א. אקדמה:
התובעת הוקרנה בקרינה מייננת בהיותה קטינה, וזאת כחלק מן הטיפול במחלת הגזזת ממנה סבלה. לימים, נתגלו בגולגולתה גידולים לא ממאירים מסוג מנינגיומה, אשר סיכנו את חייה. הגידול הראשון נתגלה בשנת 2002, בעקבות תסמינים קשים של כאבי ראש, טשטוש ראיה וירידה בזיכרון. בהליך זה שלפנינו, היא תובעת את מדינת ישראל בגין תוצאותיהם של גידולים אלה, שמקורם בטיפול שקבלה, בגין אי ידועה על הסיכון הכרוך בטיפול זה ועל אפשרות הטיפול המקדים בו.
ב. רקע עובדתי:
1. התובעת, אשר נולדה בשנת 1943 בקזבלנקה שבמרוקו, עברה, בהיותה ילדה כבת 8 שנים, טיפול כנגד מחלת הגזזת. הטיפול ניתן לה כחלק מן ההכנות לעליית המשפחה לארץ. בין היתר, נעשה שימוש בקרינה מייננת כחלק מן ההליך הטיפולי. המשפחה עלתה ארצה לאחר הטיפולים בשנת 1956. הטיפול הותיר בגופה של התובעת סימנים רבים, כגון התקרחות קשה ופגיעה בעור הקרקפת. לטענתה, איש לא הזהירה כי פרט לנזקים אסטטיים אלה, היא עלולה ללקות גם בפגיעות פנימיות בכלל, ובגידולי מח בפרט. לטענתה, היא סבלה משך השנים מכאבי ראש, סחרחורות, טשטוש ראייה ובעיות בשיווי משקל, אולם איש לא יחס את הבעיות האמורות לסדרת ההקרנות שעברה.
2. בחודש ספטמבר 2002 חשה התובעת שלא בטוב. לדבריה היא חשה לחץ בראשה, טשטוש ראיה וחוסר שיווי משקל. משפנתה באופן מיידי לרופא המשפחה, הוא הפנה אותה - בו ביום - לבדיקת דימות בטומוגרפיה ממוחשבת [CT], ולאחר מכן היא נשלחה אף לבדיקת תהודה מגנטית [MRI]. בבדיקות אלה הסתבר שהתובעת סובלת ממספר תהליכים תופסי מקום, שזוהו כגידולי מח מסוג מנינגיומה. גידול אחד כבר הגיע לממדים של כ- 6 על 5 ס"מ. עקב גילוי זה, היא הופנתה באופן מיידי לניתוח להסרת המנינגיומה הגדולה. ואכן ביום 5.11.02, היא עברה בבית החולים הדסה ניתוח לכריתת קרנטיומה מצחית שמאלית וכריתת המנינגיומה. עקב סיבוך הנובע מזיהום של אזור ניתוח, הופנתה לאשפוז נוסף, במהלכו עברה ניתוח דחוף להוצאת מתלה עצם הגולגולת, עקב זיהומה של העצם - שהינה תוצאה של סיבוך הניתוח. עצם הגולגולת הוחזרה למקום בניתוח נוסף שעברה כעבור חצי שנה.
3. עקב קיומם והתפתחותם של גידולים נוספים, נאלצה התובעת לעבור, באופן אלקטיבי, מספר ניתוחי כריתת מנינגיומות נוספים. בחודש יולי 2007 היא עברה ניתוח של כריתת מנינגיומה פרונטלית מימין. בחודש פברואר 2009 היא עברה ניתוח כריתת מנינגיומה פרונטלית משמאל. מנינגיומה נוספת אשר נמצאה משמאל, טופלה באמצעות רדיוכירורגיה בשנת 2009. יש לציין כי כל הגידולים הנוספים נתגלו לאור בדיקות דימות שנערכו לתובעת. כפי הנטען על ידה, היא לא סבלה מתסמינים סימפטומטים ערב ניתוחים אלה. רק עקב בדיקות הדימות, נתגלה הצורך בניתוחים אלה.
4. לטענת התובעת, היא החלה לסבול לאחר הניתוחים בראשה, מכאבי ראש חזקים ותמידיים, הפרעות שמיעה, נדודי שינה, אפזיה, רעד בידיה, דופק חזק ומהיר מאז נותחה, חייה מלווים בחרדות ופחדים מהישנות הגידולים.
5. לטענתה, סבלה נובע מרשלנות, חוסר זהירות או הפרת חובה חקוקה של הנתבעת, אשר נמנעה מליידע אותה ולהתריע בפניה כי קיים סיכון מוגבר כי תחלה בגידולים מן הסוג שנתגלה בראשה, עקב הטיפול שקיבלה בילדותה כנגד מחלת הגזזת. לטענתה, היה על המדינה ליידעה ואת הרופאים המטפלים בה, אודות הסיכונים בהם היא מצויה. המדינה הפרה חובת גילוי זו ואף נמנעה מלבצע בה בדיקות וטיפולים מתאימים, אשר היו מונעים את נזקיה, לו אותרו הגידולים מבעוד מועד.
6. כיוון, שעל עניינה של התובעת חלות הוראות
החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד - 1994, היא פנתה לוועדה שעל פי חוק זה. ועדה רפואית שהתכנסה ביום 13.4.03, קבעה את נכותה הצמיתה בשיעור 88% בשל הליקויים הבאים:
א. 50% בגין רדיודרמטיטיס. (הצטלקות העור שמקורה בהקרנות).
ב. 40% בגין עוגמת נפש
ג. 50% בגין מנינגיומה
ד. 15% בגין ליקוי בעצם הגולגולת
בשל ליקויים אלה, זכתה התובעת לפיצויים בהתאם להוראות החוק.
7. מומחה רפואי מטעם התובעת, ד"ר יחיאל היילברון בדק את התובעת, וקבע כי נזקיה נובעים ישירות מאי ידוע על ידי הגורמים המוסמכים באשר לקבוצת הסיכון בו היא מצויה ועל הצורך במעקב מסודר. לו הייתה התובעת מיודעת אודות הסיכון בה היא - צפויה, ניתן היה לערוך בירור הדמייתי בניתוח מבעוד מועד, באופן שהיה מפחית בצורה ניכרת, או אף מונע כליל, את נזקיה הנוירולוגיים.
8. לטענת התובעת, היא חדלה לעבוד בעקבות גילוי המנינגיומה בשנת 2002. לשיטתה, הנתבעת - מדינת ישראל - היא שחבה בשיפוי נזקיה שנגרמו עקב הטיפול שקיבלה והתרשלות המדינה במילוי חובתה לעקוב אחריה, לערוך לה בדיקות הולמות, וליידעה אודות הסיכונים להם היא צפויה. בגין כל אלה, תלוייה ועומדת תביעה זו שבפני.
9. במסגרת התביעה שלפני, העידה התובעת, את ד"ר היילברון מומחה בנוירוכירורגיה, כמומחה מטעמה. מנגד, העידה המדינה שורות מומחים, וביניהם פרופסור סיגל סדצקי - החוקרת האחראית הלאומית לחקר הגזזת, שהינה גם מנהלת המכון לאפידמיולוגיה קלינית מזה למעלה מ- 10 שנים. פרופסור שיפרה שוורץ, חברת המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת שבמכון גרנטר לאפידמיולוגיה בחקר מדיניות הבריאות - שהינה חוקרת היסטוריה של הרפואה - ואשר ערכה חוות דעת לעניין היקף הפרסומים בכלי התקשורת הישראלים באשר לסיכונים המוגברים אליהם חשופים נפגעי הגזזת. כן העיד פרופסור נועם זוהר, מומחה לביואתיקה, אשר דן בשאלת הזכות לדעת על סיכונים והחובה ליידע עליהם. בנוסף העידה הנתבעת את ד"ר צהלה צוק-שינא שהינה נוירולוגית במקצועה ואשר חוות דעתה התייחסה לשאלת ערכו האפסי של הגילוי המוקדם ביחס לנכותה של התובעת כיום.
ג. הערת ביניים:
10. בטרם אכנס לבחינת טענות הצדדים, אציין, כי נושא זה של פיצוי נפגעי גזזת, אשר אף מיצו את זכויותיהם על פי חוק הגזזת, עמד לא אחת לבחינת בתי המשפט - בעיקר במחוז ירושלים. בתי משפט אלה הגדירו את חבותה של המדינה כלפי הנפגעים לבר מהוראות החוק, תוך קביעה כי כיוון שהוראות החוק מונעות פיצוי כפל, הן על פי החוק והן מכוח פקודת הנזיקין, מנועים נפגעי הגזזת לתבוע את המדינה בגין כל נזקיהם הנובעים מן הטיפול בקרינה מייננת כנגד מחלת הגזזת, פרט לנזקים הנובעים
מאי יידועם אודות הסיכון המוגבר ללקות במיני חולאים שונים, הקשורים קשר ישיר בטיפול שקבלו.