טענות התובע:
ביום 6.8.04, יום ששי בשבוע, החליט התובע לבקר בספארי ברמת גן עם בנו, כלתו ונכדיו, שהגיעו לביקור מחו"ל. לדבריו, הגיעו בשעה 9:00 לספארי, אך כאשר ראו שלט שהספארי פתוח עד השעה 17:00, החליטו כי יש להם זמן לעשות משהו אחר תחילה, ולשוב לספארי לאחר מכן. לדבריו, שבו לספארי בשעה 14:00 וכשהגיעו לשער, נאמר להם שהספארי סגור כבר מהשעה 13:00. התובע התעקש שברצונו להכנס, וכשהדבר לא ניתן לו, ביקש לדבר עם המנהל. לטענתו, הוא נדחה בבוז על ידי עובדי הנתבעת 1, אשר דיברו אליו מאוד לא יפה. לדבריו, חזר אל עבר השלט על מנת לצלמו ולהראות לעובדי הנתבעת כי בשלט כתוב שפתוח עד השעה 17:00, אך הם צחקו עליו. לטענתו, נאמר לו שהכתוב בשלט הוא טעות, והוא דרש כי עד שתתוקן הטעות - יתנו לו להכנס. לדבריו, הוא קיבל
יחס שמגיע לכלבים, או לסמרטוטים, ולו ולבני משפחתו נגרמה עוגמת נפש שלא תתואר. לטענת התובע, הוא כתב לנתבעת ודרש פיצוי כספי על הנזק הרב שנגרם לו. התובע צירף את המכתב שכתב ביום 6.8.04, אשר בכותרתו כתוב: "
הנדון: שערוריה, חוצפה, נבזות ועוד". במכתבו הוא כותב, כי בגלל ש
הפרשה חמורה מאין כמוה, הוא מצפה לבירור הענין עד תום ובדחיפות, ובסופו של דבר - על הנתבעים לפצות אותו באופן הגון. את גובה הפיצוי, כך כתב, השאיר לשיקול דעת הנתבעים, ובלבד שלא יפגעו בו פעם נוספת. התובע הדגיש במכתבו, כי
לא יסתפק בכרטיסי כניסה לכל האנשים שהיו אתו ברכב, מפני שנגרם לו עוול כבד מאוד, בגלל רשלנות של הנתבעים, שלא הסירו את השלט נושא תלונתו, וגרמו לו בזבוז זמן. הוא ציין עוד, ש
אי אפשר לכפר על רשלנות ויחס מכפיר כלפי מבקרים בהתנצלות עם צירוף כרטיסי כניסה או בלעדיהם. מכתבו זה לא נענה, לטענתו, ואז החליט לפנות באופן אישי למשרדו של הנתבע 2, והוא חזר ודרש פיצוי כספי. לטענתו, הנתבע 2 גירש אותו מהמשרד בצעקות ובביטויים מעליבים. ביום 12.8.04 קיבל התובע תשובה בכתב מהנתבעים, אותה הוא מכנה "
דברי הבל". באותו מכתב מתנצל הנתבע 2 על התנהגות העובדים, ומציע לתובע פיצוי - ביקור בספארי עבורו ועבור בני משפחתו. לטענת התובע, זוהי
הצעה "בזויה ומעליבה". כבר באותו יום שב וכתב לנתבעים, והנתבע 2 ענה לו תשובה קצרה ביום 19.8.04, כי אין לו ענין להכנס אתו לוויכוחים, מעבר להתנצלות ולהצעה של הפיצוי על ידי כרטיסי כניסה לספארי. כאמור, טוען התובע, כי בשל האירועים האמורים לעיל, נגרם לו עוול, נזק ועוגמת נפש, והוא דורש פיצוי בסך 3,000 ש"ח מהנתבעים. יצויין, כי התובע הגיש תביעתו זו גם באופן אישי כנגד מנהל הנתבעת, הוא הנתבע 2.
טענות הנתבעים:
כבר במכתב התשובה הראשון ששלחו הנתבעים לתובע ביום 12.8.04, כותב מנהל הנתבעת כי החל מהככר בכניסה לספארי ועד השלט שאליו מתיחס התובע בתביעתו, יש שלושה שלטים, הקודמים לאותו שלט בדרך. בשלושתם מודגש ששעת סגירת הקופות בימי ששי וערב חג היא 13:00. השלט שאליו בחר התובע להתיחס בתביעתו, האחרון ברצף,חובל באותו יום שבו ביקר התובע בספארי. מנהל הנתבעת ציין, כי באותו בוקר נבדק השלט, כבכל בוקר, והוא היה תקין. עוד ציינו הנתבעים במכתב, כי הנתבע 2 אישית, לאחר השיחה עם התובע, בירר את נושא תלונתו ומתוך העיקרון שהלקוח צודק - העיר למי שצריך, וטיפל במה שמצא לנחוץ. הנתבע 2 ציין, כי הוא יכול להבין שיתכן והמידע בשלט הנתון גרם לתובע לטעות, אך אינו יכול להבין את התנהגותו של התובע, ואת תגובתו בשיחה ביניהם. לסיום מציין הנתבע 2, כי אין בכוונתו להמשיך ולהתנצח עם התובע. הוא התנצל בפניו על "התנהגות העובדים", והציע לו כפיצוי הזמנה לביקור בספארי, אותה היה מאוד שמח אם היה מקבל, ובזאת מסיים את הפרשה. עוד טוענת הנתבעת, כי התביעה דנן היא קנטרנית וקטנונית, שחסרה בה מחד עילת תביעה כדין, אך היא שזורה מאידך בהגזמה, בהטחת עלבונות ומעל לכל - בהיעדר מידתיות מופגן, בין העובדות הנטענות לבין הכותרות והתיאורים, בהם בחר התובע לעשות שימוש. טוענים הנתבעים, כי כל כולו של כתב התביעה, הוא הוא המהות של המושג "זוטי דברים". עוד טוענים הנתבעים, כנגד הביטויים שבהם עשה שימוש התובע בכתב תביעתו, ובהם: "החוויה שזכה לה התובע ומשפחתו מארה"ב היתה קשה, משפילה ומכעיסה. חוויה שמעולם לא עבר"; התובע קיבל (כדבריו) "יחס שבד"כ מגיע לכלבים, למחבלים או לסמרטוטים (שמקבלים, אגב, יחס קצת יותר ראוי)"; התנהגות העובדים כונתה "התנהגות שאין עליה התנצלות או מחילה"; הצעת הנתבעים לפיצוי כונתה "הצעה בזויה ומעליבה נוכח התקרית החמורה". לסיום, טוענים הנתבעים, כי יש לדחות את תביעת התובע ואף להשית עליו הוצאות משפט לדוגמא.
הכרעה:
אני מקבלת את טענות הנתבעים בתיק זה במלואן. מדובר בתביעה המנוסחת בבוטות ובחומרה יוצאי דופן, יחסית למעשים עליהם מלין התובע. התביעה גם מוגזמת, אך יותר מכל - היא שזורה בביטויים קשים מאד, בהם בחר התובע, משום מה, להשתמש. חלק מביטויים אלה צוטטו לעיל, בטענות התובע ובטענות הנתבעת, ואינני מוצאת טעם לחזור עליהם פעם נוספת.
אף אם אקבל את גירסת התובע, כאילו הוכחה במלואה (ולא כך הדבר), הרי שהסיפור כולו הוא כזה:
התובע ביקש לבקר עם משפחתו בספארי. הם הגיעו למקום, ולמרות שהספארי היה פתוח, החליטו - לנוכח שעת הסגירה של המקום - לבלות את הבוקר בדרך אחרת, ולחזור לספארי מאוחר יותר.
השלט שעליו הסתמך התובע, לענין שעות הפתיחה והסגירה של המקום, היה
הרביעי מבין השלטים המקדמים את פני הבאים לספארי,
כאשר
בשלושת השלטים הראשונים (אותם - טוען התובע - לא ראה),
שעות הביקור רשומות כיאות, ושעת הסגירה ביום ששי רשומה כ-13:00. התובע נסע מהמקום וכאשר חזר לספארי בשעה 14:00, הסתבר לו שהמקום נסגר בשעה 13:00, ולא הותר לו להכנס. נאמר לו כי יש טעות בשלט. הוא התעקש שיתנו לו להכנס, ולנוכח עקשנותו והתנהגותו, עובדי הספארי התבטאו כלפיו בצורה לא נאותה, אפילו מעליבה. כאשר פנה למנהל הספארי, זה התנצל והודיע לו, כי בדק את תלונתו, העיר למי שצריך היה, והציע לו פיצוי בדמות כרטיסי כניסה לכל המשפחה. התובע סבור כי מגיע לו פיצוי כספי ניכר, ואת דעתו זו הביע, בצד דעתו על עובדי הנתבעת והתנהלותם באופן כללי, בצורה בוטה, מעליבה ומוגזמת.
לטעמי, אירוע זה בהחלט נכנס בגדר הגדרת סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המתייחס ל"מעשה של מה בכך".
דווקא התנהגותו של התובע, שהתעקש שיתנו לו להכנס לספארי כשהוא סגור לקהל, היא התנהגות תמוהה, בלשון המעטה.
אמנם צודק התובע, שטענת הנתבעים כאילו השלט חובל דווקא באותו יום, היא טענה לא סבירה. עם זאת, טענת התובע, לפיה ב
שתי הפעמים בהן נכנס לספארי באותו יום, לא שם לב לשלושת השלטים הראשונים שניצבו בדרכו, בהם שעות הסגירה הופיעו כראוי, ושם לב רק לשלט הרביעי, בו היתה הטעות - אף היא לא סבירה במיוחד.
בנסיבות הענין, תגובתו של הנתבע 2 במכתבו אל התובע מיום 12.8.04 היתה תגובה ראויה. הוא
התנצל, הוא
הסביר את העובדות לאשורן, הוא הודיע לתובע כי
העיר למי שצריך היה להעיר מבין העובדים, ו
הציע כרטיסי כניסה חינם לתובע ולמשפחתו.
גם העובדה כי התובע התעקש להגיש תביעה
אישית כנגד מנהל הנתבעת, תוך חיובו להגיע לבית המשפט ולהתגונן, כאילו הוא אחראי
אישית (להבדיל מאחריות תפקידית) לכך שאחד מארבעה שלטים הראה שעות פתיחה שגויות באותו יום, יש בה טעם לפגם, לדעתי.
מדובר בטעות, או תקלה, מצד הנתבעת 1, שעל אף שגרמה לתובע אי נוחות ובזבוז זמן, ודאי שאין בה כדי להצדיק תביעה זו, בזבוז זמנם של הנתבעים ובזבוז זמנו של בית המשפט. הענין כולו היה צריך להסתיים לאחר התנצלות הנתבעים, בקבלת התובע את הפיצוי שהוצע לו. משבחר התובע שלא לקבל לא את ההתנצלות ולא את הפיצוי - לא אחייב את הנתבעים אף בפיצוי שהציעו.
לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ומקבלת את בקשת הנתבעים להטיל על התובע הוצאות, בשיעור שהוא גבוה יחסית למקובל בבית משפט לתביעות קטנות, בסך 500 ש"ח לכל אחד משני הנתבעים.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ה (25 בינואר 2005), בהיעדר הצדדים.
010378/04תק 320 הילה