א.
רקע כללי תמציתי:
1. תובענה שטרית המבוססת על חמישה שיקים בסכום כולל של 412,000 ש"ח (קרן), אשר נמשכו על ידי הנתבעת, כדלקמן: (א) שיק ע"ס 82,400 ש"ח ז.פ. 15.5.06; (ב) שיק ע"ס 82,400 ש"ח ז.פ. 31.5.06; (ג) שיק ע"ס 82,400 ש"ח ז.פ. 15.6.06; (ד) שיק ע"ס 82,400 ש"ח ז.פ. 30.6.06; (ה) שיק ע"ס 82,400 ש"ח ז.פ. 15.7.06 (להלן - השיקים).
2. השיקים נמשכו מחשבונה של הנתבעת, נחתמו על ידה "על החלק" ונמסרו לבעלה המנוח, מר יצחק בהט ז"ל (להלן גם - המנוח). פרטי השיקים מולאו - כולם - על ידי מר נסים דג'לדטי, אשר קיבל את השיקים מהמנוח במסגרת עסקה למתן הלוואה חוץ-בנקאית כמשמעותה בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן - חוק ההלוואות). בין השאר רשם מר דג'לדטי את שמו כנפרע, בכל השיקים, ואף חתם על גב כולם בחתימת היסב (ר' בפרוטוקול, עמ' 51 שורה 2 ואילך).
3. מר דג'לדטי סיחר את השיקים לרו"ח רפאל עגיב, שהיה בזמנו שותף עסקי של מר דג'לדטי, במסגרת עסקאות הלוואה שנערכו ביניהם. מר עגיב, מצידו, פנה לתובע וביקש ממנו שינכה את השיקים "
כטובה אישית עבורי כחבר" (ר' בסעיף 6 לתצהירו של מר עגיב).
4. התובע נעתר לבקשתו של מר עגיב וקיבל לידיו את השיקים. התובע הפקיד את השיקים בחשבונו בבנק ביום 2.4.06 אך השיקים חוללו באין כיסוי מספיק/חשבון מעוקל. ביום 19.6.07 - כשנה לאחר חילולם של השיקים - הגיש התובע בקשה לביצוע השיקים בהוצאה לפועל, הן כנגד הנתבעת והן כנגד מר דג'לדטי.
5. בבקשת הביצוע נטען, במסגרת העובדות המשמשות עילה לבקשה, כי התובע אוחז בשיקים, שבחתימת יד הנתבעת ו"בערבות/בהסבת" מר דג'לדטי, אשר הוצגו כדין לפירעון ונשלחה הודעת חילול בגינם.
6. שני החייבים בבקשת הביצוע הגישו התנגדויות, אשר הדיון בהן אוחד לפניי. במסגרת ההתנגדויות העידו הנתבעת ובעלה המנוח. כאמור בהחלטה מיום 2.10.08 ההתנגדויות התקבלו בכפוף להפקדת ערובה בקופת בית המשפט, והכל כמפורט באותה החלטה (להלן - ההחלטה בהתנגדויות).
7. הנתבעת הפקידה את שנדרש ממנה לפי ההחלטה בהתנגדויות, אך מר דג'לדטי - שאף לא התייצב לדיון בהתנגדויות חרף דחייה שניתנה לפי בקשתו, ועל כן בא-כוח נאלץ להסתפק בטיעונים במישור המשפטי - לא עשה כן.
8. לפיכך ביום 11.2.09 ניתן פסק דין חלקי, בו נדחתה התנגדותו של מר דג'לדטי ושופעלו ההליכי ההוצאה לפועל נגדו (להלן - פסק הדין החלקי). להבדיל, התנגדותה של הנתבעת התקבלה ונקבע סדר הבאת הראיות בעניינה בהתחשב בנטל הוכחת טענות ההגנה, שבתובענה שטרית כגון דא רובץ לפתחה של הנתבעת.
ב.
עיקר טיעוני הנתבעת וראיותיה:
9. על פי גרסת בעלה המנוח של הנתבעת, אשר העיד לפניי בשלב ההתנגדות ונחקר נגדית מטעם התובע, במסגרת עסקיו הוא נדרש למימון חוץ-בנקאי. על רקע זה נוצרה ההיכרות בינו לבין מר דג'לדטי, שמדי פעם נתן לו הלוואות כנגד שיקים של הנתבעת, ובמשך הזמן נוצרו בין השניים יחסי ידידות ואמון.
10. לגרסת המנוח, בחודש פברואר 2006 או בסמוך לכך הוא נדרש לקבלת הלוואה חוץ-בנקאית נוספת, ועל כן פנה למר דג'לדטי אשר הבטיח ליתן לו הלוואה כנגד שיקים של הנתבעת.
11. לגרסת המנוח, הנתבעת אמרה לו כי היא חושדת ביושרו של מר דג'לדטי והפצירה בו שלא ליתן לו שיקים בטרם קבלת ההלוואה. ואולם, עקב מצוקתו של המנוח וחוסר הסכמתו של מר דג'לדטי ליתן הלוואה בטרם קבלת שיקים של הנתבעת לידיו, המנוח נתן למר דג'לדטי את השיקים - אשר הנתבעת מסרה לו, כשהם חתומים על ידיה - עוד בטרם קבלת ההלוואה. להוותו של המנוח, לאחר מסירת השיקים הוא לא קיבל ממר דג'לדטי כספים כלשהם כנגדם.
12. וכך הסביר המנוח את התנהלותו האמורה, בחקירתו הנגדית:
בניגוד לצ'קים אחרים, כעשרה שבגינם קיבלתי תמורה מלאה, במקרה הנוכחי, לגבי חמשת הצ'קים כפי שנמסרו לניסים, לא התקבלה כל תמורה וזה כנראה נבע מהאמון שנתתי כתוצאה מקבלת התמורה בגין הצ'קים הקודמים. בעיקרון, הוא לא היה נותן לי את אותו הכסף באותו מעמד שבו קיבל את הצ'קים. ההיגיון לעשות את הדבר הזה היה כי לא היה לי אפשרות אחרת לגיוס הכסף. הוא יצר אמון בעשרה צ'קים קודמים...
פניתי לניסים לביטול הצ'קים ולהחזרם, ובסיפורי אלף לילה ולילה ובטענה שהצ'קים מוחזקים פה ושם ולא יאונה לי כל רע, ויתרה מכך, טענתו הייתה שלא קיבלתי תמורה אז למה אני מודאג מהצ'קים. הוא הוסיף שלא אצטרך לשלם את תמורת הצ'קים לאור העובדה שלא קיבלתי תמורה... (ר' בפרוטוקול, עמ' 10 שורה 29 ואילך).
13. לאחר שהופקד השיק הראשון פנה המנוח למר דג'לדטי לקבלת הסבר, אך כזה לא נתקבל. במועד מאוחר יותר, לקראת סוף חודש יוני 2006, התקשר למנוח מר עגיב והציג עצמו כמי שעובד עם מר דג'לדטי. לגרסת המנוח, מר עגיב מסר לו כי קיבל את השיקים ממר דג'לדטי והעבירם לתובע כתשלום שכר טרחה אותו היה חייב לתובע.
14. מר עגיב טען בפני המנוח כי מר דג'לדטי רימה גם אותו, וביקש להגיע להסדר. ואולם, המנוח, כמו הנתבעת, לא היו מוכנים לכך שכן לא קיבלו תמורה כלשהי בעבור השיקים.
15. המנוח הוסיף וטען כי בנסיבות העניין הוא משוכנע שמר עגיב היה שותף לקנוניה עם מר דג'לדטי לגזול ממנו ומאשתו, הנתבעת, סכום עתק, קנוניה לה היה שותף גם התובע, שבנסיבות העניין ברור כי קיבל לידיו את השיקים ביודעו כי לא ניתנה בעדם כל תמורה.