לפני תובענה מינהלית ובקשה לאישורה כייצוגית שעניינן בתוספת תשלומי פיגורים שאותה גובה עיריית תל-אביב-יפו (להלן: "
המשיבה") מנישומיה, בגין תשלומי חובה שלא שולמו במועד. על פי הנטען, תשלומי הפיגורים כוללים ריבית המחושבת בשיטת "ריבית דרבית" ולא בשיטת ה"ריבית הצמודה", זאת בניגוד להוראות חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם - 1980 (להלן: "
חוק הרשויות המקומיות").
המשיבה הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "
חוק תובענות ייצוגיות"). ועל כן דין העתירה להידחות. לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול למבקש ובשכר הטרחה לבא כוחו, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.
1.
רקע הדברים
המבקשים הינם הבעלים או המחזיקים של נכסים שונים המצויים בעיר תל-אביב והם מחויבים באופן שוטף בתשלומי חובה בכלל ובארנונה בפרט. בתקופות כלשהן במהלך השנתיים האחרונות, שילמו המבקשים, מעת לעת, תשלומי חובה באיחור ובשל כך חויבו בתוספת תשלומי פיגורים בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק הרשויות המקומיות הקובע כי: "
תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים".
ביום 26.12.10 הגישו המבקשים את התובענה ובקשת האישור. על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה מחשבת את תשלומי הפיגורים בשיטת ה"ריבית דריבית", היינו היא מוסיפה מדי חודש בחודשו ריבית על הקרן בתוספת הריבית שכבר נצברה לתחילת החודש. זאת, בניגוד להוראות סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות, שבו הוגדרו תשלומי הפיגורים, כדלקמן:
"תשלומי פיגורים - ריבית צמודה בשיעור של 0.75% לחודש או בשיעור אחר כפי שקבעו שר הפנים ושר האוצר ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו בהוספה או בהפחתה של הפרשי הצמדה."
על פי הנטען בבקשת האישור, בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק רשויות מקומיות רשאית המשיבה לקבוע, כי תשלום חובה ששולם בפיגור יחויב בתוספת תשלומי פיגורים הכוללים ריבית בשיעור של 0.75% לחודש בהוספה או בהפחתה של הפרשי הצמדה. אולם, בפועל, תשלום חובה ששולם בפיגור מחויב ב"ריבית דרבית", כאשר באופן זה עומדת הריבית השנתית בגין תשלומי חובה ששולמו בפיגור על שיעור של 9.38% לשנה ו- 19.46% לשנתיים, במקום שיעור של 9% לשנה ו- 18% לשנתיים.
המבקשים ביקשו להגדיר את הקבוצה המיוצגת באופן הבא:
"כל הנישומים המחזיקים בנכס בעיר תל-אביב-יפו, ואשר מהם גבתה המשיבה ריבית על תשלומי חובה במהלך השנתיים שקדמו למועד בקשה זו.. לכאורה מכוח חוק הרשויות המקומיות.."
המבקשים עתרו להשבת הסכומים שהמשיבה גבתה ביתר מחברי הקבוצה בתקופת התובענה, כאשר לעניין זה הסתמכו המבקשים על הדו"ח הכספי של המשיבה לשנת 2008. להערכתם, המדובר בסכום כולל של 15,000,000 ש"ח, כאשר סכום זה מתייחס לחובות ארנונה בלבד.
ביום 1.8.11, לאחר קבלת ארכות, הודיעה המשיבה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. בהודעת החדילה ציינה המשיבה, כי אף שלשיטתה הוראות סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות ניתנות לפירוש על פי עמדתה לפיה ניתן לחשב את הריבית על תשלומי חובה כ"ריבית דריבית", היא מצאה לנכון לשנות את אופן חישוב הריבית על תשלומי פיגורים, כך שהחל מיום 1.8.11 תחושב הריבית על תשלומי הפיגורים כ"ריבית צמודה" ולא בדרך של "ריבית דריבית".
על-פי סעיף 9(ב) הנ"ל, משהודיעה הרשות הציבורית על חדילת הגבייה נשוא התובענה הייצוגית, מצווה בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. בשים לב לאמור, הורתי ביום 10.8.11, כדלקמן:
"
לאור הודעת הנתבעת על חדילת הגבייה אני מורה על דחיית התובענה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות". יחד עם זאת, קובע סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, כי כאשר בית המשפט מחליט שלא לאשר בקשה לתביעה ייצוגית בהתאם לסעיף 9(ב), הוא רשאי לפסוק גמול למבקשים ולבא כוחם, וזאת בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיפים 22, 23 לחוק תובענות ייצוגיות. על רקע האמור, הורתי לצדדים להגיש את טענותיהם לעניין הגמול ושכר הטרחה.
2.
טענות הצדדים
המבקשים טוענים, כי בשים לב לקריטריונים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות ובשים לב לפן הכלכלי הטמון במכשיר התובענות הייצוגיות, יש לפסוק שכר טרחת עו"ד בשיעור שלא יפחת מ- 10% מסכום התביעה, היינו 1,500,000ש"ח, וכן גמול למבקשים בסך 500,000 ש"ח, שהם שליש מהסכום המבוקש כשכר טרחת עו"ד.
המשיבה טוענת, כי יש מקום לפסוק סכומים מינימאליים בלבד. זאת, בשים לב לעובדה שסכום התובענה הנכון עומד על סך 4,683,758,21 ש"ח בלבד ולמשיבה נגרמו עלויות רבות כתוצאה מהצורך בהתאמת מערכות המחשוב והגבייה שלה לשיטת החישוב החדשה. לטענת המשיבה, מן הראוי להתחשב גם בעובדה שבעילה של תובענה זו הוגשו 11 תובענות ייצוגיות כנגד רשויות נוספות, 7 מתוכן על ידי באי כוח המבקשים בתיק זה, כאשר בגין כל אחת מהתובענות מוגשת בקשה נפרדת לגמול ושכר טרחה.
3.
הגמול למבקשים ושכר הטרחה לבאי כוחם
א.
הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול לתובע הייצוגי ולבא כוחו
סעיפים 9(ב), 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, קובעים כדלהלן:
"(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.