א. התובע, קטין, יליד 8.3.1995, הגיש את תביעתו לפיצויי נזיקין עקב אירוע שהתרחש בתאריך 27.4.04 בטול-כרם (הרשות הפלסטינית), כאשר על פי הנטען בכתב התביעה יצא התובע מביתו כדי לקנות לחם לבית, וסנדוויץ' לעצמו, מן המכולת הקרובה לביתו. בדרכו נורה התובע, לגירסתו, בראשו, מתוך רכב משוריין של כוחות הביטחון של מדינת ישראל.
ב. ממקום האירוע הועבר התובע לבית החולים בטול-כרם, משם לבית החולים רפידיא בשכם, ובהמשך לבית החולים מקאסד בירושלים. מאז טופל התובע במספר בתי חולים ומוסדות רפואיים, כולל בבית חולים בירדן.
נטען בכתב התביעה שבאירוע נורה התובע בראשו, "כניסה" מן הצד הקדמי שמאלי של ראשו, ו"יציאה" מאחורה, תוך פגיעה מסיבית ברקמות המוח והרקמות הסובבות, דימום חזק במוח, ואובדן חלק גדול מעצם הגולגולת והקרקפת.
ג. עוד נטען בכתב התביעה שבמועדים הרלוונטיים לתובענה לא היו אירועים שחייבו ירי על-ידי כוחות הביטחון במקום, ובכל אופן, לא היו אירועים כאלה בהם השתתף התובע, או אירועים שמהם נשקפה סכנת חיים או סכנה מוחשית כלשהיא לחיילים או לכוחות הביטחון ואשר היה בהם כדי לחייב או להצדיק ירי, ובוודאי לא ירי כלפי התובע שנפגע כהולך רגל תמים.
ד. נטען מטעם התובע שהירי נגרם מחמת רשלנות או הפרת חובות חקוקות על-ידי הנתבעת או מי מטעמה, ושהשימוש בירי היה ללא צורך, ללא הצדקה, כשניתן היה לעשות שימוש בתחמושת פחות מסוכנת, שהירי היה ללא אזהרה, רשלני, ובניגוד להוראות הפתיחה באש, ומבלי שננקטו אמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה באנשים חפים מפשע.
ה. בכתב ההגנה שהוגש על-ידי הנתבעת, נטען שהתובע נפגע, ככל שנפגע, על-ידי מי מכוחות הביטחון, במסגרת של פעולה מלחמתית על-פי דין ולכן יש לסלק את התביעה על הסף בגין חסינות המדינה לפי חוק הנזיקים האזרחיים [אחריות המדינה], התשי"ב - 1952 (תיקון התשס"ב).
עוד נטען שהאירוע במהלכו נטען כי התובע נפגע התרחש בזמן פעולה שהיא "מעשה מדינה" ולמדינה פטור מאחריות בשל פעולה שבוצעה בהרשאה חוקית ובתום לב, לפי סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים.
ו. נטען עוד מטעם הנתבעת, שהתביעה הוגשה בגין אירוע שהתחולל בלב סערת הלוחמה האופפת את מדינת ישראל מזה כשש שנים (כתב ההגנה הוגש ביום 12.9.06), ובמסגרת הלחימה נקטה מדינת ישראל בשורה ארוכה של צעדי התגוננות ולחימה נדרשים, הכרחיים, ולגיטימיים, כדי להגן על שלום אזרחיה, וזאת מכוח זכות המדינה להגנה עצמית והגנה על אזרחיה ופעולות אלה הינן "פעולות מלחמתיות" לכל דבר ועניין.
כך גם יש לראות את האירוע בו נגרמו (אם אכן נגרמו) נזקיו של התובע עקב פעולת צה"ל הנטענת, דהיינו, פעולה במסגרת לחימתו של צה"ל בטרור המכה במדינת ישראל ולהגנה על אזרחי המדינה ותושביה.
על דרך החלופין נטען, שאם אכן יוכיח התובע נסיבות שלפיהן בוצעו מעשי תקיפה כלפיו שלא כדין וללא היתר, הרי שלטענת הנתבעת היא לא אישרה, לא אישררה, ואיננה מאשררת, מעשי תקיפה אלה.
ז. בנוסף נטען על דרך החלופין, שהאירוע נשוא הדיון התרחש מחמת רשלנות בלעדית או מכרעת של המשגיחים על התובע או הסובבים אותו, רשלנות שהתבטאה בכך שהם תקפו את חיילי צה"ל או כוחות הביטחון, נטלו חלק בפעילות עויינת, נמלטו או ניסו להימלט ממעצר או מעיכוב, שהו, או סובבו יחד עם חמושים או מפרי חוק וסדר או עם מי שתקפו את חיילי צה"ל, פעלו בניגוד להוראות הקיימות או האזהרות שניתנו על-ידי חיילי צה"ל או כוחות הביטחון, לא נקטו אמצעי זהירות כנדרש, חשפו את התובע לסיכונים במודע, למרות שצפו או צריכים היו לצפות שייפגע, נהגו ברשלנות, הפריעו לחיילי צה"ל, שהו מחוץ לבית בניגוד להוראות, הפרו עוצר או סגר או הגבלות תנועה שהפעילו כוחות הביטחון, התעלמו מקריאות לעצור, יצרו מצב כאילו הם עומדים לתקוף את חיילי צה"ל או כוחות הביטחון, לסייע לתוקפיהם, או ליידות אבנים, או לסייע למיידי אבנים או מתפרעים.
לחלופי חלופין נטען, שהמעשים או המחדלים של המשגיחים או הסובבים את התובע ניתקו כל קשר סיבתי בין הנתבעת לבין האירוע הנטען.
ח. נטען גם שאין הנתבעת חבה בנזיקין כלל, בין באחריות ישירה ובין באחריות שלוחית, וכן נטען שאם יתברר כי התובע נפגע על-ידי כוחות הביטחון, הרי הוא נפגע ממעשה שהוא בגדר פעולה מלחמתית, שפעולות החיילים או כוחות הביטחון היו סבירות ונועדו להגן על עצמם או על אחרים מפני שימוש בכוח שלא כדין, שפעולות הנתבעת או שלוחיה היו סבירות ונועדו לקיום החוק והסדר הציבורי, שלחיילי צה"ל נשקפה סכנת חיים ממשית או שהם האמינו בכך באופן סביר, שהירי היה דרוש באופן מיידי להצלת חיים עקב סכנה מוחשית מפני פגיעה חמורה שנשקפה לחיילים, שפעולות חיילי צה"ל לא חרגו ממידת הנחיצות הסבירה ושהפעולות נעשו תוך ביצוע הוראות כדין ונקיטת האמצעים הנדרשים על-ידי בעלי תפקיד, מיומנים או מתודרכים, ושהפעולות נעשו כדין ובתחום ההרשאה החוקית.
עוד נטען שאין לקבל את טענת התובע בדבר החלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" או של "דבר מסוכן".
ט. תיק זה נקבע בפני סגן הנשיא כב' השופט ג. גינת, אך בהחלטה מיום 24.6.09 קבע סגן הנשיא כב' השופט ש. ברלינר שלרגל יציאתו לשבתון של סגן הנשיא כב' השופט ג. גינת, מועבר התיק לטיפולי.
בהחלטה מיום 24.9.09 קבעתי שב"כ התובע יוכל להגיש תצהיר עדות נוסף, מעבר לאלה שהוגשו, ככל שיבחר בכך, וכן קבעתי את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. בנוסף, קבעתי את המועדים לשמיעת הוכחות הצדדים בתיק זה בשאלת החבות.
בהחלטה מיום 17.1.10, הוריתי לתובע להפקיד בקופת בית המשפט פיקדון בסכום של 18,000 ש"ח או ערבות בנקאית צמודת מדד בגובה סכום זה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבעת.
י. בישיבת בית המשפט מיום 25.3.10 שמעתי את עדותו של התובע (באמצעות מתורגמן) עמ' 15 עד עמ' 19 לפרוט'.
בהמשך, שמעתי את עדותו של עד התביעה מס' 2, חאזם עימאד שריף (באמצעות מתורגמן), עמ' 20 עד עמ' 28 לפרוט', כשתצהיר העדות הראשית של עד זה סומן ת/1, והוא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו.