פסק-דין בתיק ת"א 4221-09

מבוא

1. התובע, יליד 28.8.91, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 25.3.08.
2. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים.

הנכות

3.      לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונתה ד"ר מיכל עמית-כהן כמומחית רפואית מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

4. בחוות דעתה מיום 23.10.09, סקרה ד"ר עמית-כהן את ממצאי בדיקתה, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה ואת תלונותיו של התובע.
5. המומחית ציינה שבתאונה נפגע התובע כרוכב אופנוע ועל פי רישומי חדר מיון, סמוך לאחר התאונה התלונן התובע כי הוא לא יכול להזיז את ידו השמאלית. בצילומים נמצאה פריקה של הכתף ותחת סדציה נעשתה החזרה והוא שוחרר עם קיבוע בוולפו.
6. המומחית פירטה בחוות הדעת את הטיפולים שקיבל התובע ואת ממצאי הבדיקות שנמצאו במהלך השנים מאז תאונות הדרכים, וציינה כי לא הועברו תעודות מחלה.
7. אשר לבדיקה הקלינית שערכה, ציינה המומחית כי השרירים מפותחים בשתי הזרועות, לא נמצא דלדול של שריר הסופרספינטוס או של יתר שרירי הכתף. לא הייתה רגישות באזור המפרק, אין קושי בהתחלת תנועת אבדוקציה, אין קרפטציות בהנעת הכתף.  המומחית התייחסה לטווחה התנועה האקטיבי, וציינה כי נמצא טווח פסיבי מלא משמאל,  מבחן אפרהנסיה חיובי משמאל. מבחן מגרה שלילי. כן מצאה שלא הייתה בליטה של הסקפולה.
8. אשר לצילומים ציינה המומחית כי  בצילומי כתף שמאל מ- 18.2.09 נמצא לזיה ע"ש HILL SACHS.
9. בפרק הסיכום והמסקנות ציינה המומחית כי מדובר במצב של לאחר פריקת כתף שמאל, וכי סביר שמדובר במצב של תת פריקה. עוד ציינה המומחית כי התובע הופנה למרפאת כתף אולם לא פנה לבדיקה ולא נעשה המשך בירור כמו בדיקת M.R.I ארתרוגרפיה. נמצא כי בעברו היו שני דיווחים על כאבים בכתף שמאל אך לא דווח על פריקה. על רקע זה סברה המומחית כי עיקר נכותו של התובע קשורה לתאונה.
10. על יסוד ממצאיה העריכה המומחית כי בשל מצב שלאחר פריקת כתף שמאל עם תמונה קלינית המתאימה למצב של תת פריקות, נותרה לתובע בעקבות תאונת הדרכים נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי פרט 41(1)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"), בחלקו. לדעת המומחית יש לקבוע כי 1% מהנכות הינו בשל מצב קודם ו- 9% הינם בגין התאונה נושא התביעה.
11. לאחר הגשת חוות הדעת נשלחו למומחית על ידי הצדדים שאלות הבהרה. ביום 3.2.10 שלחה ב"כ התובע למומחית את ממצאי בדיקת MRI של כתף שמאל מיום 25.1.10 וכן תיעוד רפואי עדכני ממרפאת כתף בבית חולים הדסה עין כרם - אשר לא עמדו בפני המומחית בעת מתן חוות הדעת. ביום 7.2.10 השיבה המומחית כי הממצאים מצביעים על פגיעה חמורה יותר לעומת ממצאי הבדיקה הקלינית שצויינו בחוות דעתה. ממצאים אלו מתאימים לדעת המומחית למצב של חוסר יציבות ואפשרות לפריקה או תת פריקות. עוד ציינה המומחית בתשובותיה כי התובע הופנה על ידי רופאיו לניתוח ארתרוסקופי. לאור זאת קבעה המומחית כי יש להעלות את שיעור הנכות ל- 20% לפי פרט 41(1)א' לתוספת לתקנות במלואו, וכי יש צורך בקיום הערכה חוזרת לאחר עריכת הניתוח.
12. ביום 15.3.10 שלחה ב"כ התובע למומחית שאלת הבהרה - מה יהיה שיעור הנכות הצמיתה של התובע אם לא יעבור את הניתוח? ביום 15.4.10 השיבה המומחית כי שיעור הנכות יעמוד על 20% לפי פרט 41(1)א' לתוספת לתקנות במלואו.
13. ביום 3.8.10 שלח ב"כ הנתבעת שאלות הבהרה למומחית. ביום 18.8.10 השיבה המומחית כי הסיכונים לניתוח שאליו הופנה התובע הם הסיכונים הרגילים הכרוכים בהרדמה ובניתוח - כולל זיהום מקומי, חוסר הצלחה והחמרת כאבים. עוד השיבה כי סיכויי הצלחת הניתוח המדובר עומדים על 80% ואם התובע יעבור ניתוח זה בהצלחה נכותו תרד לשיעור של 10%. המומחית השיבה כי ניתוח כזה ניתן לבצע גם במסגרת הרפואה הציבורית.
14. ביום 12.9.10 שלחה ב"כ התובע שלחה למומחית שאלות הבהרה נוספות, בנוגע לסיכונים הכרוכים בניתוח, וביקשה שהמומחית תצרף מאמרים עליהם היא מסתמכת בהערכת סיכויי ההצלחה של הניתוח. ביום 26.9.10 ענתה המומחית כי הסיכונים הנפוצים הם זיהום, הגברת כאבים וחוסר הצלחה עם פריקה חוזרת. עוד הוסיפה כי מדובר בניתוח בהרדמה כללית ובעקבות ההרדמה קיימת סכנת חיים באחוזים מאוד נמוכים. אשר לזיהום העשוי להתפתח לאחר הניתוח, הוסיפה המומחית כי רוב הזיהומים ניתנים לטיפול אנטיביוטי אולם סיבוך של זיהום מעלה את הסיכוי לתוצאה לא טובה. המומחית הוסיפה כי קיים סיכוי נמוך לאפשרות שבעקבות הניתוח יפתח התובע "כתף קפואה" או "תסמונת כאב כרונית". המומחית השיבה בחיוב כי קיים סיכון שגם לאחר ניתוח ישוב התובע ויפרוק את כתפו; ולאחר ניתוח שלא צלח פריקה נוספת של הכתף תרע באופן משמעותי את תפקוד הכתף. המומחית צירפה 3 מאמרים לתמיכה בעמדתה בנוגע לסיכויי הצלחת הניתוח.

סירוב לביצוע ניתוח

15.  הצדדים נחלקו בנוגע למשמעות סירובו של התובע לעבור את הניתוח שעליו הומלץ ושאליו התייחסה המומחית בתשובותיה לשאלות ההבהרה.

16.  לטענת התובע, הנכות הרפואית שנותרה לו בעקבות התאונה הינה בשיעור של 19%. נטען שהנתבעת לא זימנה את המומחית להיחקר על חוות דעתה, ומכך ניתן להסיק שגם הנתבעת סבורה שהחקירה לא הייתה מועילה לתמיכה בטענותיה. התובע הפנה לפסיקה התומכת בטענתו לפיה אין מקום לחייב אותו לעבור את הניתוח.