1. לטענת התובע ביום 19.12.06 ארעה לו תאונת דרכים בה נגרמו לו נזקי גוף. לנוכח כך הוגשה תובענתו להטבת נזקי הגוף שלו, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975, כנגד מבטחתו. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. מלכתחילה קיימת בפניי כפירה בחבות הנטענת. לנוכח זאת נשמעו ראיות בשאלת החבות. במסגרתם נמסרה עדותו של התובע והונחו בפניי מספר מוצגים. אחר הדברים הללו הגישו ב"כ הצדדים סיכומי טענותיהם.
בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות. עדותו של התובע, כך בדעתי לקבוע בבטחה, אינה זוכה לבדל-אמון שלי. דומה שהגם שמדובר באירוע נטען בעל רכיבים עובדתיים פשוטים ונהירים, הרי עדותו של התובע, אין בה מתום. בכל רכיב אפשרי נמצאו בה סתירות ופירכות. כך, ככל שעסקינן בעדות-יחיד שלו. כך, על אחת כמה וכמה, לנוכח העובדה שהתובע לא טרח לעבות את גרסתו, הגם שלא היה פשוט מכך.
2. בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה כאשר הוא נהג ברכבו ביישוב מעונה. או-אז, כך הטענה,
"הוא נסע לאחור ופגע בעוצמה רבה בעמוד תאורה, כתוצאה מכך התנפצה שמשתו האחורית של הרכב, והתובע נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר בצוואר ובגב" (סעיף 4).
בתצהיר עדותו ציין התובע כי התאונה ארעה כאשר הוא היה
"בישוב מעונה ליד המתנ"ס. הייתי בנסיעה פרטית לבדי, על מנת לחפש צימר לכבוד יום ההולדת של אשתי. הרכב היה עמוס בציוד" (סעיף 4 ל-ת/1).
"בישוב מעונה רציתי להחנות את הרכב, ועל כן נסעתי לאחור. לא הבחנתי בתמרור אשר היה מוצב על אי תנועה. עליתי על אי התנועה ופגעתי בעוצמה רבה בתמרור שהיה מוצב על אי תנועה" (סעיף 5).
ואילו בעדותו בפניי מסר התובע כי
"באותו יום נסעתי לאזור הצפון, היה אמור להיות לי מופע אחרי הצהריים ואני הקדמתי כי היו לי סידורים בדרך. בין השאר נכנסתי למעונה, זה גם בסמיכות ליום הולדתה של אשתי וחיפשתי לה צימר... ולא הייתה שם כל כך חניה. חזרתי רוורס עם הרכב. הרכב היה עם ציוד של המופע שלי, לא ראיתי שהיה שם אי תנועה עם תמרור ונכנסתי בעוצמה בתמרור שהיה שם. עליתי על אי התנועה ונכנסתי בעוצמה בתמרור" (עמ' 4 לפרוטוקול).
ימים ספורים לאחר התאונה מסר התובע, קוסם במקצועו, עדות במשטרה. שם הוא רשם כי
"נסעתי לאזור הצפון בחג חנוכה. כשהגעתי למתנ"ס מעלה יוסף, על מנת להופיע בפני קשישים, ניסיתי להחנות את רכבי כמה שיותר קרוב לדלתות האולם. במקום לא היה חניה נגישה וניסיתי להעמיד את רכבי כמה שיותר קרוב לאולם באופן זמני על מנת לפרוק ציוד. כשנסעתי לאחור, לא הבחנתי בתמרור שהיה על המדרכה. שמעתי בום חזק, והתברר לי שנופצה השמשה האחורית של הרכב והדלת האחורית ניזוקה".
לנוכח הגרסאות האמורות אמנה את הסתירות העיקריות הניצבות לנגד עיניי.
3. תחילה ניצבת השאלה מה הייתה
מטרת נסיעתו של התובע. בכתב התביעה הוא מציין כי הוא היה במקום
"בנסיעה פרטית", דהיינו לחפש צימר עבור אשתו. אכן, מן הסתם דרך שגרה, במכוניתו היה ציוד המשמש אותו בהופעותיו.
מנגד, בעדותו במשטרה הוא מציין כי הוא הגיע למתנ"ס במעלה יוסף,
במסגרת עבודתו, על מנת להופיע בפני קשישים, וממילא לא למטרה פרטית כלשהי. אכן, הוא החנה את הרכב על מנת לפרוק ממנו ציוד, לעומת גרסה אחרת על פיה הוא אמור היה ליתן הופעה מאוחר יותר, בשעות אחרי הצהריים, וממילא אז לפרוק את ציודו.
4. אף בשאלת
עצם קיומה של ההופעה, בכמה הופעות מדובר ומה היה התכנון, מצויים בפניי גרסאות שונות. על פי העדות במשטרה התובע הגיע למתנ"ס במעלה יוסף, ושמא הוא לא נמצא במעונה, על מנת לבצע הופעה, כאן ועכשיו. במקום אחר הוא מציין שהוא אמור היה, בהמשך הדרך
"להופיע במעלות". ובמקום אחר לא נהיר לו האם בסופה של דרך האירוע התקיים, אם לאו.
5. אין עוררין, על פי כל הגרסאות, כי התובע נסע לאחור ופגע בעמוד וכתוצאה מכך נופצה שמשת המכונית ונחבלה מאחור, כשם שאין עוררין שאף העמוד ניזוק והתכופף. ואולם התובע אינו יודע, אל-נכון,
אם מדובר בעמוד תאורה או בתמרור. אף נתון זה חסר סבירות בעיניי.
6. על פי העדות במשטרה התאונה ארעה בשעה 11:30. לימים מתיימר התובע להמציא מסמך המעיד על כך ששמשת הרכב שלו הוחלפה בשעה 10:26. משמע, אף בעניין
שעת התאונה נמסרות גרסאות חסרות סבירות. והרי, על מנת שהשמשה תוחלף בשעה 10:26 בעיר נהריה, היא אמורה להתנפץ, מן הסתם ביישוב מעונה, זמן סביר
לפני כן, וממילא לא בשעה 11:30. ודוק: התובע ידע לנקוב בשעה 11:30, כשעת התאונה, הן בעדותו במשטרה והן בתצהירו שבפניי.
7. ממשיך התובע ומציין כי בעקבות התאונה הוא התקשר לסוכן הביטוח שלו והתייעץ עמו מה לעשות. הסוכן הפנה אותו לחב' אוטו גלס בנהריה. התובע שם פעמיו לשם. שמאי בדק את רכבו ולאחר מכן הוא פנה לבית החולים.
8. ואולם, נתונים מובהקים אלו אינם זוכים לשום תמיכה חיצונית. סוכן הביטוח לא נקרא למתן עדות. אין בפניי שמץ ראיה על שומת הנזק. הונח בפניי צילום של תמונה שאינני מבחין בו בכל נזק, לא של התנפצות של שמשה ולא של פגיעה מאחור. לנוכח זאת התחייב התובע לצרף תמונה מקורית לסיכום טענותיו, שמא ממנה תבוא הישועה. התובע חדל ולא עשה כן.
9. ועוד: בהודעתו למשטרה מסר התובע כי לתאונה הייתה עדה אחת, מיה לוי, העובדת במתנ"ס מעלה יוסף. אכן, בעדותו בפניי הוא ציין כי מיה לוי זו לא ראתה את התאונה. ואולם סביר בעיניי כי הוא מסר את שמה למשטרה, כמי שראתה את תוצאות התאונה, לאחר ההתרחשות. ואכן, מצפה הייתי מן התובע שמיה לוי תתייצב לעדות, על מנת לציין שהיא זוכרת את האירוע בו חזו עיניה, לאחר התאונה, במכוניתו של התובע, עם שמשתו המנופצת, והעמוד הניזוק המכופף, כתוצאה מכך. הימנעותו של התובע מלזמנה לעדות, מעצימה את אי האמון שלי בגרסתו.
10. בכך לא מסתיימת המסכת. התובע, כאמור, מציין כי כתוצאה מן התאונה נגרם נזק לעמוד, בין אם מדובר בתמרור, בין אם מדובר בעמוד חשמל. מן הסתם, כתוצאה מכך נמסר דיווח, אם לבעלים של עמוד החשמל, שמא חברת החשמל, אם לבעלים של התמרור, שמא מע"צ. סביר להניח שהתובע נדרש לפצות מי מהם, בעקבות הנזק שגרם, לכל הדעות באשמו. אף ראיה בכיוון זה לא הונחה בפניי, ואף זאת בנסיבות חשודות.
11. ודוקו: בהזדמנויות שונות הבעתי אהדה לתובע שמעורב בתאונת דרכים, אשר באמת ובתמים אין עדויות חיצוניות התומכות בהתרחשותה. ואולם אלו אינם פני הדברים, ולו לשיטתו של התובע. משמע, התובע יכול היה לעבות את גרסתו. שמא עיבוי גרסה זה, כאשר היה נשקל במסכת ראייתית כוללת, היה אולי גורם לכך שהייתי שופט אחרת את מידת אמוני בעדותו של התובע.
התובע יכול היה, איפוא, להוכיח את הופעותיו המתוכננות, מן הסתם באמצעות יומן הזמנות או חשבוניות; התובע יכול היה לזמן לעדות את מיה לוי; התובע יכול היה להביא עדות בגין הנזק שגרם לעמוד התאורה או עמוד הרמזור; התובע יכול היה להמציא דוח שמאי ותמונות נזק; התובע יכול היה להמציא תמונה מקורית בגין גובה הנזק.
משמע, התובע אינו נמצא כחסר ישע, אשר באמת ובתמים הוכחת התאונה היא פועל יוצא של עדות-יחיד שלו. התובע יכול היה, ואמור היה, להביא מניין ראיות התומכות בעדות-יחיד זו, והוא חדל ולא עשה כן. עדות-היחיד שלו, כמבואר, זרועה סתירות לרוב. אכן, כך אני קובע, לא כל יום עובר התובע, מן הסתם, תאונת דרכים בה כתוצאה מנסיעה לאחור מתנפצת שמשת מכוניתו כאשר היא פוגעת בעמוד. אני מצפה ממנו, בנסיבות אלו, שיזכור האם הדבר קרה לקראת הופעה, ולפני פריקת ציוד, או שמא בנסיעה פרטית שאין לה כל קשר להופעה ופריקת ציוד. האם הוא פגע בעמוד חשמל או בעמוד תמרור. האם בעקבות התאונה האמורה, בהמשך היום, הוא קיים הופעות כמתוכנן, אם לאו.