תביעת שעילתה רשלנות רפואית. לטענת התובעת, גרמו הנתבעים לנזק רפואי צמית, בכריתת רחמה ונזקים חמורים נוספים, בהם מות בנה שנפטר 40 דקות לאחר לידתו.
רקע
1.התובעת, בת 23, בהריון שני, לאחר היריון ראשון תקין. בשבוע 39+3 להריונה, חשה בצירים, כאבים קשים ולחץ בבתן תחתונה. לפיכך, ביום 26.12.01, בשעה 04:00, פנתה לחדר מיון בית החולים סורוקה. זמן קצר לאחר מכן נבדקה ושוחררה לביתה, לאחר שנמצאה כי אינה בלידה פעילה. באותו יום, לפנות ערב, חזרה ופנתה לחדר המיון. סמוך לשעה 18:00 אושפזה, לאחר שבמהלך ניטור עוברי, נצפתה האטה אקראית חד פעמית בדופק העובר. להלן יפורטו הפעולות שבוצעו מהאשפוז, ובהמשך, ההחלטה על ביצוע השראת לידה ועד לתוצאה המצערת והטרגית ולפיה בנה הילוד נפטר 40 דקות לאחר לידתו, כטענת התובעת, (במוות קליני בלידתו כטענת הנתבעים) והאילוץ ולפיו להצלת חיי התובעת, נכרת רחמה, לאחר שהיה בו קרע ולאור דימום רב.
2.כאמור, בסמוך לאחר השעה 18:00, לאחר שנצפתה האטה אקראית חד פעמית בדופק העובר, (מ - 160 פעימות לדקה, ירד הדופק ל - 90 פעימות לדקה, למשך כ - 2.5 דקות), אושפזה התובעת להשגחה וניטור דופק העובר. עד לשעה 21:30, נצפו צירים לא סדירים, דופק עוברי תקין ופתיחת הצוואר נותרה ללא שינוי, 1 ס"מ. בשעה 21:30, ניתנה ההוראה להשראת לידה, אשר ביצועה החל בהוראה להכנסת קטטר אמברי לתוך צוואר הרחם, (מדובר בבלון שמטרתו יצירת גירוי מקומי והגברת הפעילות הרחמית לפתיחת הצוואר וכחלק מהשראת הלידה). הקטטר הוחדר בשעה 22:05.
לאחר חצות, כלומר ביום 27.12.01, בשעה 01:20, הועברה התובעת לחדר לידה עקב כאבים. במוניטור נצפתה התפתחות צירים סדירים. כשעתיים לאחר מכן, בשעה 03:45 הוחלט להגביר את קצב הצירים ע"י מתן פיטוצין לתוך הוריד. בשעה 04:40 קיבלה התובעת זריקה להקלת כאבים. בשעה 05:30, נצפתה פתיחה של 2.5 ס"מ. בשעה 6:30, נצפו צירים לא סדירים. ניתור עוברי, תקין. בשעה 08:50 הוגבר קצב הפיטוצין מ- 12 טיפות לדקה, ל - 16 טיפות. הפתיחה בשלב זה הייתה של 2.5 ס"מ. בשעה 10:10 המינון עלה ל - 20 טיפות בדקה. בשעה 11:30 צוין שהצירים כואבים מאוד. בשעה 11:40, פקיעת מי שפיר. בשעה 11:45, נרשם שיש ריבוי צירים, (פוליסיסטולה), שהפכו ממושכים. בשלב זה, מינון הפיטוצין הופחת ל-10 טיפות בדקה. בשעה 12:00 פתיחה גמורה, לפיכך, הופסקה הזלפת פיטוצין. בשעה 12:20 החל דימום מהנרתיק. בשעה 12:52 נולד ילוד זכר. 40 דקות לאחר מכן, הופסקו מאמצי החייאת הילוד. מעט לאחר מכן, הובהלה התובעת לחדר ניתוח, ורחמה נכרת להצלת חייה.
3.כאן המקום לחדד מספר מושגים רפואיים רלבנטיים. השראת לידה הינו מצב שבו היולדת אינה בלידה, ויש צורך רפואי לילד את העובר, להשפיע על הגוף ולגרום לו לפתח צירים. זירוז לידה הינו מצב שבו תהליך הלידה כבר החל ויש צורך רפואי בהאצת התהליך לאחר תחילתו. הגורם לצירים באופן טבעי בגוף הינו הורמון האוקסיטוצין. הפיטוצין הינו חומר המחקה את פעילות הורמון האוקסיטוצין. הפיטוצין מוזלף לגוף דרך הוריד ומטרתו הגברה והאצת התכווצויות הרחם. הזלפת הפיטוצין עלולה להביא לגירוי יתר של הרחם כמו גם עודף צירים, כלומר זירוז הלידה באופן שאינו מסונכרן עם מצב גוף היולדת.
מומחי ועדי הצדדים
4.כתמיכה בטענות התובעת הוגשה חוו"ד הגניקולוג, פרופ' יוסף שנקר. מטעם הנתבעים הוגשה חוו"ד הגניקולוג פרופ' גונן אוהל. התובעת תמכה טענותיה בתצהיר. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של ד"ר לאוניד זולוטניק, שהיה הרופא שהורה על השראת הלידה וכן תצהירו של פרופ' אלי מימון, שהיה בעת האירוע רופא בכיר במחלקת נשים ויולדות. במחלוקת שנפלה בין הצדדים, האם העובר היה בן 40 דקות במותו, כלומר נולד חי כטענת התובעים, או נולד במצב של מוות קליני כטענת הנתבעים, הוגשה מטעם התובעים חוו"ד של הנוירולוג פרופ' א. להט. מנגד ומטעם הנתבעים הוגשה חוו"ד הנוירולוג ד"ר אלי היימן. בשאלת הנכות הרפואית הנפשית, תמכה התובעת תביעתה בחוו"ד המומחה ד"ר רוברט אומנסקי. מנגד, הנתבעים צירפו את חוו"ד המומחית ד"ר נעה קרת. ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, ד"ר יעקב שוורצמן.
דיון
5. אקדים את המאוחר, מצאתי כי הנתבעים חרגו מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר, וגרמו בשל כך וברשלנות, לכריתת רחם התובעת ולכך שנולד ילוד במצב של מוות קליני . בהתאם, נפסקו נזקי התובעת , כפי שיפורט להלן .
טענות התובעת לרשלנות
6.לתובעת טענות ולפיהן ננקטו מהלכים רשלניים רבים, אותם ממקדת היא בנקודות המרכזיות וכטענתה: ההחלטה בדבר השראת הלידה - לא הייתה אינדיקציה לכך וההחלטה לא הייתה סבירה, שכן לא היה די בהאטת הדופק החד פעמית. ככול שהיה מקום לבצע השראת לידה, כיוון שהינה פרוצדורה מסוכנת, יש צורך בהוראה ברורה לכך. השימוש בקטטר אמברי להשראת לידה - אינו מקובל, ועלול לגרום לנזק לצוואר הרחם ולקרע ברחם. מתן פיטוצין- עצם השימוש, המינון המוגבר ומשך השימוש. מהלך בלתי תקין של הלידה- תוך זמן קצר לקראת השעה 12:00 פתיחה מלאה, מפתיחה של 2.5 ס"מ, דבר המדבר בעד עצמו למהלך לא תקין של הלידה. הדימום והקרע ברחם - מרגע שנצפה דימום, היה מקום לביצוע ניתוח דחוף, בשל חשש לקרע ברחם.
טענות הנתבעים לרשלנות
7.הנתבעים הכחישו טענות התובעת, כפי שיפורט להלן. הנתבעים משתתפים בצערה של התובעת על התוצאה הקשה, יחד עם זאת מייחסים את הדברים, לסיטואציה נדירה של "לידה חטופה", אשר בעטיה ישנה התרחשות שלא ניתנת לצפייה מראש, עקב מצב שבו תהליך הלידה מתקדם לפתע בתוך זמן קצר, מצב נדיר אשר במסגרתו לא ניתן להיערך ולתת מענה רפואי.
הסוגיות שבמחלוקת
8.הסוגיות המרכזיות, שיש להכריע בהן בתיק זה:
א. האם הייתה אינדיקציה לביצוע השראת הלידה?
ב.כיצד נוהלה השראת הלידה והקשר הסיבתי לתוצאה.
ג. האם התרשלו הנתבעים במניעת התוצאה הקשה?