זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: חוק פלת"ד) בגין נזק גוף שנגרם לתובעת כשנפלה בתוך אוטובוס שבלם במפתיע ביום 15.4.05. המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לשיעור הפיצוי שכן הנתבעים מכירים בחבותם.
הנתבעים טענו לחוסר אמינות של התובעת, אשר חתמה על תצהיר בריאות שבו (כלשונה בחקירה הנגדית) "לא מצאה לנכון" לפרט לא פחות מארבע פגיעות קודמות שלה בתאונות דרכים
שבכולן סבלה פגיעות ראש. עוד טוענים הנתבעים שעוד לפני התאונה תועדו אצל התובעת כאבי ראש, סחרחורת בחילות וחולשה. לא מצאתי הסבר ממשי של התובעת להסתרת התאונות הקודמות ולא נראה שהיא אף הוטרדה מכך שנתנה תצהיר שאינו אמת. ענין זה רלבנטי להערכת עדותה.
האורטופד, ד"ר פרידמן קבע לתובעת 2% נכות בגין התאונה. עיון בחוות-דעתו מעורר אי נוחות. "
בהתנהלותה בחדר הבדיקה, בשיחתה עמי, בהודה ובלבישת בגדיה נצפתה יכולת תנועתית משופרת של הצואר לעין ערוך מכפי שעולה מבדיקתה הישירה..." משמע, בבדיקה, הציגה התובעת קשיים שאינם קיימים בפועל בפעילותה הטבעית. קשה שלא לראות בכך נסיון להטעות את המומחה (ובאמצעותו את בית-המשפט) כדי שיקבע לה נכות שלא מגיעה לה. במקום אחר ציין המומחה "
קיים פער וקושי בביצוע בדיקה ישירה של תנועות ע"ש צווארי וזאת בשל התנהלותה במהלך הבדיקה". לבסוף סיכם המומחה: "
ממצאי בדיקתה במרפאתי כיום אינם תואמים להפרעה אורגנית ממשית באיברי המטרה ע"ש צווארי ומותני אותם ניתן לקשור לאירוע ת"ד להוציא תלונות סובייקטביות על כאב באיברי מטרה אלה." חשיבותם של דברים אלה גוברת נוכח הויכוח שהתעורר בין הצדדים בעקבות חוות-דעתה של ד"ר הרינג - ונשוב להזכירם בהמשך.
הנוירולוגית ד"ר הרינג קבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 5% למשך שנה מהתאונה ואחר-כך, קבעה שלא נותרה לה נכות קבועה. קביעה זו של המומחית עמדה במרכזה של חקירה נגדית ממושכת מאוד ובלב סיכומי הצדדים. לשיטת התובעת, היא עדיין סובלת מכאבי ראש בחילות והקאות שהן תולדה של פגיעה נוירולוגית בעת התאונה. הנתבעת סבורה שספק אם בכלל נפגעה התובעת בראשה בעת התאונה, אך, ככל שסבלה מכאבי ראש עקב התאונה הם חלפו לאחר חודשים אחדים, ולמעשה חודשו התלונות על כאבי ראש זמן רב לאחר התאונה, בלי רצף ממשי של תלונות או טיפול - והכל בצמוד להגשת התביעה ולניהולה.
בתצהיר התובעת לא סופר אילו מאברי גופה נפגעו בתאונה. בתיעוד הרפואי שנערך בחדר המיון (מסמך 2) שאליו הגיעה התובעת ציינה האחות הממיינת כנראה (וההסתייגות היא בשל הקושי לפענח את כתב היד) "
נפלה באוטובוס. חבלה במותן ובראש". אלא, שבבדיקת הרופא, בתלונות ובממצאים אין כל איזכור נוסף של הפגיעה בראש, או של תלונות הקשורות לפגיעה בראש. בשני מסמכים רפואיים מהשבוע שאחרי התאונה (מסמכים 3,4) מוזכרים "כאבי ראש". בשני מסמכים נוספים (5,6) מוזכרת "חבלה בראש". מכאן ולהבא עולים תיאורים אחרים של התאונה, אשר לרוב מתייחסים אליה כאל "צליפת שוט" דווקא - ובהקשר של פגיעות בגב ובצוואר. ברור שאם נחבלה התובעת בראשה, לא היתה החבלה מלוווה בסממנים חיצוניים כלשהם וגם לא חייבה טיפול, אפילו לא ניקוי או חבישה. מכאן, שלכל היותר סבלה התובעת פגיעה מינורית מאוד בראשה בעת התאונה.
בתיעוד רפואי מצאתי תלונות אחדות הנראות רלבנטיות לענין שבמחלוקת בין הצדדים:
ביום 31.5.05 (מסמך 12) מוזכרים לחץ ברקות וכובד בעורף, הקאות, התפרצויות וירידה בריכוז. ביום 13.7.05 (מסמך 20) מוזכר לראשונה כאב ראש
מצחי, אך מצוינת ירידה בכאב הראש העורפי. ביום 24.8.05 (מסמך 31) מוזכרת לראשונה בחילה ומוזכרות שוב הקאות. מן הראוי לציין שבתיעוד הרפואי לא מעט מסמכים שנערכו בעקבות ביקורים אצל רופא המשפחה ד"ר אלטוב. אף שרופא זה תיעד את התלונות בצורה מדוייקת מצאתי שהוא הזכיר לראשונה "כאבי ראש"
רק ביום 20.1.07. כאבי ראש לא נזכרים כלל במסמכים שערך ביום 29.11.05: מסמך 41, ואפילו לא במסמך 43 - שהוא הפניה לנוירולוג! כך גם בימים 12.3.06 (מסמך 49) ו - 19.5.06 (מסמך 51). אף שבהפניית רופא המשפלחה לנוירולוג לא הוזכרו כאבי הראש, והדגש היה כמדומה על כאבי הצוואר והגב התחתון, מצאתי מסמכים שונים של הנוירולוג ד"ר פיטם העוסקים בכאבי ראש: מסמך 46 מיום 27.12.05, מסמך 53 מיום 19.9.06, מסמך 55 מיום 16.11.06, מסמך 60 מיום 20.1.07, מסמך 61 מיום 28.1.07 מסמך 62 מיום 22.11.07, מסמך 66 מיום 19.9.08, מסמך 68 מיום 9.2.09, מסמך 69 מיום 27.4.08. ד"ר פיטם מתאר כאבי ראש יומיים המלווים בבחילות ובהקאות, בחלק מהמסמכים הוא קשר אותם לתאונת הדרכים ובחלקם ציין שיש להם אופי מיגרני.
ד"ר הרינג סיכמה את חוות-דעתה כך:
"...
ביום 15.4.05 נפלה באוטובוס ונחבלה בראש. היתה במעקב נוירולוג עקב כאב ראש, כאב גב, סחרחורת, בחילה, הקאות, פחד לנסוע באוטובוס, התפרצויות וירידה בזכרון. בדיקות נוירולוגיות חוזרות כמו גם בדיקת
CT מוח היו תקינות.
בפני העלתה גב' לוי תלונות בדבר בחילה, סחרחורת, הפרעה בשווי המשקל וקושי בנסיעה באוטובוס, כמתואר בפרק פרש המקרה. הבדיקה על ידי היתה תקינה. בפרט בדיקה ווסטיבולארית מורחבת, אשר כללה, בין היתר, תמרון על שם דיקס- הולפייק ומבחן תעלות אופקיות, היתה תקינה.
נוכח האמור הריני סבורה כי גב' לימור לוי אינה סובלת מנכות נוירולוגית צמיתה עקב התאונה שבנדון. גב לוי זכאית לנכות זמנית בשיעור 5% למשך שנה. נכות זו מייצגת נאמנה את מכלול הפגיעה הנוירולוגית ממנה סבלה גב' לוי בעקבות החבלה שבנדון."
ד"ר הרינג התבקשה על-ידי בית-המשפט להעריך את נכותה של התובעת
כיום. דומה שלתלונות שהשמיעה התובעת בפני ד"ר הרינג חשיבות גדולה לענין זה.
אין זה סביר שלתובעת יש כיום נכות בגין מגבלה שהיא כלל לא ראתה לנכון להזכירה בפני המומחית בתלונותיה. והנה, בראש עמוד 2 לחוות-הדעת, פירטה המומחית בשלושה סעיפי משנה את המגבלות שצינה באוזניה התובעת - וגם שם
לא נזכרים כלל "כאבי ראש"!
בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי כאבי הראש שמהם היא סובלת כה קשים עד שאינה יכולה לישון בלילות ומזה ארבעה חודשים היא סובלת מבחילות ומקיאה מדי בוקר. תלונות אלה חמורות יותר מתלונות בעניינים דומים שתועדו לפני שנים אצל הנוירולוג ד"ר פיטם. מכאן עולה תמונה מוזרה, של תלונות המחמירות והולכות ככל שהתובעת מתרחקת מהאירוע שכיכול גרם להן.
ב"כ התובעת מלין על שהמומחית לא התייחסה בחוות-דעתה לכאבי הראש ואינו מקבל את נימוקה, שהתובעת כלל לא התלוננה בפניה עליהם. איני שותף לביקורת זו: בתיעוד הרפואי של התובעת מצויות תלונות על ענינים שונים ומגוונים שעשויים להיות ביטוי לפגיעה נוירולוגית. המומחית חיוותה דעתה באשר לתלונות שנראו רלבנטיות בעת בדיקתה
לאור תלונות הנבדקת. המומחית כן עסקה בכאבי הראש בהקשר של הנכות הזמנית. לא ברור מדוע היה עליה לקבוע לתובעת נכות קבועה (המשקפת את מצבה בעת הבדיקה) בגין
תלונה סובייקטיבית שהתובעת כלל לא טרחה להשמיע באזניה! עיקר הדברים הוא כמדומה זה: ד"ר הרינג מצאה תיעוד דל של כאבי ראש בתקופה הקרובה לתאונה ונראה לה שהם חלפו לאחר כתשעה חודשים. כאבי הראש שהופיעו אחר-כך הם בעלי אופי שונה וככל שטופלו הם טופלו כמיגרנה דווקא - בעיה רפואית נפוצה מאוד שאין לה שום קשר לתאונה.
הניסיון לברר אם נגרמה לתובעת פגיעה נוירולוגית חייב להתחיל מבירור מנגנון הפגיעה הנטען. דומה שעל-מנת שלתובעת יגרם נזק נוירולוגי כלשהו, היה עליה להפגע בראשה בעת התאונה. התובעת עצמה כלל לא הצהירה שנפגעה בראשה. התיעוד על פגיעת ראש, נראה "גבולי" ביותר: רישום ספק קריא של אחות בחדר המיון, שכנגדו העדר מוחלט של ממצאים, דיון, מסקנות או טיפול כלשהם בהמשך. חבלת ראש נזכרת גם בכמה רישומים רפואיים מאוחרים יותר, שבסיסם העובדתי לא ברור. לעומת זאת, הצגת פגיעתה של התובעת כ"חבלה בגב", או "במותן" ובודאי תיאור פגיעתה כ"צליפת שוט" (תיאורים שמופיעים גם הם בתיעוד הרפואי) - כאשר לצד תיאורים אלה לא מוזכרת כלל פגיעת ראש, מעוררים ספק רב אם בכלל נפגעה התובעת בראשה.
ד"ר הרינג היתה ערה לבעיה זו, אך, כפי שהעידה, היא ניתחה את ממצאים באופן המקל עם התובעת. לא היתה זו הפעם היחידה שד"ר הרינג נטתה בבירור לטובת התובעת. ד"ר הרינג גם לא חשדה בתובעת שהיא בלתי אמינה. בהתחשב במה שכתב ד"ר פרידמן ובכך שהתובעת חתמה על תצהיר בריאות שאינו אמת, עמדה זו של ד"ר הרינג נדיבה מאוד.
אפילו נניח, שלתובעת נגרמה פגיעה כלשהי בראשה, ברור למדי מה
לא קרה לה בעקבותיה: היא
לא איבדה את הכרתה.
לא נזקקה אפילו לחבישה של פצע חיצוני.
לא קיבלה כל טיפול רפואי. בבדיקות הנוירולגיות הרבות שעברה התובעת
לא נמצא אפילו ממצא נוירולוגי אובייקטיבי אחד ויחיד. ד"ר הרינג סברה שבפגיעה שכזאת צפויים כאבי הראש להעלם בהדרגה והיא אינה סבורה שהם ישארו אחרי יותר משנה. בסיכומיה, התובעת תוקפת את הבסיס סטטיסטי לדעתה זו של ד"ר הרינג, אך אפילו אתעלם ממנו, קשה להתעלם מניסיון החיים ומהשכל הישר.
כל שנותר מהפגיעה הנטענת בראשה של התובעת הוא שפע של תלונות סובייקטיביות (בדיוק כמו בנוגע לתלונותיה האורטופדיות): כאבי ראש - פעם במצח ופעם בעורף, ולעתים מיגרנה, בחילות בוקר, סחרחורות והקאות. במשך תקופה ארוכה ניתן לאתר בתיעוד הרפואי מדי פעם תלונות אלה במקבצים משתנים ובהרכבים שונים. התיעוד הנוגע לכאבי הראש הולך ומחמיר בהדרגה, כאשר "קפיצת מדרגה" בחומרתו התרחשה חודשים רבים אחרי התאונה. כפי שציינה ד"ר הרינג, הדבר אינו מתאים לאופי התלונות הצפוי בנזק שנגרם מפגיעה תאונתית וגם לא לסדר הופעתן. נזכיר, לתובעת אין מחלה המחמירה עם השנים. לא נמצא אצלה ממצא אובייקטיבי שחומרתו מחריפה עם חלוף הזמן מפני שאינו מטופל כראוי. מדוע ילך מצבה ויחמיר ככל שתתרחק מהתאונה? ואם אכן המגבלה הנוירולוגית העיקרית שממנה היא סובלת הם כאבי ראש קשים, מדוע לא טרחה לומר זאת למומחית שבדקה אותה ובמקום זאת סיפרה על בעיות אחרות?
בבדיקות הנוירולוגיות שנערכו לתובעת לא נמצא כל ממצא אובייקטיבי. כאשר נבדקה התובעת ע"י ד"ר הרינג התלוננה בפניה על בעיות שונות, אך לא על כאבי ראש קשים. אם מדובר בתלונת אמת, אין זה סביר שדווקא אותה פשוט "שכחה". מן הראוי לזכור שמדובר בתלונה בעלת אופי סובייקטיבי, אשר אין דרך ממשית לאמתה. כפי שפורט קודם, העמידה התובעת פנים בפני ד"ר פרידמן וניסתה להציג בפניו מגבלות שאינן אמיתיות. בסופו של דבר נקבעה לה נכות בגין "תלונות סובייקטיביות" אשר אינן תואמות מגבלה אורגנית ממשית. גם את הנתבעים ניסתה התובעת להטעות, כשמסרה להם תצהיר בריאות שבו "החסירה" ארבע תאונות דרכים קודמות שבהן סבלה פגיעות ראש. לאור כל זאת, קשה מאוד להאמין לטענות התובעת. דומה שהיא לא התלוננה בפני ד"ר הרינג על כאבי ראש קשים, פשוט מפני שלא סבלה מהם - וממילא צדקה ד"ר הרינג כשלא קבעה בגינם נכות קבועה. איני מוצא הצדקה לסטות מחוות-דעתה של ד"ר הרינג.