1. עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בין רכבו של התובע בו נהגה בתו הגב' אור גדסי (להלן:"אור") ובין רכבו של מר יוסי משוש ושהיה נהוג בידי הגב' הגר משוש והיות וכל אחת מהמעורבות בתאונה סבורה שהאשם בזולתה, הגיש כ"א מהצדדים תביעה נגד הצד שכנגד.
(מר אלדד גדסי, שהינו התובע וגם הנתבע שכנגד ייקרא להלן:" מר גדסי" ואילו הגב' הגר משוש,שהינה הנתבעת וגם התובעת שכנגד תיקרא להלן:"גב' משוש").
2. א. מר גדסי טוען בתביעתו, שרכבו נסע בנסיעה ישרה ברח' חד סטרי ולפתע חש חבטה
ברכבו.
לטענתו, היה זה רכבה של גב' משוש, אשר בניסיונה הכושל לצאת מחנייה, מימין לדרך רכבו של מר גדסי ופגעה ברכבו של מר גדסי וגרמה לנזקים.
בעקבות כך, הגיש מר גדסי תביעה לחייב את גב' משוש לשלם לו את נזקיו בסך של 4,166 ש"ח, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך של 2,738 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 500 ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך של 350 ש"ח, טרחה ועוגמת נפש בסך של 500 ש"ח, הפרשי הצמדה וריבית בסך של 78 ש"ח.
ב. גב' משוש טוענת, כי רכבו של מר גדסי פגע ברכבה, עת יצאה גב' משוש ביציאה
מאד איטית מחניה ואור נסעה במהירות רבה ודברה בטלפון.
הגב' משוש הגישה תביעה נגדית לחייב את מר גדסי לשלם את נזקיה בסך של 2,080 ש"ח, מבלי לפרט כיצד הגיע מר גדסי לסכום זה.
3. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שבחנתי ושקלתי את חומר הראיות, כפי שהוגש לבית המשפט, אני מחליט כי העובדות - כפי שעולות מעדויות המעורבות בתאונה- מצביעות על כך, ששתי המעורבות בתאונה תרמו את תרומתן לגרם התאונה ולנזקים ברכבים - אם כי לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, אני מחליט כי אחריותה של גב' משוש גבוהה יותר מאחריותה של אור ובהתאם לכך, החלטתי לחלק ביניהן האחריות באופן כזה, שאור תישא באחריות בשיעור 30% ואילו גב' משוש תישא באחריות בשיעור של 70% - זאת מן הנימוקים הבאים:
א. א) גב' משוש אשר ניסתה לצאת מחניה צפופת רכבים, ניסתה לתמרן את
יציאתה, תוך נסיעה קדימה ואחורה והייתה מרוכזת כולה במכונית שעמדה בצפיפות לחלק הקדמי של רכבה ובמכונית שעמדה בצפיפות לחלק האחורי של רכבה ואילו גב' משוש ניסתה לצאת מאותה חנייה, כאשר המרווח בין שתי המכוניות החונות - לפניה ואחריה- היה של סנטימטרים בודדים בלבד. (ראה האמור בתצהירה של גב' משוש)
ב) גב' משוש יצאה, סוף סוף מהחניה, כאשר לא שמה לב לרכב בו נהגה אור, שכבר היה קרוב אל רכבה ותוך כדי יציאתה של גב' משוש מהחניה, היא - גב' משוש- חסמה, למעשה, את המשך דרכה של אור וכך אירעה ההתנגשות.
על הקושי ועל התמרונים שהיה על גב' משוש לבצע על מנת לצאת מחניה צפופה זו לומדים אנו מדבריה היא - כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיר שצרפה לכתב התביעה שכנגד.
ג) גב' משוש מציינת בתצהירה, שהביטה במראה הצדדית השמאלית ומתחילת הרחוב לא נראה כל רכב מתקרב ולכן החליטה לצאת מהחניה. (ראה סעיף 5 לתצהירה)
אינני מקבל את טענתה של גב' משוש, שהיא אכן בדקה ומתחילת הרחוב לא נראה רכב, זאת משום,
שראשית, עובדה היא, שלאחר שגב' משוש כבר הצליחה לבלוט עם חלקו השמאלי קדמי של הרכב שלה - נפגע רכבה על ידי רכבו של מר גדסי ומכאן עולה באופן ברור, שרכבו של מר גדסי היה כבר קרוב לרכבה של גב' משוש ותוך כדי חסימת דרכו של רכב מר גדסי - אירעה התאונה.
שנית, אם גב' משוש טוענת, שרכבו של גדסי טרם נראה אפילו בתחילת הרחוב, כיצד בכל זאת ידעה גב' משוש לומר, שרכבו של גדסי נסע במהירות גבוהה ואף ראתה את אור מדברת בפלאפון?
אם כך ראתה גב' משוש, זהו אות וסימן שאכן רכבו של מר גדסי היה כה קרוב אליה וזה אומר, שאסור היה לגב' משוש להמשיך ולצאת מהחניה עד שיחלוף רכבו של מר גדסי ואז הייתה גם נמנעת התאונה.
המסקנה היא, שגב' משוש לא ראתה את רכבו של מר גדסי, משום שהיא הייתה עסוקה בתמרון היציאה ושלא לפגוע ברכב שעמד לפניה ובזה שעמד לאחריה ולכן היא לא שמה לב כלל לרכבים הנוסעים משמאלה וכדבריה: