פעולת הסריקה, הרי משהתכוון התובע בסיום פעולות הסריקה להמשיך בנסיעתו, יש לקבוע כי האירוע נכנס להגדרת תאונת דרכים. התובע אינו חולק על כך שהסריקה הבטחונית כשלעצמה אינה באה בגדר שימוש ברכב מנועי כפי שנקבע ברע"א 9084/05
אגד בע"מ נ' יעקב ניטל, אך להבדיל מנסיבות פסק דין זה, במקרה שלפנינו ישנה פעולה של
עליה
לרכב שבאה בגדרו של
השימוש ברכב
.
לטענת התובע הוא התכוון לעלות לאוטובוס שהיה עדיין מותנע, כדי להמשיך בנסיעתו על הקו, תוך שהוא מבצע סריקה בטחונית למושבים במבט עיניים תוך כדי הליכה בחזרה למושב על מנת להמשיך בנסיעתו. לגישתו, אין לערוך הפרדה מלאכותית למקרה בו התובע עולה לאוטובוס לצורך נסיעה, לבין המקרה שלפנינו שבו הוא היה אמור לבצע בדיוק אותו רצף של פעולות ובנוסף לבצע סריקה בטחונית לפני הנסיעה. מאחר שהנסיעה היא למטרת תחבורה, הרי מדובר בנזק גוף, שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ועל כן האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק. התובע הפנה לת"א 11155/08
בנון נ' איילון חברה לביטוח, שם נפל נהג האוטובוס עת ירד מהאוטובוס לאחר שסיים את הסריקה הבטחונית, והתאונה הוכרה כתאונת דרכים.
5. ב"כ הנתבעת טען מנגד, כי אין מחלוקת שהתובע בדק צד אחד של המושבים, ירד במדרגות כדי לבדוק את הכיסאות, והסתכל משם מתחת לכיסאות. לאחר מכן ביקש לעלות על מנת להמשיך את הבדיקה ולהסתכל לצד השני שלא בדק קודם, ואז הוא נפגע. הנתבעת אינה חולקת על כך שיסוד השימוש בהגדרת תאונת דרכים מתקיים, אך לגישתה יש לדחות את התביעה היות והאירוע נעדר היסוד שעניינו
"למטרות תחבורה". לטענת הנתבעת, אין ספק כי התובע נפל במהלך ותוך כדי הסריקה הבטחונית, וכי בדיקת המדרגות היתה נדבך נוסף בסריקה הבטחונית. לטענתה, אי אפשר לנתק את העליה במדרגות האוטובוס מהסריקה הבטחונית ולחברה להמשך הנסיעה, כך שלא ניתן לראות באירוע כשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.
שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה
6. רלבנטית לענייננו ההגדרה הבסיסית של המונח תאונת דרכים, כפי שהובאה בסעיף 1 בחוק הפיצויים, שם הוגדר המונח תאונת דרכים בזו הלשון:
"
"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי
למטרות תחבורה".
אין רלבנטיות ליתר ההגדרה, אשר דנה בחזקות המרבות ובחזקה הממעטת, שכן אין מחלוקת כי האירוע אינו מקיים אחר היסודות של אף אחת מן החזקות המרבות או של החזקה הממעטת.
ההגדרה הבסיסית של המונח תאונת דרכים כוללת שישה יסודות. אין מחלוקת שחלק מהיסודות של ההגדרה הבסיסית מתקיימים, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם הירידה מהאוטובוס והעליה אליו בחזרה תוך כדי ביצוע הסריקה הבטחונית מהווה שימוש
"למטרות תחבורה". המחלוקת מתמקדת, אם כן, ביסוד "למטרות תחבורה", כאשר אין מחלוקת, כי כל יתר היסודות, לרבות יסוד השימוש, מתקיימים במקרה דנן.
7. פסק הדין הרלבנטי לענייננו הינו רע"א 9084/05
אגד בע"מ נ' יעקב ינטל (פורסם בנבו), שם נדחתה תביעת נהג אוטובוס אשר נפגע עת ביצע סריקה בטחונית בתוך האוטובוס. ביהמ"ש הגיע לתוצאה לפיה הסריקה הבטחונית באוטובוס אינה מהווה שימוש ברכב כמשמעות המונח בחוק הפיצויים. עוד נקבע כי הדבר אינו עונה על הדרישה "למטרות תחבורה":
"סריקה בטחונית מבוצעת על מנת להתמודד עם הסיכון הבטחוני הנובע מאיום הטרור, שגבה מחיר כבד ביותר מנוסעי האוטובוסים ונהגיהם. מטרת הסריקה - כאמור בתקנה 425א(א) בתקנות התעבורה - היא איתור "חמרי חבלה או חפצים חשודים כחמרי חבלה". הסיכון הבטחוני הנלווה לתחבורה הציבורית נובע מטיבם וממאפייני הפעילות בה: ריכוז רב של אנשים בשטח מצומצם, תנועה דינאמית של אנשים שאינם מוכרים לנהג פנימה והחוצה וכדומה. זהו סיכון הנובע מהמאפיינים של האוטובוס כרכב המשמש את הציבור (ראו עניין דודאי הנ"ל).
סיכון זה אינו תעבורתי באופיו, וכך גם ההתמודדות עם סיכון זה. האוטובוס מהווה זירה לאירועי טרור, וסריקה בטחונית מהווה סריקה של "הזירה הפוטנציאלית" - סריקה אם יש חפץ חשוד בתוך האוטובוס ו"מחוצה לו", כפי שמורה תקנה 425א(א) (ראו לעניין זה דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, פ"ד נז(3) 145 (2002)). אין זו הזירה היחידה בה עשויים להתרחש אירועי טרור.
... האוטובוס, תחנת האוטובוסים או המסעדה, מהווים זירה פוטנציאלית לפיגועי טרור, והסריקה הבטחונית באה לצמצם את הסיכון הזה ולא להגשים מטרה שהיא תעבורתית בעיקרה. החבלה במקרה זה - נזכור - נבעה מפגיעה בירכו של המשיב בדופן של כיסא, בעת שירד ממדרגה לצורך בדיקת מדפים גבוהים. פגיעה דומה בנסיבותיה יכולה להתהוות גם בזירות אחרות, שאינן כלי רכב. אין ספק כי צפיפות מקום באוטובוס עשויה להגביר סיכון זה, אך לא נראה שזהו סיכון תעבורתי המצדיק תוצאה שונה".
בית המשפט המשיך וקבע:
"הסעת נוסעים מהווה כמובן מטרה תעבורתית,
אך אין למתוח חיבור ישיר מן הסריקה הבטחונית למטרה התחבורתית. כאמור, הסיכון שאותו באה הסריקה הבטחונית לצמצם
הוא הסיכון הבטחוני ולא הסיכון התעבורתי. לא כל אסון המתרחש במהלך נסיעה מהווה תאונת דרכים. טענת המשיב כי לצורך הגשמת המטרה התחבורתית, עליו לקיים קודם לכן סריקה בטחונית, אינה מדוייקת. לבדיקה הבטחונית מטרה משלה. לנסיעה מטרה שלה, אחרת. קרבת הזמן והמקום אינה מביאה, במקרה זה, להתמזגות המטרות עד כי מטרת הסריקה הבטחונית תהפוך לתחבורתית. מקור חובת הסריקה הבטחונית בדין אינו מביא לתוצאה שונה לעניין מטרת הפעולה, הנקבעת לפי אופיה ומהותה של הפעולה".