התובע הנו צרכן של חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"), מספר צרכן 1337328502703/009. הנתבעת מספקת לתובע חשמל החל מחודש יולי שנת 1997. התובע שילם את כל חשבונות החשמל שקיבל כסדרם, חשבונות אלו כוללים תשלום חודשי קבוע עבור שירותים בסיסיים כגון, קריאת מונה, תפעול מונה וכו'.
בחודש פברואר 2003 קיבל התובע חשבון חשמל על סך של 10,362 ש"ח, לאחר פניתו למשרדי הנתבעת על מנת לקבל הסברים על חשבון החשמל הגבוה, נאמר לו כי מונה החשמל המותקן בביתו נמצא בלתי תקין ולאחר שהוחלף, הוצא לו חשבון רטרואקטיבי לתקופה של שנה וחצי, המבוסס על ממוצע הצריכה שלו בשנה שלאחר החלפת המונה. התובע ביקש לבדוק את המונה שנמצא בלתי תקין והוסר מדירתו אולם נמסר לו כי מונה החשמל שהוסר מדירתו בתאריך 21.11.01, נגרס. לאחר שסרב לשלם את חשבון החשמל עד לבירור סופי של תלונתו, נאמר לו כי במידה ולא ישלם את החשבון ינותק זרם החשמל מדירתו ועל כן נאלץ לשלמו תחת מחאה ואילוץ (טופס תשלום החשבון מיום 16.03.03 מצורף לכתב התביעה).
התובע קובל על העובדה כי לא הודע לו על אי תקינותו של המונה והחלפתו, על כך שלא ניתנה למומחה מטעמו הזדמנות לבדוק את המונה וכמו כן על כך שחשבון החשמל המעודכן נשלח אליו כשנה ושלושה חודשים לאחר שהוסר המונה. כמו כן,
התובע טוען כי התנהלות הנתבעת הינה בניגוד לאמות המידה, המחייבות אותה ואף מפנה לסעיפים ספציפיים במסמך "אמות המידה" עליהם עברה הנתבעת; עתה הוא תובע את הכספים ש"אולץ" לשלם.
הנתבעת מאשרת כי נתגלתה תקלה במונה החשמל בבית התובע ביום 21.11.02, בעקבות קריאות נמוכות אשר דווחו ע"י קוראי המונים מטעמה, שביקרו במקום. לאחר שנשלח למקום בודק מונים, התברר כי המונה רשם בכיוון ההפוך בפזה השלישית מיום התקנתו, וכתוצאה מכך נרשמה רק חלק מצריכת החשמל אשר נצרכה בפועל ע"י התובע (פרוטוקול הבדיקה נספח א' לכתב ההגנה). מונה החשמל הוסר ובמקומו הותקן מונה חדש והחל מתאריך זה בוצע מעקב רישום צריכת חשמל לצורך עריכת החשבון לתקופה שבה מונה החשמל רשם באופן בלתי תקין. כצפוי, מונה החשמל התקין אכן רשם רמות צריכה גבוהות מאשר בתקופה דומה אשתקד, דבר המצביע על היות המונה שהוסר בלתי תקין. בהתאם לנתוני הצריכה החדשים (נספח ב' לכתב ההגנה), נשלחה דרישת תשלום בגין הפרשי צריכת חשמל ע"ס 10,362 ש"ח, שהנם עבור 19 חודשי צריכה.
התובע מפנה מספר פעמים, בכתב התביעה, אל "אמות המידה" אשר על פיהן מחויבת לפעול חברת החשמל. אמות מידה אלו נקבעות ע"י הרשות לשירותים ציבוריים -חשמל מכוח סעיף 30(2) לחוק משק החשמל התשנ"ו - 1996 ומפורסמות בהתאם להוראות תקנות משק החשמל (דרכי פרסום אמות מידה) התשס"ב - 2002. בתקופה נשוא התביעה, בה התגלתה אי תקינות המונה, היו בתוקף כללי אספקת חשמל לצרכנים, שהוחלפו מאוחר יותר באמות המידה שנכנסו לתוקף ביום 5.7.02.
טענות התובע נסמכות על אמות המידה, שלא היו בתוקף עת התגלתה אי תקינות המונה אולם נכנסו לתוקף במהלך עריכת החשבון בגין הפרשי הצריכה.
בהתאם לסעיף 7 (ד)(1) לכללי אספקת החמשל לצרכנים (נספח ה' לכתב ההגנה) הנתבעת רשאית לחשב את כמות החשמל שנצרכה, במידה והמונה לא פעל כתיקונו, על יסוד הערכת הצריכה בתקופה אחרת, בה היו התנאים דומים ככל האפשר לתקופה בה לא פעל המונה כתיקונו. כך בדיוק פעלה הנתבעת במקרה עליו קובל התובע; זאת גם הסיבה שבעטייה קיבל התובע חשבון מעודכן רק כשנה ושלושה חודשים לאחר שהוסר המונה הלא תקין.
אמנם עפ"י כלל 7, לכללי אספקת החמשל לצרכנים, פעולות הנתבעת היו כדין, אולם בטרם נשלח החשבון המתוקן לתובע, נכנסו לתוקפן אמות המידה אשר קבעו סטנדרטים אחרים להתנהגות בין ספק השירות (הנתבעת) לצרכן (התובע).
על פי אמת מידה ב. 1.3.2, רשאי הצרכן לבקש כי המונה המותקן ברשותו יבדק ע"י ספק השירות החיוני, דהיינו חברת החשמל, או ע"י בודק שהוסמך ע"י הרשות להסמכת מעבדות. לו היתה מידעת הנתבעת את התובע בדבר אי תקינות מונה החשמל בביתו, היה רשאי התובע לבקש את בדיקתו מטעם בודק חיצוני. אולם בפועל לא נמסרה לו הודעה כאמור, ובשל גריסת המונה ע"י הנתבעת (בהתאם לאמת מידה ב.1.3.4 לאמות המידה), נגרם לו נזק ראייתי ועתה אין הוא יכול לנסות ולהוכיח כי המונה היה תקין, ובכך מרוקנת זכות הערעור על גובה החשבון, לה הוא זכאי (אמת מידה ב.1.1.9 לאמות המידה) . הנתבעת אף מחויבת לשמור את המונה ברשותה לתקופה של שישה חודשים לפחות [ אמת מידה ב.1.3.4(ג) ], יש להניח כי חובה זאת נובעת מרצון הרשות לתת הזדמנות בדיקה נוספת לצרכן אם ברצונו לקבול על תוצאות הבדיקה, דבר שכאמור, נמנע מן התובע בשל גריסת המונה.
אמנם אמות מידה אלו לא היו בתוקף בעת גילוי אי תקינות המונה, אולם נכנסו לתוקף בטרם נשלח לתובע חשבון מתוקן והיה על הנתבעת להתחיל לפעול על פיהן, או לפחות על פי הרציונל העומד מאחוריהן, ולו כחלק מחובתה לפעול בתום לב.
כמו כן, היה על הנתבעת לשלוח את החשבון המעודכן, לא יאוחר מ- 120 יום לאחר גילוי הטעות (אמת מידה ב. 2.6.5), אולם בפועל קיבל התובע את החשבון עבור הפרשי הצריכה כשנה ושלושה חודשים לאחר גילוי אי תקינות המונה (13.03.03). גם לאחר כניסת אמות המידה לתוקף (7.5.02), עברו יותר מ- 120 יום עד שקיבל התובע את החשבון המעודכן.
מכל האמור לעיל, בהתחשב ב"נזק הראייתי" של התובע נראה לי לנכון לחלק את החוב ובכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מחצית סכום התביעה (הסכום אותו שילם בגין "הפרשי הצריכה", כפי שחושבו על ידי הנתבעת), סך של 5,181 ש"ח, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ממועד ההתשלום3 ועד להחזר בפועל וכן את אגרת ביהמ"ש.
ניתן בהעדר הצדדים היום 31.8.2003.
המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים בדאר.
___________
צ. כספי, שופט