פסק-דין בתיק ת"א 63393-06

1. לפניי תביעה על פי פקודת הנזיקין. התובעת ילידת 1953 תרפיסטית באומנות. ביום  9.9.05 במסגרת עבודתה בבית הספר "ציפורי" אשר בבת ים, לאחר שעה טיפולית שלימדה התובעת ילדה, ביקשה התובעת לצאת מהכיתה ואז נטרקה דלת פלדה של מקלט בית הספר על אצבעה וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף: שבר מרוסק באצבע המורה ביד ימין. (להלן: "התאונה").

2. הנתבע 1 הוא בית הספר בבת ים ומעסיקו של התובעת. הנתבעת מספר 2 היא המבטחת של נתבע 1 בפוליסת ביטוח מעבידים. נתבעת 3 היא מעבידתה של התובעת ונתבעת מספר 4 היא הרשות המקומית בתחומה היה הנכס ממנו נפגעה התובעת.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נפגעה מדלת המקלט בסיום שעת הלימוד בכך שאצבעה נמחצה בשעה שהיא עצמה סגרה הדלת. המחלוקת היא לעניין האחריות למקרה ובמידה שיש להטיל אחריות על מי מבין הנתבעים על שיעור הנכויות והנזקים.

4. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחי בטיחות מטעמם ואף העידו בפניי עדים רבים:  התובעת, ד"ר אייל ביקלס: מומחה בטיחות מטעם התובעת. הגברת מתי עזרא: מנהלת בית הספר "ציפורי". ד"ר מדלג' לואי: מומחה אורתופד מטעם התובעת. ד"ר קובי לידור: מומחה אורתופד מטעם הנתבעים. מר סעדי סאלים: מומחה הבטיחות של הנתבעת. מר אטיאס אבנר: יועץ הבטיחות מטעם העירייה.

טענות התובעת :

5. עיקר טענתה של התובעת כי המקלט הוסב לכיתת לימוד ותנאי השטח הפיסיים ששררו במקלט- הם אלו שהקשו על סגירת הדלת ויצרו סכנה אשר גרמה לנזקיה הגופניים של התובעת. התובעת מוסיפה כי רשלנותם של הנתבעים היא בשל העובדה כי לא ננקטו אמצעי זהירות נגד סכנה זו. התובעת אינה טוענת כי דלת המקלט לא הייתה תקנית ו/או בטיחותית בהתאם לייעודה כדלת מקלט.

6. התובעת טוענת כי עיקר רשלנותם של הנתבעים נובעת גם מהנושאים הבאים:

א.      השימוש בדלת מקלט כדלת כיתה רגילה מהווה סיכון כלפי המשתמשים בדלת זו בשיעורים בהם נדרש לימוד עם דלת סגורה. התובעת מצביעה על עדותו של מומחה הבטיחות מטעם הנתבעים לפיה בכיתת לימוד לא יכולה להימצא דלת מקלט.

ב.       התנאים הפיסיים בה הותקנה הדלת מהווים סכנה: דלת כבדה שיש להפעיל כוח רב לשם סגירתה, אין מקום ייעודי לאחוז בדלת בצורה בטיחותית כאשר הדלת פתוחה, שטח המבואה למקלט צר וצפוף.

ג.        התובעת טוענת כי בדלת המקלט לא הותקן התקן להאטת מהלך פתיחתה וסגירתה (מחזיר הידראולי לבלימת תנועה חופשית), ולא נפתחה לפחות 90 מעלות כפי הנדרש בחוזרי מנכ"ל של משרד החינוך. התובעת טוענת כי מומחה הנתבעים אישר כי קיימים מרסנים מתאימים לדלתות מתקן בשוק אולם קשה למצוא אותם.

ד.       התובעת טוענת כי היו אמצעים חלופיים זולים יותר למניעת הסכנה ובהם: קיבוע דלת המקלט במצב פתוח ושימוש בה לצורכי חירום, התקנת משקוף דלת רגילה בעלת סידורי בטיחות.

ה.      התובעת טוענת כי לא קיבלה הדרכה והנחיות לגבי פתיחה וסגירת דלת המקלט. לא היה שילוט האוסר שימוש בדלת ולא הובאו לידיעתה כל הדגשי והנחיות בטיחות בעניין זה.

טענות נתבעים 1,2 ו-4 וצד ד' :

7. הנתבעים טוענים כי דלת המקלט הייתה תקינה ותקנית וכל האבזורים המיוחסים לדלתות של כיתות לימוד על פי חוזרי מנכ"ל כגון מנגנון האטה אינם רלבנטיים לדלת של מקלט וממילא לא היה מקום להתקינם על הדלת ממנה נפגעה התובעת.

8. הנתבעים טוענים כי במקום הייתה קיימת דלת סורגים נוספת במעלה המדרגות המובילות למקלט אותה הייתה יכולה התובעת לסגור. התובעת קיבלה הנחיה ממנהלת בית הספר לא  לנגוע בדלת המקלט אלא רק בדלת הסורגים הניתנת גם לנעילה.

9. דלת המקלט הייתה תקנית ונבנתה על פי דרישות הג"א ובסמוך לאותה דלת נבנתה דלת סורגים שאותה היה ניתן לפתוח ולסגור ולתובעת ניתנו הנחיות מפורשות ועל כן יש לדחות התביעה.

10. לחילופין טוענים הנתבעים כי יש לייחס לתובעת אשם תורם מכריע עד כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין העוולה לכאורה לבין הנזקים. המנהלת העידה כי בפירוש אמרה לתובעת לא לנגוע בדלת המקלט ולהשאירה פתוחה. גם השיטה בה בחרה התובעת לסגור את דלת המקלט תוך שימוש בזוויתנים במקום בידית ותוך שימוש בידה הימנית במקום בידה השמאלית הקרובה יותר מהווים אשם תורם מכריע.

11. הנתבעים טוענים כי אם תימצא אחריות יש להטילה על נתבעת 3 מדינת ישראל מן הטעם כי היא מעבידתן של המנהלת ושל התובעת וכמעבידה היה עליה לדאוג לסביבה בטוחה ולמתן הדרכות לעובדים ואזהרות מתאימות.

טענות נתבעת 3: