ת"פ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
1013-08
23/01/2013
|
בפני השופט:
הדס יהלום סגנית נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - משרד התמ"ת
עו"ד שניידרמן
|
הנתבע:
1. דנה שירותי כוח אדם בע"מ
2. דוד דודו גרינברג
עו"ד מושקט ואברהם
|
| פסק-דין |
1. ביום 14/5/08 הוגש כתב אישום שעניינו אי תשלום שכר מינימום ל- 39 עובדים זרים אזרחי סין ורומניה, בחודש יוני 2006.
הוראות החיקוק על פיהן הואשמו הנאשמים הן סעיף 14 לחוק שכר מינימום תשמ"ז - 1987 (להלן - החוק) וכלפי נאשם 2 הפרת אחריות של נושא משרה, לפי סעיפים 14 ו- 15 לחוק.
2.
לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר שבתיק, החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
להלן יפורטו הנימוקים.
3. מטעם המאשימה העיד מר יורם עידה, אשר במועדים הרלוונטים לכתב האישום שימש כרכז בכיר לאכיפת חוקי עבודה ביחידת הסמך של משרד התמ"ת.
כן הוגשה מטעם המאשימה תעודת עובד ציבור של גב' זהבה קדוש, רכזת בכירה במחלקה לביקורת גבולות במינהל האוכלוסין של מדרש הפנים (מא/8).
4. בתום שמיעת עדויות התביעה, טענו הנאשמים "אין להשיב לאשמה".
בהחלטה מיום 21/3/13 נדחתה הטענה.
5. הנאשם 2, מר דוד גרינברג, העיד בפרשת ההגנה.
6. בתום פרשת הראיות הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
7. יסודות העבירה נשוא כתב האישום נקבעו בסעיף 14 לחוק שכר מינימום כדלקמן:
"
מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה."
סעיף 15 לחוק שכר מינימום, שכותרתו אחריות מנהלים, קובע:
"
נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה."
היסוד העובדתי של העבירה העיקרית, כאמור בסעיף 14, הוא אי תשלום שכר מינימום לעובד.
לגבי היסוד הנפשי - בסעיף 14 סיפא נקבע כי מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה.
לפי הוראת סעיף 22 לחוק העונשין, עבירה מסוג זה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות, כאשר בהתקיים היסוד העובדתי קמה חזקה כי נתקיים בה גם היסוד הנפשי הדרוש (יעקב קדמי
על הדין בפלילים חלק ראשון, 289 (2012)).
חזקה זו ניתנת לסתירה, בהתאם לתנאים שנקבעו בסע' 22(ב) לחוק העונשין, כדלקמן:
"
לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה."