בפניי תביעה נזיקית כספית, בסך של 101,538 ש"ח, בגין, כנטען על ידי התביעה, תקיפה ומעצר שווא.
מבוא
1. התובע, יליד 1981, סטודנט למנהל עסקים, עובד כסוחר בחברת השקעות פרטית בשוק ההון, נהג ביום 4.7.07 , בשעה 04.00 לפנות בוקר לערך , על קטנועו בדרך לביתו שברחוב בר כוכבא בתל אביב. כיוון נסיעתו של התובע היה ברחוב בוגרשוב, ממערב למזרח, וכאשר הגיע לרחוב בר כוכבא, פנה ימינה, תוך שהוא נכנס ב"אין כניסה", עד הגיעו לביתו, שברחוב בר כוכבא מספר 6.
2. בעת הגיעו לביתו, וכאשר צעד לעבר הכניסה, הגיח לעברו רכב ובו ארבעה שוטרים [הנתבעים 2-5, להלן - "
הנתבעים"]. לאחר דין ודברים בין התובע לנתבעים, אשר במהלכם הגיע למקום חברו של התובע, מר אמיר, הוכנס התובע לרכב הנתבעים, והובא על ידם לתחנת המשטרה במרחב ירקון, כשהוא אזוק בידיו [להלן - "
האירוע"].
3. מתחנת המשטרה במרחב ירקון, הועבר התובע לתחנת המשטרה במחוז מרכז ברחוב סלמה בתל אביב, שם ערך לו הנתבע 6 בדיקת נשיפה לשם גילוי ריכוז האלכוהול בדמו. על פי תוצאות הבדיקה ולאחריה, נערך לתובע שימוע, על ידי קצין המשטרה רב פקד עדי חלפון, והוחלט לשלול את רישיונו למשך 30 יום, ולאסור נהיגה בקטנועו למשך 30 ימים.
טיעוני התביעה
4. בכתב התביעה טוען התובע כי כאשר הגיח רכב הנתבעים לעברו, בעת הגיעו לביתו, אחד הנתבעים צעק לעברו "מה אתה עובר באין כניסה", וזאת ללא כל הזדהות מצידם, וללא כל ידיעה מצידו כי המדובר בשוטרים, ועל כן לא ייחס כל חשיבות לקריאתם, והמשיך לצעוד לעבר ביתו. לטענתו, הנתבעים נסעו ברכב אזרחי, לבשו בגדים אזרחיים רגילים, ולא היה כל פרט שעל פיו יכול היה לשער כי המדובר בשוטרים.
5. התובע, כך לטענתו, שהיה אותה עת בשביל הגישה לביתו, חש מאוים ומפוחד, כאשר הנתבעים החלו לנוע לעברו, וסבר כי המדובר בארבעה בריונים, שודדים או פרחחים, המבקשים להרע לו, ועל כן ביקש שיזדהו כי אכן הינם שוטרים. משכך, כך התובע, אחד הנתבעים הוציא מכיסו את ארנקו, הניפו גבוה מעל לראשו של התובע, והשיבו במהירות לכיסו, כך שלתובע לא היתה כל אפשרות אמיתית לדעת האם המדובר אכן באנשי משטרה, אם לאו.
6. בד בבד עם הנפת הארנק באוויר, אחזו אותו הנתבעים בכוח, והחל מאבק כוחות אלים, במהלכו, כך לטענת התובע, הנתבעים סטרו בפניו, היכו אותו, דחפו אותו, טלטלו את גופו, תקפוהו תקיפה של ממש, קיללו אותו, ולבסוף אזקו את ידיו מאחורי גבו, הכל תוך שימוש בכוח בלתי סביר ובניגוד לרצונו, גררו אותו בחוזקה לכיוון הכביש, בעוד התובע צועק ובטוח כי המדובר בחבורת פושעים שתוקפים אותו.
7. בשל עוצמת זעקותיו של התובע, הגיח בבהלה, כך בכתב התביעה, חברו של התובע, וגילה לתדהמתו את חברו כבול, מוקף בארבעה אנשים כועסים ונסערים. התובע הוכנס לרכב כשידיו אזוקות, וכאשר גופו חבול ופצוע, ואינו מבין כלל מדוע נעצר ומה פשר העניין. משכך, פנה אל הנתבעים וביקש הסברים למעשיהם, אך לא קיבל מהם כל מענה.
8. התובע טוען כי עבירת התעבורה שעבר לכאורה, איננה עבירת בת מעצר, ואינה מסמיכה את המשטרה לעצרו, באשר המדובר בעבירת קנס בלבד, ולא התקיימו התנאים הדרושים, לפי סעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו - 1996 לעצרו.
9. עוד לטענתו, כבלו אותו הנתבעים בניגוד לכל דין, בחלל רחוב המהווה מקום ציבורי, וללא קיום דרישות החוק, כאמור בסעיף 9א' לחסד"פ.
10. התובע ממשיך וטוען כי לאחר שהוכנס לרכב הנתבעים, הובהל לתחנה המשטרה במרחב ירקון, ונלקח אל תא השירותים שם בוצע בו חיפוש, ורק בשלב זה הזדהו בפניו הנתבעים כשוטרים הפועלים בצוות ברק 691.
11. מתחנת המשטרה הועבר התובע לתחנת המשטרה במחוז מרכז, שם נערכה לו בדיקת נשיפה, ולטענתו היה הוא אותה עת צלול לחלוטין בדעתו, חד במחשבתו, ופיכח לחלוטין.
12. התובע טוען כי מעשי האלימות הפיסית והמילולית של הנתבעים כלפיו, עולים כדי שימוש בכוח ובמתכוון כנגד גופו ונפשו, שלא בהסכמתו, תוך הפרת סעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). עוד לטענתו, הנתבעים שללו את חירותו שלילה מוחלטת ושלא כדין, בניגוד לרצונו, בין היתר על ידי אזיקים, ללא כל הצדקה, ובכך הפרו את סעיף 26 לפקנ"ז.
13. לשיטת התובע, העובדה כי כתב האישום שהוגש נגדו מעלה אישום אך בשל נהיגה בשכרות, מצביעה על כך כי לא היה כל צורך בהתנהגות אלימה כגון דא מצד הנתבעים כלפיו. ממילא, כך לדידו, השימוש במכשיר הינשוף הינו שימוש במכשיר בלתי חוקי.
14. בגין כל האמור לעיל מבקש התובע פיצויים מאת הנתבעים.
15. יצוין כבר כעת כי ביום 12.2.09 נתן בימ"ש זה החלטתו בבקשת הנתבעים 2-6 לדחיית התביעה כנגדם על הסף, בשל חסינות עובדי ציבור על פי סעיף 7א' לפקודת הנזיקין [
בש"א 175396/08], ונעתר לבקשה. משכך, נותרה התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד.
16. עוד יצוין כי ביום 7.10.09, ניתנה החלטה
בבש"א 218459/09 ולפיה לא תתקבל כל טענה כנגד חוקיות מכשיר ה"ינשוף", אשר נדונה זה מכבר בשעתו, ונדחתה, ואף לא הופיעה בכתב התביעה, ומשכך מהווה היא הרחבת חזית אסורה. על כן, כל טענות התובע בסיכומיו לעניין אמינות ומהימנות הבדיקה שבוצעה לתובע באמצעות הינשוף, לא תידונה במסגרת פסק דיני זה.