1. לפני תביעתו של התובע לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 7,539 ש"ח. עפ"י הנטען בכתב התביעה, נהג התובע ברכבו, במעגל תנועה, כשרכב הנתבע 1 נכנס לכיכר במהירות מופרזת ופגע בו מצד ימין של רכבו.
2. כשפנה התובע לחברת הביטוח של הנתבע, היא הנתבעת 1, שילמה לו הנתבעת 1 עבור נזקיו, תוך הפחתת סכום של 7,539 ש"ח. הנתבע 1 לא התייצב לדיון, מכאן שהשאלה העומדת לדיון הינה לעניין הנזק בלבד.
3. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת לירידת ערך, אותה ערך שמאי, מר חיים שריקי, ממנה עולה כי ערך הרכב עומד על סך של 57,494 ש"ח, וכי ירידת הערך הינה בשיעור של 16.8% מערך הרכב, דהיינו, על סך של 9,658 ש"ח.
4. התובע עותר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 7,539 ש"ח על פי הפירוט שלהלן:
6,453 ש"ח - עלות תיקון הרכב
931 ש"ח - שכ"ט שמאי
9,659 ש"ח - בגין ירידת הערך
500 ש"ח - עגמת נפש
כל זאת בקיזוז הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת, על סך 10,004
5. בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי שולמו לתובע מלוא נזקיו האמתיים, וכי התאונה נגרמה באשמתו הבלעדית של רכב התובע. הנתבעים ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע. לכתב ההגנה צורפה חוות דעתו של השמאי, מר זיו גולדשטיין, ממנה עולה כי ירידת הערך, לטענת הנתבעת, עומדת על הסך של של 3,149 ש"ח.
6. מקור הפער בשווי ירידת הערך, בין שני השמאים נעוץ הן במחיר הרכב, שהינו רכב מהחכרה, וכן בשיעור ירידת הערך, כתוצאה מהנזקים שתוקנו ברכב.
7. במהלך הדיון הסתבר שהרכב הינו רכב ליסינג, ועלתה השאלה האם יש הבחנה, באשר למחיר הרכב, אם הוא מליסינג תפעולי, או ליסינג מימוני, להחכר, בבעלות פרטית.
8. העידו לפני מר שריקי, השמאי מטעם התובע, וכן מר גולדשטיין, השמאי מטעם הנתבעת 2. לטענת מר שריקי, כשיבקש התובע למכור את רכבו, והקונה יגלה שהרכב אחרי תאונה, ונצבעו חלקים בצביעה שאינה מקורית, יופחתו מערכו של הרכב לאחר תיקון כ-30%.
9. לטענת התובע לא הצליח למכור את רכבו במחיר המחירון.
10. לטענת מר גולדשטיין, אין כל הבחנה, באשר למכירתו של רכב משומש, אם הוא רכב ליסינג תפעולי או ליסנג מימוני, להחכר, בבעלות פרטית.
העד הפנה לדו"ח ועדת ששון. לטענתו, בגין החלפת כנף, יש לאשר ירידת ערך בין 6% ל-7%. לטעמו, במקרה של רכב התובע, במצב בו לא הוחלפה הכנף, אלא נצבעה בלבד, העריך השמאי מטעם התובע ירידת ערך בשיעור של 8%. טענה נוספת, שהעלה מר גולדשטיין, בשאלת ירידת הערך אותה העריך מר שריקי, מטעם התובע, היא כי למעשה מר שריקי העריך ירידת ערך כפולה בגין הנזק לכנף, האחת - צביעת הכנף, וזאת למרות שכאמור לא הוחלפה, והשניה, ירידת ערך נוספת, אותה קבע מר שריקי, בגין צביעה של סף הדלת. לטענת מר גולדשטיין, סך הדלת הוא המשך ישיר של הכנף ואין זה סביר להכפיל את שיעור ירידת הערך. לטענת מר גולדשטיין, העריך מר שריקי את ירידת ערך הרכב, בגין הפגיעה בכנף, בשיעור של 13% במקום 6%.
11. לטענת מר גולדשטיין, בעת שצובעים את הרכב, באופן כללי, יש להעריך את ירידת הערך בסדר גודל של 10%, בפרט כשמדובר ברכב "חברה", שלוש שנים על הכביש, כמו רכבו של התובע.
12. לדברי התובע ניסה למכור את הרכב, אך לא הצליח, לטענתו, בשל התאונה.
13. לאחר הדיון, צירף התובע דף מחירון לוי יצחק, נכון ליום קרות מקרה הביטוח, לפיו בליסינג מימוני, לשעבר, החכרה לאדם פרטי, תהא הפחתה בשיעור של 8% כפי שהעיד מר שריקי בדיון. הנתבעת שלחה השלמה לחוות הדעת, לפיה בדיקה בחברות הליסינג מלמדת כי יש להעריך את מחיר הרכב מליסיניג, בשווי של 15% פחות מערכו, על פי המחירון.