1.
המחלוקת
תביעה לפינוי ו/או סילוק ידם של הנתבעים מחנות בשטח של כ-40 מ"ר בשכונת אלבאזאר בעיר העתיקה, בירושלים (להלן: "החנות").
על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע הוא המתוואלי (מנהל הווקף) של עזבון המנוח חיראדין חיראדין נאששיבי (להלן: נאששיבי), אשר היה הבעלים של
87.5% מהחנות ומשך עשרות בשנים נהג להשכירה, בשכירות מוגנת, למנוח מוחמד מוסטפא אלקודסי (להלן: אלקודסי). לטענת התובע, עם פטירתו של אלקודסי בשנת 1991, השתלטו בנו ואלמנתו (
הנתבעים 1-2 בהתאמה) ויתר היורשים (
הנתבע 3) על החנות, החזיקו בה ללא כל שימוש וסירבו למסור לידיו את מפתחות החנות. לא זו אף זו, לטענת התובע, במועד מסוים אף השכירו הנתבעים 1-3 ללא ידיעתו ו/או הסכמתו את החלק האחורי של החנות (המהווה כשליש משטחה)
לנתבע 4, תוך שהם גובים ממנו דמי שכירות, ולאחרונה נודע לו גם, כי הנתבעים מנסים למכור את החנות לצד שלישי, ללא כל זכות שבדין. משכך, עתר התובע בכתב התביעה להורות על
סילוק ידם של הנתבעים 1-4 מהחנות, בהיותם לדבריו מסיגי גבול ופולשים.
לחלופין, ואך אם ייקבע ע"י ביהמ"ש כי הנתבעים 1-3 הינם דיירים מוגנים בחנות, טוען התובע בכתב התביעה, כי יש להורות על פינויים של הנתבעים 1-4 מהחנות מכח שלוש עילות פינוי, שעניינן אי תשלום דמי שכירות, העברת המושכר לאחר ונטישת המושכר.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים 1-3, כי הם
הבעלים (היחידים) של החנות, שכן לדבריהם, אביהם המנוח היה הבעלים במשותף של החנות, יחד עם אדם נוסף בשם חאג' עראף בן דאוד אלדג'אני (להלן: אלדג'אני), והחזיק בחנות ברציפות החל משנות ה-40 של המאה הקודמת ועד פטירתו בשנת 1991 , כאשר בתחילה שכר את חלקו של אלדג'אני בחנות תמורת תשלום דמי שכירות, ולאחר מכן רכש מאלד'גאני את זכויותיו בחנות, והפך לבעליה הבלעדיים. לדברי הנתבעים 1-3, התביעה דנן איננה אלא נסיון מצד התובע לערער על זכויותיהם הקנייניות בחנות, על אף ש"
התובע יודע מזה שנים רבות כי הבעלות בחנות היא של הנתבעים, והוא אף השלים עם כך" (ס' 4.3 לכתב התביעה).
הנתבע 4 הגיש כתב הגנה נפרד, במסגרתו טען, כי "
הוא מחזיק במושכר כחוק ומשלם השכרות [צ"ל: דמי שכירות-י.מ.]
עבור המושכר" (ס' 6 לכתב ההגנה) - כך, באופן סתמי ולאקוני, בלי שטרח לפרט, ממי שכר את החנות, ולמי הוא משלם את דמי השכירות. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 23/10/08 הודיע ב"כ הנתבע 4 לביהמ"ש, כי סמוך לאחר הגשת התביעה נפטר הנתבע 4, והוסיף: "
אני לא יודע מתי. אין מי שיתן לי אינפורמציה.. לא יודע מי מהבנים נמצא בחנות, מי היורשים, לא יודע שום דבר. אני ממשיך להתייצב. אין לי תצהירים להגיש" (ע' 20 ש' 10-15). ואמנם, במועד שנקבע לשמיעת הראיות התייצב גם ב"כ הנתבע 4 וחקר בחקירה נגדית את העדים מטעם התובע ומטעם הנתבעים 1-3, אך בתום שמיעת הראיות הודיע, כי לאור פטירתו של הנתבע 4 אין בכוונתו להביא ראיות מטעמו (ע' 51 ש' 6-9). התובע מצדו, לא טרח, בשום שלב, לבקש תיקון כתב התביעה ע"י מחיקת הנתבע 4 והוספת עזבונו במקומו, ומשכך אין מנוס מדחיית התביעה כנגד הנתבע 4, ופסק הדין להלן יתייחס, אפוא, לנתבעים 1-3 בלבד.
2.
ראיות הצדדים
התובע מבקש לבסס זכויותיו בחנות על המסמכים הבאים:
א. שלושה קושאנים טורקיים (מיום 21/09/1889; מיום 26/12/1894; מיום 25/08/1899) המתייחסים ל"חנות אחת" ב"שכונת אלואד בירושלים", אשר גבולותיה הם:
מדרום- עבדאלמועטי כמאל ושות' ,
מצפון וממזרח- כביש/דרך ציבורית,
ממערב- חוסין אחמד אפנדי המהנדס (ובאחד הקושאנים: "חנות חוסין אפנדי אלהנדי"), ולפיהם מר חיר אלדין בן חיר אלדין אלנשאשיבי רכש 111/500 חלקים + 1/250 חלקים + 7/144 חלקים בחנות הנ"ל.
ב. פסק וקפיה (הקדש משפחתי) שניתן ע"י ביה"ד השרעי ביום 9 בחודש רג'ב שנת 1322 להיג'רה (קרי, ביום 19/09/1904 ללוח הגריגוריאני) ובו נקבע, כי הווקף המשפחתי של המנוח נאששיבי משתרע על כל הרכוש שהותיר המנוח אחריו, הכולל בין היתר גם חלקים ב"
חנות הנמצאת בירושלים הקדושה בחלק התחתון של שוק אלבאזאר בשורה הדרומית ממנו, אשר ידועה מימים ימימה כחנות אלסידאוי אשר
לדרומה חנות החאג' עבדאלמועטי אפנדי בן מר עבדו אפנדי כמאל ושותפיו.
מזרחה- כביש ציבורי אשר מוביל לשוק אלחוסור,
צפונה- סמטת השוק ו
מערבה- חנות חסין אפנדי בן החאג עבדלאטיף אפנדי אלמוהתדי ושותפיו....".
ג. מחברת הכוללת רישומים בכתב יד שערך אביו המנוח של התובע ולאחר מכן המתאולי הקודם של הווקף (מראוון נאששיבי אשר פוטר ע"י ביה"ד השרעי והוחלף ע"י התובע בשנת 1989), בדבר סכומים ששולמו על ידם כביכול לנהנים השונים של הווקף במהלך השנים 1388-1389 להיג'רה (שנים 1968- 1969 ללוח הגריגוריאני), מתוך כלל התקבולים שנגבו מדיירים שונים כדמי שכירות, ובהם גם סכומים שהתקבלו מחנותו של המנוח מוסטפא אלקודסי.
הנתבעים 1-3 מאידך מבקשים לבסס זכויותיהם בחנות דנן בהסתמך על המסמכים הבאים:
א.
הודעת שומה מטעם מס הרכוש הירדני מיום 11/10/59המופנית אל מר מוחמד מוסטפא
אלקודסי בשוק אלבאאזר בירושלים , חלקה 25 גוש 30095, ובה הודע לו כי "נערכה שומה לשווי דמי השכירות השנתיים (נטו) לנכס לשם תשלום המס לשנת 1960 לפי חוק מס מבנים וקרקעות +
הודעה מטעם הממלכה ההאשמית הירדנית בדבר דיון בהשגה שהגיש מוחמד מוסטפא
אלקודסי, "קצב בשוק הבאזאר בירושלים", על השומה הנ"ל.
ב.
תעודת רישום מלשכת רישום המקרקעין הירדנית מיום 23/08/65 (דף מס' 157 בספר מס' 49), לפיה
מוחמד מוסטפא אלקודסי רכש מידי
בסימה אסטנבולי
18/144 חלקים בנכס, הידוע כחנות בשכונת "אלשרף בתוך החומות", ואשר גבולותיה הם: מדרום- חנותו של עבדאלמועטי כמאל, מצפון- דרך ציבורית, ממזרח- רחוב ציבורי, ממערב- חנותו של חוסין אלמוהנדי .
ג.
תשריט מדידה שנערך כביכול ע"י
המנוח מוחמד מוסטפא אלקודסי לפני "עשרות שנים"
לצורך קבלת רשיון עסק מהשלטון הירדני, בראשו נכתב: "הבעלים - מוחמד מוסטפא אלקודסי. הבקשה : העברת רישוי עסק. מיקום: העיר העתיקה- רח' המלך דוד, חלקה 3 גוש 828" .
ד.
הסכם מכר מיום 24/01/79 שנערך בין פאטמה
אלדג'אני (באמצעות מיופית כוחה, תרוואת אסחאק) לבין מוחמד מוסטפא
אלקודסי, במסגרתו מכרה הראשונה לאחרון את "
כל החלקים וכל הזכויות שלה (של פאטמה אלדג'אני-י.מ.)
בחנות הידועה והנמצאת בשוק אלבאזאר ואשר פרטיה מצויינים בתעודת רישום לשכת הטאבו בירושלים מס'... ואשר גבולותיה:
מדרום- חנות של עבדלמועטי כמאל,
מצפון- דרך ציבורית.
ממזרח- דרך ציבורית.
ממערב- חנותו של חוסין אלמוהתדי". בתחתית המסמך צוין כי "
לשכת המסחר הערבית בירושלים אישרה חתימות הצדדים להסכם ביום ביום 13/02/79. בענין זה הגישו הנתבעים גם מסמכים המוכיחים את שרשרת הבעלות הקודמת :
ד.1.
נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין בירושלים מיום 30/03/45
בגין עסקת מכר שנערכה בין משפחת
איסלמבולי לבין עארף בן דאוד טאהר
אלדג'אני בגין 224/2008 חלקים בחנות הנמצאת על קרקע מולק בשכונת אלשרף מחוץ לחומות, ואשר גבולותיה :
מדרום- חנות של עבדלמועטי כמאל,
מצפון- דרך ציבורית.
ממזרח- דרך ציבורית.
ממערב- חנותו של חוסין אלמוהתדי.
ד.2
הסכם מיום 14/09/55 בדבר העברת הבעלות בחנות הנ"ל מידי
עארף