1. התובע יליד 25.9.82 נפגע בתאונת דרכים ביום 7.10.05, בעת שנהג באופנוע שנפחו 1,000 סמ"ק (להלן: "האופנוע") בעוד שרשיון הנהיגה שלו מוגבל לאופנוע שנפחו עד 500 סמ"ק. הנתבעת היא המבטחת של האופנוע.
המחלוקת המהותית והעיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת החבות, האם נהיגתו של התובע מכוסה על ידי הנתבעת.
עמדת התובע
2. בכתב ההגנה נטען כי לא נפל פגם בכיסוי הביטוחי, כיוון שלאור תיקון תקנות התעבורה, אלה שהחזיקו ברשיון לאופנוע בנפח עד 500 סמ"ק זכאים לקבל רשיון לאופנוע ללא הגבלת נפח והדבר מלמד כי המחוקק לא ראה הבדל ממש בין דרגות הרשיון. טרם עריכת הביטוח, מסר התובע לנתבעת את פרטי רשיון הנהיגה, על כן, משעה שהביטוח הינו לתובע בלבד, ואיש מלבדו אינו רשאי לנהוג באופנוע והמבטחת ידעה את סוג רשיון הנהיגה ובדקה אותו, מנועה היא לטעון כנגד הכיסוי הביטוחי.
הנתבעת מנועה לכפור בכיסוי הביטוחי על בסיס התנאים המפורטים בתעודת הביטוח, בהיעדר פוליסת ביטוח. גם אם יקבע כי תעודת הביטוח היא שקובעת את תנאי הביטוח, אין בה לתמוך בהיעדר כיסוי ביטוחי, כיוון שלא מצויין בה כי הנהיגה ברכב מותנית בהחזקת רשיון נהיגה ולא מגבילה את רשיון הנהיגה לנפח כלשהו. לא ניתן ללמוד מתעודת הביטוח שהתנאים הם תנאים מצטברים ודי שהיה בידי התובע רשיון נהיגה לרכב הנקוב בתעודה, דהיינו באופנוע, ללא כל אבחנה לגבי נפח המנוע כדי להקים חבות.
בסיכומיו הוסיף התובע, כי אין לבחון החבות דרך חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ד-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), אלא הדרך הנכונה לבחון זאת, דרך חוזה הביטוח האישי שבין הצדדים, שכן התביעה אינה מכח חוק הפלת"ד.
3. פוליסת הביטוח עליה סומכת הנתבעת אינה רלוונטית כיוון שהעדה, טובה סמנה, עובדת הנתבעת העידה כי הפוליסה היא מתקופה של "אבנר", אלא שאבנר אינה מנפיקה פוליסות מאז שנת 2003, ולכן הפוליסות שלה אינן רלוונטיות יותר.
הנתבעת לא הגישה את פוליסת הביטוח לאישור המפקח על הביטוח, אף כי החוק דורש זאת, על כן לא היתה פוליסת ביטוח בתוקף במועד התאונה והנתבעת סמכה על הפוליסה הישנה של "אבנר". מאחר והחוק דורש שכל שינוי בפוליסת הביטוח יוגש לאישור המפקח על הביטוח והשינוי שנעשה בתעודה הוא שינוי מהותי, כיוון שבתעודה שהוצאה לנתבע נדרש בסעיף 7 רשיון בר תוקף לכלי הרכב "
הנקוב בתעודה" (נ/4) בעוד שבתעודה, טרם שינוייה נדרש רשיון בר תוקף לנהיגת כלי
"רכב מסוג הרכב הנקוב בתעודה". עסקינן בשינוי מהותי כיוון שבנוסח הישן, די היה להחזיק רשיון נהיגה לרכיבה על אופנוע ללא קשר לנפח המנוע, בעוד שהנוסח החדש מצמצם את הכיסוי הביטוחי והמבחן הוא לא סוג הרכב, אלא הרכב הספציפי בנתוניו כפי שמופיע בתעודת החובה.
4. אין בחוק הפלת"ד חבות של חברת ביטוח, שעה שמדובר בתאונה עצמית של הנהג. זכות הנהג מקורה בפקודת ביטוח רכב מנועי, על כן, תביעת הנהג מקורה בחוזה הביטוח וההוראות הרלבנטיות הן הוראות חוק חוזה הביטוח ולא חוק הפלת"ד (סעיף 25 לסיכומי התובע).
סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד אינו שולל זכותו של התובע לפיצוי כיוון שיש להחיל סעיף זה רק כאשר בהיעדר רישון נהיגה לרכב הספציפי טמון סיכון מיוחד בנהיגתו של הנהג ובענינינו אין הבדל בין תפעול אופנוע בנפח 500 סמ"ק לאופנוע בנפח של 1000 סמ"ק ואם קיים הבדל באופן התפעול, על הנתבעת להוכיחו.
באין פוליסת ביטוח לא הוכח שההוראה המצויה בס' 7(3) לחוק הפלת"ד מצוייה גם בפוליסה.
5. פוליסת ביטוח ותעודת הביטוח הינם שני מסמכים שונים ותעודת הביטוח אינה פוליסה, אלא אישור בדבר קיום הפוליסה ואין בה כדי לקבוע את הזכויות והחובות של הצדדים. גם אם נניח שתעודת הביטוח היא שקובעת את מערכת הזכויות והחובות של הצדדים, אומד דעתם האובייקטיבי היה שתעודת הביטוח תכסה את נהיגתו של התובע באופנוע. התובע סבר שמותר לו לנהוג באופנוע בנפח שמעל 500 סמ"ק. תעודת הביטוח אינה מפרטת איזה רשיון נהיגה נדרש וכל אותיותיה כתובים על גב התעודה, בניגוד לסעיף 3 לחוק חובת הביטוח המחייב הבלטות של הסייגים וההגבלות בפוליסה.
עמדת הנתבעת
6. לתובע אין רשיון נהיגה בתוקף לאופנוע מהסוג בו נהג שעה שנפגע בתאונת הדרכים ורשיון הנהיגה המצוי ברשותו איפשר לו לנהוג ברכב שנפח מנועו אינו עולה על 500 סמ"ק. יש לבחון את תחולת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד ואת ההוראות שבתעודת הביטוח או הפוליסה ודי אם על פי אחת מהן התובע לא זכאי לפיצוי, דין התביעה להידחות.
בתיקון לתקנות התעבורה עליו סמך התובע, אין כדי להקים חבות כיון שבעת ארוע התאונה, התיקון לא היה בתוקף. מדובר בתיקון מהותי ולא טכני. מכל מקום ומכל נקודת היבט שהיא, אין לתובע רשיון נהיגה באופנוע שנפח מנועו 1,000 סמ"ק.
די בהודאת התובע, בסיכומיו, שחוק הפלת"ד אינו חל בעינינו כדי להביא לדחיית התביעה, שכן תביעתו הוגשה לפי חוק הפלת"ד, כך אף התנהל הדיון. הוראות החוק חלות גם כאשר מדובר בתביעה בגין תאונה עצמית של נהג ועליו לבסס עילת תביעתו מכח העיקרון של יחוד העילה על סמך הוראות החוק. אם ברצונו לסמוך על הכיסוי מכח פוליסת ביטוח החובה, הזכות הסומכת על הפקודה לביטוח רכב מנועי הינה אותה זכות הקבועה בחוק הפלת"ד וסעיף 7(3) לחוק חל עליו.
סיכומי התובע הסומכים כולם על חוק חוזה ביטוח הינם הרחבת חזית ואין להיזקק להם. התובע לא שילם אגרה לתביעה חוזית על סמך הפוליסה. לתביעה לפי חוק פלת"ד נקבעה דרך מיוחדת לתשלום אגרה, בעוד שתביעה חוזית או ביטוחית חובה להגדיר את סכום התביעה ולשלם אגרה בהתאם. בכתב התשובה אמנם נטען כי עילת התביעה אינה סומכת על חוק הפלת"ד, אלא על עילה "חוזית - ביטוחית על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי". אלא שכתב התשובה נועד להביא עובדה חדשה לעובדה חדשה שנטענת בכתב ההגנה, ולא כך הדבר כאן. זאת בהתווסף ליחוד העילה על פי חוק הפלת"ד, ולפיו נשללת הזכות לתבוע בעילה חוזית או נזיקית, עסקינן בהרחבת חזית.
עילת התביעה לעולם נעוצה בחוק הפלת"ד, גם כשמדובר בתאונה עצמית של נהג, גם אם זכאותו לפיצוי מקורה בחוזה הביטוח. גם חוזה הביטוח אינו עומד בזכות עצמו, אלא סומך על חוק הפלת"ד. התובע נהג ללא רשיון נהיגה מתאים לאופנוע, על כן נהג ללא רשיון, ומכאן חל ס' 7(3) לחוק הפלת"ד.
דרגת הרשיון לאופנוע נובעת מהשוני בנפח המנוע. גם אם הנוסח בתעודת החובה לא היה משתנה והיה נשאר רישון נהיגה ל"סוג הרכב", עדיין נהג התובע ללא רישון, כיוון שלסוג הרכב בו נהג נעדר הוא רשיון. במקרים מעין אלה המטרה העונשית של חוק הפלת"ד גוברת על המטרה הסוציאלית שבו.
דין התביעה להידחות הן לפי ס' 7(3) לחוק הפלת"ד והן לפי ס' 7(5) שכן גם פוליסת הביטוח לפי ס' 7(5) מותנית ברשיון נהיגה. הפוליסה אינה יכולה להקנות זכות הנשללת על ידי החוק, אלא רק להוסיף על הגבלת האחריות. לא קמה חבות לנתבעת על סמך הסכמה לבטחו, כיוון שהחובה לפצותו מקורו בעבירה ואין הסכמה שיכולה להכשיר זאת. הנתבעת בודאי לא התכוונה ליתן חבות להתנהגות לא חוקית. התובע ביטח עצמו גם בקשר לסיכונים אחרים, לאו דווקא נהיגה, והפסיקה הכירה בזכאות לפיצוי שמקורו בשימוש ולא בנהיגה. התובע יכול היה גם להוציא רשיון נהיגה בתוקף למחרת היום.