1. תביעה למתן סעדים הצהרתיים לפיהם יש לתובע חלק בנכסי הנתבע ומתן צווי עשה.
עניינה של התביעה הוא בסכסוך בין דוד (להלן: "התובע") לאחיינו (להלן: "הנתבע"), בקשר לנכסים הרשומים ומתנהלים על שם הנתבע. לטענת התובע, בזמנים הרלוונטיים לתביעה הוא ניהל את נכסיו תחת שמו של הנתבע, בעצה אחת עימו, וזאת על מנת להעלים את נכסיו ממי שהיתה אז אשתו ומבית המשפט לענייני משפחה, שם התנהל דיון בשאלת פירוק השיתוף בינו לבין אשתו. משניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, מבקש התובע לממש את זכויותיו בנכסים ולהעבירם על שמו. הנתבע טוען, כי "לא היה ולא נברא". הנכסים, כמו גם ההסכמים לרכישתם, רשומים כולם על שמו של הנתבע בלבד, אשר רכשם ממיטב כספו, והתובע מנסה לנצל את חולשתו ולהשתלט על נכסיו.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
2. גדר המחלוקת בשלושה נכסים. הראשון - חשבון בנק המתנהל בבנק איגוד. השני -פיצרייה. השלישי - חנות אשר הרווחים ממנה הם בהשכרתה.
כתב התביעה מתייחס לתקופה שבין שנת 1998 לשנת 2004. בשנת 1998 התנהלו בבנק איגוד שני חשבונות על שם הנתבע: חשבון 21638/51 (להלן: "החשבון הישן") וחשבון 22302/79 (להלן: "החשבון הפרטי"). בשני חשבונות אלו היה לתובע ייפוי כוח מאת הנתבע, אשר נחתם ביום 29.9.97, ועל כך אין חולק. ביום 31.7.01, נסע הנתבע לחו"ל על מנת לנסות ולהשתקע שם, ובאותו יום חתם פעם נוספת על ייפוי כוח המרשה לתובע לפעול בשמו בחשבון הפרטי. באותה תקופה, החליטו השניים, כי אין טעם בניהול שני חשבונות, והכספים שבחשבון הישן הועברו לחשבון הפרטי והחשבון הישן נסגר. בינואר 2002, חזר הנתבע מחו"ל ועבד כאיש מכירות בשקם אלקטריק במשך כחצי שנה. באותה תקופה ניהל הנתבע חשבון נוסף בבנק לאומי, בו לא ניתן ייפוי כוח לתובע, וגם על כך אין חולק. באמצע שנת 2002 נפתחה פיצרייה על שם הנתבע (להלן: "העסק"), ובעקבות זאת נפתח חשבון נוסף בבנק איגוד 27555/25 (להלן: "חשבון העסק"), לשם הועברו הכספים מרווחי הפיצרייה. ביוני 2003 נרכשה חנות ברח' הלל 28 בירושלים (להלן: "החנות"), עליה רשומה הערת אזהרה לטובת הנתבע, ומאז היא מושכרת ודמי השכירות מועברים פעם לחשבון הפרטי ופעם לחשבון העסק.
3. עד פרוץ הסכסוך, שררו בין התובע לנתבע יחסי חברות קרובה ביותר.
לטענת התובע, בשנת 1998 בעקבות הידרדרות היחסים בינו לבין אשתו לשעבר, הוא בא בעצה עם הנתבע, והשניים החליטו כי התובע ינהל את כספיו ונכסיו על שם הנתבע, על מנת שלא יצטרך לחלוק בהם עם אשתו בעת הדיון בבית המשפט בחלוקת הרכוש. בהתאם לכך, משנת 98' החל התובע להפקיד את כספיו בחשבון הישן והפרטי, וכאשר החשבון הישן נסגר - התובע הפקיד בחשבון הפרטי, וניהל את כספיו על שם הנתבע. על מנת להפריד בין כספי התובע לכספי הנתבע, קנה התובע בכספיו פקדונות וניירות ערך. כך היה ברור לשניים כי הכספים בחשבון העובר ושב שייכים לנתבע, ואילו הפקדונות וניירות הערך שייכים לתובע. התובע פעל בחשבונות הנתבע באופן חופשי על סמך ייפוי הכוח שניתן לו מאת הנתבע בשנת 97'. הסדר זה נמשך גם לאחר שהחשבון הישן נסגר וזאת על פי ייפוי הכוח הנוסף שנתן הנתבע לתובע בשנת 2001. לתמיכת טענתו צירף התובע דפי חשבון מהם עולה, לטענתו, כי התובע פעל בחשבונות באופן חופשי - משיכות, הפקדות, רכישות וכד', כמי שאכן עושה כבתוך שלו. לטענת התובע, עצם הימצאותם של המסמכים המקוריים הנוגעים לחשבונות בידי התובע והעובדה כי כתובת התובע היא הכתובת המצוינת בבנק, מלמדת על בעלותו בחשבונות. חיזוק לכך, ניתן ללמוד מסכומי הכספים ש"התגלגלו" בחשבון, סכומים אשר אינם מתאימים למי שהיה שכיר עובר להקמת הפיצרייה ומעולם לא ניהל עסק עצמאי.
באשר לפיצרייה - זו הוקמה במשותף על ידי השניים והוסכם כי התובע ידאג לצד הפיננסי ולעניינים הפרוצדורליים הכרוכים בהקמת העסק ואילו הנתבע יעבוד בעסק בפועל, והשניים יחלקו ברווחים. התובע נכח בפיצרייה שעות רבות ואף עזר בשעות לחץ. התובע מימן את הקמת הפיצרייה, תחזק את הפיצרייה, דאג להסדרת הפעלת העסק מול הרשויות, ועובדה היא כי בידי התובע מפתחות העסק ומפתחות הקופה העודפת. לחיזוק טענתו צירף התובע העתק חלק מדפי היומן העסקי שניהל בקשר לפיצרייה, מכתב שנשלח על ידו אל בעל החנות בו מנוהלת הפיצרייה, והעתקי חשבוניות של בית העסק שסיפק כיבוד לפיצרייה - עליהם חתום התובע. כן צירף התובע דפי חשבון מהם מבקש הוא ללמד, כי רווחי העסק התחלקו בין התובע לנתבע באופן שווה, והעתק שיק פתוח השייך לחשבון העסק אותו העביר הנתבע לתובע.
באשר לחנות - אף כי הערת אזהרה על החנות רשומה על שם הנתבע, ולמרות העובדה כי חוזי השכירות עם השוכרים רשומים גם הם על שמו של הנתבע, התובע מימן את רכישת החנות, דאג לתחזקה וטיפל בפועל בפניותיהם של השוכרים. דמי השכירות מופקדים לחשבון ובהם נרכשים מייד פקדונות וניירות ערך, על מנת לאבחנם מכספי הנתבע. מעל הכל עומדת לחובת הנתבע העובדה כי הוא הודה בזכותו של התובע בכתב, בהצעות הפשרה אותן שלח לתובע, בהן כלל הנתבע את כל הנכסים בהם טוען התובע לזכות.
אשר לכן, מבקש התובע פסק דין הצהרתי, כי הוא הבעלים של כל הפיקדונות ו/או ניירות הערך בחשבון הפרטי, התובע הוא בעלים של מחצית העסק וחשבון העסק והוא זכאי למחצית מרווחי העסק מיום הקמתו. כמו כן, כי התובע זכאי להעברת הבעלות בחנות על שמו ולקבלת כל דמי השכירות החל ממועד רכישתה.
4.
לטענת הנתבע, הנכסים שייכים לו בלבד ולתובע אין חלק בהם. ייפויי הכוח משנת 97' ניתנו לתובע על רקע היחסים הקרובים בין השניים, על מנת שהתובע, שהינו בעל ניסיון רב, יוכל לייעץ לנתבע. ייפוי הכוח הנוסף שניתן לתובע בשנת 2001 היה לצורך טיפול בחשבונות הנתבע בעת ששהה בחו"ל, ועם חזרתו לארץ ביטל הנתבע את ייפוי הכוח. המידע שמסרו פקידי הבנק לתובע היה ללא ידיעת הנתבע ובניגוד למערכת היחסים החוזית שבין הנתבע לבנק, והימצאותם של מסמכים הנוגעים לחשבון בידי התובע, הינם אף הם תוצר של יחסיהם הקרובים של השניים. מכל מקום, אין במתן ייפוי כוח כדי ללמד כי הפעולות שבוצעו - בוצעו לטובת התובע. להיפך, מתן ייפוי כוח לתובע לפני יציאת הנתבע לחו"ל מלמדת כי מטרתו הייתה הרשאה לפעול לטובת הנתבע דווקא. הנתבע אינו חולק על העובדה כי התובע פעל בחשבונותיו, אלא שלטענתו ככל שבוצעו פעולות כאלה, הם נעשו בשמו של הנתבע לאור מערכת היחסים הקרובה שהיתה ביניהם, וככל שהועברו כספים מחשבון הנתבע לחשבון התובע, אין מדובר אלא בהלוואות שהלווה הנתבע לתובע. גם הכתובת למשלוח מכתבים המופיעה בבנק אין בה כדי ללמד על בעלותו של התובע בחשבון, היות וממילא מדובר בכתובת אימו של התובע, כתובת המצוינת גם בקופת החולים של הנתבע. מעל הכל, התובע הציג דפי חשבון המתייחסים לתקופות מסוימות בלבד והם אינם תואמים את ההפקדות והרכישות להם הוא טוען, ולכן התובע לא הרים את נטל ההוכחה.
באשר לעסק הפיצריה - העסק הוקם ונבנה על ידי הנתבע בעצמו וללא סיוע כספי מאת התובע. התובע אמנם עזר לנתבע בהקמת העסק ובהפעלתו, אך מעורבותו נעשתה לכל היותר כחבר, דוד, מתווך, כעזרה ולא כשותף עסקי. הוכחה לכך היא העובדה כי כל המסמכים, הדיווחים לרשויות המס וההסכמים עם העובדים רשומים על שם הנתבע, וגם כשהוגש כתב אישום בנוגע לעסק הוא הוגש על שמו של הנתבע. הימצאות מפתחות העסק בידי התובע, אף הם תוצר של היחסים הקרובים בין השניים ועובדה היא, כי התובע אף מחזיק בידו את מפתחות ביתו של הנתבע. נוכחותו הרבה של התובע בעסק, היא משום שהנתבע אפשר לתובע לנהל את עסקי התיווך שלו מהעסק, היות והתובע לא ניהל משרד. כך גם בנוגע ל
רכישת החנות. התובע לא הציג מסמך המוכיח כי רכישת החנות בוצעה מכספו. בפועל, רכישת החנות בוצעה על שמו של הנתבע, שכר הדירה נגבה על ידי הנתבע בשיקים לפקודתו, והעובדה כי התובע, שהינו מתווך במקצועו, הוציא חשבוניות לשכר טרחתו כמתווך הן בנוגע להשכרת עסק הפיצרייה, הן בנוגע לרכישת החנות, והן באחת הפעמים בהן הושכרה החנות, אך מוכיחה כי מעורבותו בעסק וברכישת החנות והשכרתה נעשו לכל היותר כמתווך או חבר. הצעות הפשרה שהוצגו על ידי התובע אכן נכתבו בכתב ידו של הנתבע, אלא שבעת כתיבתם היה הנתבע נתון במצב נפשי קשה, והוא אף אושפז בשל כך, והם נכתבו בחוסר מודעות. מכל מקום, ככל שהתובע מבקש ללמוד לזכותו ממסמכים אלו, ניתן ללמוד מהם אף לחובתו.
מערכת היחסים בין הצדדים
5. בין הצדדים שררה מערכת יחסים קרובה וכעולה מהעדויות זו היתה מעבר ליחסי חברות מקובלים. על כך העיד התובע בעצמו:
"ש. אנחנו כבר שמענו על הקשר המיוחד שהיה בינך לבין הנתבע, היית למעשה כמו אבא שלו, יעצת לו, עזרת לו?
ת. הוא היה כמו חבר, עבד אצלי כמה שנים בתור שכיר. הוא היה לי כמו חבר, כמו אח.
ש. עזרת לו בחיים בהרבה דברים במסגרת הזאת?
ת. עזרתי לו בהלוואות כספיות שנתתי לו, עזרתי לו בזה שהעסקתי אותו, עזרתי לו בלימודים, הייתי הולך לאסיפות הורים מידי פעם, כשהוא היה נפלט מהלימודים הייתי הולך לבית הספר, עזרתי לו בהרבה דברים" (פרו' עמ' 35-36)
.
כן ר' עדות שלומית אשור, עובדת הפיצרייה:
"קודם כל הם היו החברים הכי טובים שאי אפשר היה להפריד ביניהם. אני יודעת שהם עשו הכל ביחד, בנקים, שיפוצים - כל מה שהיה נדרש הם עשו יחד" (פרו' עמ' 9).
על רקע זה, יש לבחון את השאלה: האם יש בראיות עליהן הצביע התובע כדי לגבור על עובדת היות הנכסים רשומים על שם הנתבע.
א. חשבון הבנק הפרטי-