פסק-דין בתיק ת"א 5211-08

1. בפני תביעה לפיצויים בשל הפרת זכותו המוסרית של התובע, בעקבות הפגיעה בשני פסלים שיצר אשר הועמדו בקריית גת. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם עירית קריית גת מחויבת לתחזק את הפסלים אשר רכשה מהתובע על פי מצבם המקורי, והאם התובע זכאי לפיצוי במידה והעיריה אינה עושה כן.

רקע

2. התובע, מר אבנר בר חמא (להלן- " התובע") הינו פסל המתגורר בקריית גת. הנתבעת, עיריית קריית גת (להלן- " העיריה") הציבה בשטחה במהלך השנים מספר פסלים מיצירתו של התובע. שניים מהפסלים הם נשוא התביעה.

הפסל הראשון, האנדרטה לזכר הנופלים (להלן- " האנדרטה") הוצב ביום הזיכרון בשנת 1998. האנדרטה הינה אתר המורכב מפסל גבוה מאלומיניום; שעון שמש ללא ציון השעות ופירמידה מאבן בגובה אדם, החצויה על ידי לוח מזכוכית שחורה עליו משתקף המבקר ועליו רשומות המילים 'בכל דור ודור'. משני צידי הפירמידה קובעו שמות הנופלים וסמלי המדינה, צה''ל והעיריה.

לטענת התובע, במועד כלשהו בשנים 2005-2006, שופצה האנדרטה באופן אשר שינה את עיצובה המקורי. פסל האלומיניום נצבע בצבע שאינו מתאים, אשר גרם להתקלפות הצבע; שעון השמש נצבע בצבע שונה מצבעו המקורי ומעגל השיש שהקיף אותו נשבר; האנדרטה שופצה כך שעל לוח הזכוכית הודבק לוח פח בצבע אפור שאינו מאפשר את השתקפות המבקר, המילים 'בכל דור ודור' הוסרו, ושמות הנופלים נצבעו בצבע אפור אטום אשר פגע במראם והפך אותם לבלתי קריאים.

הפסל השני, פסל הפרח, הוצב בשנת 1975. עם הזמן, התדרדר מראהו של הפסל וכל האזור בו הוצב הוזנח. במהלך עבודות גינון בסביבת הפסל נעקר הפסל ממקומו, הושלך לאשפה ולבסוף הועבר למחסני העיריה.

3. בין התובע לעיריה נערכו מגעים שונים במאמץ להביא לשיפוץ האנדרטה ופסל הפרח. במסגרת מגעים אלה נערכה פגישה בין התובע לבין ראש העיר, מר אבירם דהרי, ביום 18.9.07; כמו כן נערכה פגישה בעיריה ביום 10.10.07 בנוכחות התובע ובא כוחו ולנציגי העיריה. פגישות אלה לא הניבו תוצאות של ממש וחבל שכך.

4. ביום 22.7.08 הוגשה תביעה זו, במסגרתה תבע התובע את שיפוץ האנדרטה עפ"י המפרט המקורי שלה, תחזוקתם השוטפת של כלל הפסלים שהציב בעיר, הזמנת פסל חדש במקום פסל הפרח בעלות של 150,000 ש''ח, תשלום פיצויים של 200,000 ש''ח ללא הוכחת נזק, וכן תשלום על פי שיקול דעת בית המשפט בעבור פגיעה ברגשות ומוניטין של התובע. במקור כוונה התביעה גם כלפי ראש העיר קריית גת, אבירם דהרי, אולם נתבע זה נמחק מהתביעה ביום 1.3.11 לבקשת הצדדים. 

התיק הועבר לטיפולי ביום 27.9.11 ומיד, כשהיה ברור שאין סיכוי להסדר נקבע התיק לשמיעת ראיות. ביום 10.11.11 - שלוש שנים תמימות לאחר הגשת כתב ההגנה, ביום 2.11.08 - הוגשה בקשה לתיקון כתב הגנה בסמוך לשמיעת הראיות. ביום 19.12.11 קבעתי כי הבקשה לתיקון כתב ההגנה נדחית, משאיני סבורה כי יש בתיקון המבוקש בכדי להצביע על המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים; הוספתי וקבעתי כי נימוקים בהרחבה, ינתנו בפסק הדין.

טענות הצדדים

5. התובע מדגיש כי לכל אמן זכות מוסרית ביחס ליצירתו, זכות המדגישה את הקשר בינו לבין היצירה גם לאחר שנותקו הקשרים הכלכליים הראשוניים בינו למזמין. זכות זו והסעד בגין הפרתה עוגנו בחוק זכות יוצרים, תשס''ח - 2007 (להלן - " חוק זכות יוצרים"). זכות זו הוכרה אף בפקודה שקדמה לחוק. במגוון פסקי דין הוכרה חובתן של הרשויות לשמר את פסלי החוצות שבשטחן, וחובתן לפצות אמנים כאשר לא עשו כן.

התובע טוען כי האנדרטה מוזנחת ונעשו בה שינויים שלא בהסכמתו, ובכך נפגעה זכותו המוסרית ביצירה. מהנדס העיריה לא פיקח על שימורה של האנדרטה ואילו האחראי על שימורה כלל לא ידע כיצד היא צריכה להראות. העיריה אמנם טענה לחוסר תקציב, אולם לא הוכיחה זאת בהגשת דו''חות כספיים, מה עוד שבתקופה בה הוזנחה האנדרטה הוצבו שני פסלים חדשים בעיר.

באשר לפסל הפרח, העיריה הודתה כי הסירה אותו ולא הוכיחה טענתה כי הוא לא שומר בשל חוסר בתקציב. אף אם מותר היה לעיריה להסיר את פסל הפרח - טענה המוטלת בספק - ודאי שאסור היה לה להסירו באופן בו נעשה הדבר ללא תיאום עם התובע ותוך פגיעה ביצירה.

התובע סבור כי הוא זכאי לפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק של 100,000 ש''ח ללא הוכחת נזק, הן בשל אורך הזמן בו נמשכה הפגיעה באנדרטה, הן בשל עוצמתה של פגיעה זו, והן בשל הפגיעה בפרח, אשר הושמד. אף עוגמת הנפש והפגיעה במוניטין של התובע מצדיקים פיצוי זה.

6. העיריה סבורה כי דין התביעה להדחות, מאחר ולא פגעה בזכותו המוסרית של התובע או לחילופין, הפגיעה הינה בגבולות הסביר.

לשיטתה, התובע לא הוכיח כי העיריה הזניחה את פסליו או תיקנה אותם באופן לקוי. העיריה ביצעה פעולות תחזוקה באנדרטה, תוך נסיון לתאם אותן עם התובע; במהלך סיור ביולי 2007 בשיתוף נציגי העיריה ומשרד הביטחון, אף הביעו נציגי משרד הביטחון את הדעה כי האנדרטה מתוחזקת כראוי, ומכאן ניתן להסיק כי ככל שהיו פגמים הרי שהם תוקנו. ככל שבוצעו תיקונים שאינם תואמים את המפרט המקורי של הפסל, הרי שאלה בוצעו בטעות ובתום לב בשל מגבלות התקציב, וזכותה של העירייה לקבוע את סדרי העדיפויות הכספיים שלה.

בהתחשב בעובדה שבשנים הרלוונטיות העירייה היתה בגרעון תקציבי משמעותי, אשר אף הביא לכך שחלק ממשכורות העובדים לא שולמו - לא סביר לחייב את העירייה להשקיע משאבים כספיים בתחזוק הפסלים. בטענת התובע כי נרכשו באותן שנים שני פסלים חדשים אין ממש, שכן פסלים אלה נרכשו מתקציבים חיצוניים.

העיריה סבורה כי מאחר והתובע לא הציג ראיה כלשהי באשר לפסל הפרח, הרי שלא יצר בסיס לאחריות העיריה. פסל הפרח הוקם לפני 33 שנה; הוא הוצב מלכתחילה במקום צדדי, כאשר עם השנים המרכז המסחרי בו הועמד - ננטש והגינה בה הוצב נהפכה לחורשת בר. משבקשה העירייה לטפל בעשביה בחורשה, נעקר פסל הפרח בטעות. העיריה לא הבטיחה לתובע כי האנדרטה תשופץ לפי הנחייתו הבלעדית ויוזמן פסל חדש במקום פסל הפרח, ואין בסיס לחייבה לעשות כן.

העיריה עומדת על כך שעילות התביעה חוסות תחת פקודת זכות יוצרים 1924, מאחר ושיפוץ האנדרטה והרס פסל הפרח היו לכל המאוחר בשנת 2007 ואילו חוק זכות יוצרים נכנס לתוקף ביום 25.5.08. לפי הוראת סעיף 78(ג) לחוק, על פעולה ביצירה אשר נעשתה לפני יום התחילה תחול הפקודה הישנה. על פי פקודה זו, לא ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, ואילו התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק, ואף הודה בחקירתו הנגדית כי לא נגרמו לו נזק או פגיעה במוניטין כתוצאה מהפגיעה בפסלים. באשר לפסל הפרח, סוכם עם התובע כי יועמד פסל חילופי ואכן כך נעשה; בכל אופן, התובע אינו יכול לדרוש כי יזמינו ממנו יצירה חדשה בעלות של 150,000 ש"ח. בנוסף, התנהלותו של התובע מלמדת כי הוא מעוניין להתעשר על חשבון העיריה ואינו מעוניין בכנות בשיפוץ האנדרטה.